רַבִּי יִצְחָק פָּתַח תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל (דברים כח, מז). וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ וגו' (שם מח). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ (שמות טו, יז). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ (איכה א, כב). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן (שמות טו, יד). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי (איכה א, כא). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם (שמות ג, ז). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ (איכה א, כ). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה (ויקרא כג, כא). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי (הֵמָּה רִמּוּנִי) (איכה א, יט). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף (דברים טז, כ). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, צַּדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי (איכה א, יח). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' (ויקרא כג, ד). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה (איכה א, טז). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ (דברים טו, יא). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ (איכה א, יז). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה (במדבר כ, יט). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, סִלָּה כָל אַבִּירַי (איכה א, טו). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם (ויקרא כו, יג). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ (איכה א, יד). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו, ו). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, [מִמָּרוֹם] שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי (איכה א, יג). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' (דברים ה, ל). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת (איכה א, ד). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע (ויקרא כו, ה). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְשִׁים לֶחֶם (איכה א, יא). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם (ויקרא טז, ל). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם (איכה א, ח). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם (במדבר י, ט). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ (איכה א, ז). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם (ויקרא כו, יב). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, וַיֵּצֵא מִן בַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ (איכה א, ו). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן (דברים כח, א). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ (איכה א, ה). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה (דברים טז, טז). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת (איכה א, ד). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח (ויקרא כו, ה). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי (איכה א, ג). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' (שמות יב, מב). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, בָּכֹה תִבְכֶּה בַּלַיְלָה (איכה א, ב). אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם קוֹרְאִים [בַּתּוֹרָה], אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי (דברים א, יב). וְעַכְשָׁו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם קוֹרְאִים, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א, א).

אפשר שבא לתת טעם אל כללות איכה למה נכתבה באלפא ביתא, ותירץ עפ"י הדרך שפי' ז"ל, שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום התורה בעצמה ומצוות שבה וכל אותיותיה משלמים שכר טוב ומגינים עליהם, ועתה שעברו על ד"ת התורה בעצמה נפרעת מהם, ובתחלה הביא פסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל (דברים כח, מז). ועבדת את אויביך וכו' (שם מח). אפשר לפרש כי אין כונת הכתוב לומר שיעבדו אל האויבים אלא את אויביך פי' עם אויביך. ויהיה פי' תחת אשר לא עבדת עם ה' אלקיך, שאילו זכו והיו עובדים עם ה' ויושבים בצלו, וע"י עבודתם היו מקבלים טובות גדולות, וזהו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, אבל עתה שחטאו וגלו כל מה שטורחי' בעבודתם אינו אלא להנצל מן הפורעניות וצרות המתרגשות לבא בעולם, וכולי האי ואולי. ופי' אח"כ ואמר אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה. דקדק אומרו 'בתורה', וכן ג"כ בכל הפסוקי' אפשר שבא לרמוז מה שאז"ל (נדרים כב:), אלמלא (לא) חטאו ישראל לא ניתן להם (רק) [אלא] חמשה חומשי תורה וס' יהושע. וז"ש אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה דווקא, והתחיל לפרש ואמר תביאמו ותטעמו וכו' (שמות טו, יז). מפני שבאותה שעה יצאו ממצרים ונתבטלו הקליפות ולא היו ישראל צריכים רק לעלות ממדרגה למדרגה, ע"ד מ"ש ז"ל (ברכות סד. (אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.)) על פסוק ילכו מחיל אל חיל (תהלים פד, ח). ובפרט כמ"ש בזוהר (זהר חלק ב' דף נ"ט ע"ב) ז"ל מאי תביאמו ותטעמו, אלא רוחא דקודשא אמר על אינון דרא בתראה דגזר יהושע ואתגליא בהו גלויא דרשימו קדישא דשמיה דקודשא ב"ה, ואלין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דכתיב ועמך כלם צדיקים וכו' (ישעיה ס, כא) עכ"ל. והעולה מזה כי להיותם צדיקים היו מתפללי' לעלות בהר ה' ולעמוד במקום קדשו ית', ולעלות למעלה עד מקום שאין הפה יכול לדבר שלא היה פחד בידם מן הקליפות, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא כל רעתם לפניך (איכה א, כב), ע"ד מ"ש לפרש בפי' פ' זה, ובפרט מ"ש מהר"א גאלנטי שהוא תפלה על ביטול הקליפות אשר נתגברו בעו"ה, ועיין בפי' הפ' הנז' אשר הוא מכוון לפי דרכנו נגד פ' סמכוני באשישות וכו' (שה"ה ב, ה). עוד אומר במד"ר, אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה שמעו עמים ירגזון (שמות טו, יד). והכונה כי הגבורות היו מתגלות בעולם לחיזוק מדת הטוב, וראו כל עמי הארץ וכו' וייראו ממך (דברים כח, י). כי ה' בחזק יבא לבטל כח הקליפות, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים שמעו כי נאנחה אני (איכה א, כא). וכמ"ש כנז' כי הרמז הוא שנתלבשו בכח הגבורות הקשות, נאנח ה'. ולפיכך כל אויבי שמעו רעתי ששו, ונעשו בעלי ו"ק, וצריך אני להתפלל ולטרוח כדי לבטל כחם וכולי האי ואולי, ועיין בפ' הכתובי' כנז'. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג, ז). שכבר השפיע סוד הראיה וההשגחה עלינו, בסוד משז"ל (ברכות נא) ונותן עיניו בו האמור בכוס של ברכה, וכן אמר הכתוב ג"כ במקום אחר ושמתי (אני) עיני עליהם לטובה (ירמיה כד, ו). ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ראה ה' כי צר לי (איכה א, כ). שצריך להשפיע הראיה, וזה מפני כי צר לי ונתבלשתי בגבורות המצירות אותי והסתיר פניו ממני בעו"ה, אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה וקראתם בעצם היום הזה (ויקרא כג, כא). כמ"ש הרמ"ע מפאנו זצ"ל (ליקוטים מעניני שבת), קרוי (שהרי היו"ט הוא מקרא קודש. קרוא לקדש העליון.) לקדש העליון וכו'. והכונה שהיו ממשיכים ע"י כונתם הקדושה העליונה להיותה חלה על הימים, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' קראתי למאהבי המה רימוני. כמ"ש בפי' הפ' מל' רמה בים (שמות טו). ויהיה פי' השליכו אותי, כי אפי' בהיותי רוצה לעלות למעלה בתפלה וכיוצא, ובפרט בנפילת אפים השליכו אותי למטה. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה צדק צדק תרדוף. שלא בלבד היו ממשיכי' שפע בקדושת הימים אלא גם היו משיגים בשכינה עצמה, וזהו 'צדק צדק' הם שכינתא עילאה ושכינתא תתאה, ועפ"י מה שאמרו ז"ל (סנהדרין לב:) הלך אחר בית דין יפה. אפשר לומר דרך רמז שעל ידם היתה מתקשטת מדת הדין בעולם, וזהו צדק צדק תרדוף, שהיא מדה"ד כמ"ש בזוהר (חלק ג' דף קצ"ט ע"א). א"נ כמשז"ל לפי פשוטו לעשות צדק ומשפט למטה, וזהו תרדוף. ועי"ז יהיה בית דין יפה ותתקשט מדה"ד כמ"ש, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי (איכה א, יח). כמשז"ל (זהר חלק ג' דף ע"ד ע"ב) על דלא אקדימת קיסטא. ודבר זה גרם כי סוף דבר בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי וכו' (איכה א, יח). אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה פתוח תפתח את ידך (דברים טו, ח). אפשר לדייק מלת 'את' ויפורש ע"ד שפי' לעיל כמו 'עם'. והנה מהר"ש אוזידא פי' על פסוק ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ (תהלים קכא, ה). כי כמו שאדם פותח את ידו למטה בנתינת הצדקה כך פותחים ונותנים לו מלמעלה, וז"ש ג"כ פתוח תפתח מקום השפע וההשפעה שהיא מדת טובו וחסדו ית' להוריק שפע אל כל העולם כלו בזכותכם. ופי' ואמר באיזה זכות ובאיזה אופן, 'את' ידך. 'עם' ידך כמ"ש. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ (איכה א, יז). כי אפי' לעצמה אין לה שפע כדי לחיות, ואעפ"י ששואלת ופרשה ידיה לשאול אין מנחם לה. אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה אלה מועדי ה' וכו' (ויקרא כג, ד). יובן עם מ"ש בפ' עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה (איכה א, טז). ונביא איזה מאמרי ס' הזוהר עם פי' מהר"א גאלנטי ז"ל וג"כ פי' האר"י זלה"ה, והעולה שע"י עליית ג' רגלים יראה כל זכורך (שמות כג, יז). עי"ז המלכות נק' אלקים, וזה בהיות הבינה הנק' מ"י משאלת כליה אל המלכות שהם ו"ק שלה, והמלכות מתלבשת בו"ק הזכר העליון, ואז באים בן ברתא ונק' אלקים ע"כ. וז"ש אילו זכיתם הייתם מעלים המלכות למעלה כמ"ש, וזהו אלה מועדי ה'. מלבד כי בפ' זה יש בו כונה מדברי האר"י זלה"ה שיש בו להמתיק כל המקטרגי' והקליפות, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' על אלה אני בוכיה. שנסתלקו אותיות מ"י מאל"ה. וע"ז אני שהיא המל' בוכיה וכו'. ועיין בפי' הכתוב אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וכו' (במדבר כ, יט). זה יובן עם מ"ש ביחודי' בכונת שובבים בפ' נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וכו' (במדבר כ, יז). ויש בו כוונות להוציא ניצוצות קרי, דכוונת ישראל היתה לעבור בארץ אדום וע"י עברם היו מעלים ניצוצות, ואפשר לומר כי לפי שאמר אדום לֹא תַעֲבֹר בִּי (שם יח). מ"מ השיבו לו בני ישראל שבע"כ במסילה נעלה ויוציאו ניצוצות שבתוכם, ואילו היו זוכים היה מתקיים פ' זה, אבל מפני שלא זכו עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים סִלָּה כָל אַבִּירַי וכו' (איכה א, טו). שהם י' אבירים, י' הרוגי המלוכה, כמ"ש מהר"א גאלנטי זלה"ה, שהוצרכו למסור נפשם כדי להעלות מ"ן ולהוציא ניצוצות כמ"ש בס' הכונות. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה ואשבור מוטות עולכם. הנה הכתוב אומר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ואשבור מוטות עלכם (ויקרא כו, יג). נ"ל כי בעת יציאת מצרים נתגלה אלקותו ית' בהארה גדולה כ"כ עד שנתבטלו הקליפות, וע"ז נאמר ואשבור מוטות עלכם. והטעם כי אעפ"י שהיה להם לישראל איזה עונות שהיה מעכבת יציאתם, ועדיין היתה תגבורת אל הקליפות, מ"מ לסיבת השעבוד והצרות שהצרו לישראל עד כי לא היו יכולים לסבול, בזה נתרצו עונותיהם של ישראל, וגם שכינתו ית' לא יכלה עוד לסבול, ע"ד ותקצר נפשו בעמל ישראל (שופטים י, טז). ואפשר שלזה כיונו רז"ל במדרש שהביאו מלה"ד לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת וכו'. וכמ"ש בפ' טומאתה בשוליה (איכה א, ט) ע"ש. וכאשר נצטרף לזה זכות אבות ושאר זכיות שהיה להם לישראל וצדיקי' שבאותו הדור נשברו הקליפות כמ"ש, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים נשקד עול פשעי בידו וכו' (שם יד). שלא קבלו יסורין על עונותיהם עד שנתמלאה סאתם, ובזה ישתרגו עלו וכו'. ותמה זכות אבות בעו"ה. אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו, ו). אפשר לומר כמ"ש בזוהר פ' צו. עם מה שפי' מהר"ם קורדווירו זצ"ל, כי ע"י אש המזבח אשר היה נעשה ע"י כהן איש החסד היו נאכלים החצוני', ע"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה (פסחים ה.). ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א, יג). ע"ד מ"ש מהר"א גאלנטי זלה"ה. ואש הגבורה ומדה"ד החזקה נגעה עד הנפש בעצמותיהם של ישראל. אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה בכל הדרך אשר הלכתם (דברים א, לא). ולפי מ"ש בפ' לוא אליכם וכו' (איכה א, יב). כי כונת הכתוב על סלוק שכינה, שהוא הצער הגדול לישראל מכל הצרות שבעולם, יאמר אילו זכיתם וכו' בכל הדרך אשר הלכתם. ושם כתיב אשר נשאך ה' אלקיך. והיו קרובים אל ה' אלקינו. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים לוא אליכם כל עוברי דרך וכו'. ומצטערי' על סלוק שכינה וכמ"ש. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה ואכלתם לחמכם לשובע (ויקרא כו, ה). ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' כל עמה נאנחים וכו' (איכה א, יא). זה יובן כפשוטו. ואפשר ג"כ כמ"ש כי בעת רצון מתרבה הרוחניות בדברים הנאכלים, ואוכל קמעא והוא שבע ומתברך בתוך מעיו, וההפך בעת רעה מארה משתלחת בדברי' הנאכלי' והרוחניות מסתלק. וז"ש אילו זכיתם וכו'. ואפשר ג"כ שבא לומר איך עתה נתמעטו הלבבות. אילו זכיתם הייתם קוראי' ואכלתם לחמכם לשובע. שהיא התורה שלכם, וכל א' היה זוכה אל כל חלקי התורה שלכם אשר ניתנו אל נשמתו בסיני והיה לומד תורה. ובפרט בסוד הפלפול הנק' לחם, מלשון כי תשב ללחום (משלי כג, א). וזה כדי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא עד כדי שביעה, וזהו ואכלתם לחמכם לשובע וכו'. ועכשיו שלא זכיתם ניטל מהם כח הפלפול, וכמשז"ל (ילקוט שמעוני קהלת יב, רמז תתקפ"ט) כיון שגלו ישראל לא היה שום א' מהם יכול לסבור תלמודו. וכמ"ש ג"כ האר"י זלה"ה כי מיום שנשרפה התורה נמסרו סודותיה לחצונים ואין אתנו יודע עד מה, וזהו כל עמה נאנחים מבקשים לחם וכו' (איכה א, יא). שאין לנו הלכה ברורה עד ירחמנו עושנו. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה לא יחמוד איש את ארצך (שמות לד, כד). שהיו הקליפות נבלעות במקומן בנוקבא דתהומא רבא, הרחק מצד הקדושה, באופן שלא היו רואים ולא חומדים, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' ידו פרש צר (איכה א, י). שכסה כל הקדושה וכמ"ש במקומו בעה"ו. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז, ל). אפשר לפרש עם מ"ש בסוד שעיר המשתלח, ונשא השעיר עליו את כל עונותם (ויקרא טז, כב). שהיו מפרידים כל צד הקליפה ונותנים אותה על ראש השעיר ונשארה הקדושה לבדה, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' טומאתה בשוליה (איכה א, ט). ואינה יכולה להפרד משם, וכן נמי אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה לפני ה' תטהרו (ויקרא טז, ל). מהטעם הנזכר. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' חטא חטאה ירושלים (איכה א, ח). ואפשר עוד לומר אילו זכיתם וכו' הייתי מטהר אתכם ע"י יסורין, ועכשיו שלא זכיתם הרי אותם קוראים חטא חטאה ירושלים. כמ"ש הרב גאלנטי על דלא אקדימת קיסטאה וכו'. וגם לפי פשוטו חטא חטאה זה אחר זה, ע"כ לנידה היתה (איכה א, ח). ודבקה בה הטומאה, והוא קרוב למ"ש לעיל על נשקד עול פשעי וכו' (איכה א, יד). אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה ונזכרתם לפני ה' אלקיכם (במדבר י, ט). אפשר לומר שהיו מיחדים, ובכח יחודם היו מיחדים ומחברים האורות העליונים, וגם היו מעלים ניצוצות שבתוך הקליפה אל תוך הקדושה, וזהו ונזכרתם לפני ה' אלקיכם. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' זכרה ירושלים וכו' (איכה א, ז). שהיא מיחדת אל החצוני' ח"ו ע"י העונות, וגם ע"י הגלות והנשמות ג"כ נפלו וכו'. וכמ"ש בנפול עמה ביד צר וכו' (שם). אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב). שהיתה שכינתי ית' שורה בתוך בני ישראל דוקא באמצעם שהוא בית המקדש, ועכשיו גלתה שכינה. א"נ לפי דרך האר"י זלה"ה והתהלכתי, שיתוסף סוד ההליכה בז"א ע"י תוספת נה"י החדשים, וכן המלכות תעשה בת עשר ע"י חו"ג. וזה ע"י עסק התורה. וזהו ג"כ משז"ל (רש"י פ' בחקותי בשם הספרא) על פ' זה, אטייל עמכם בג"ע. כי ע"י עסק התורה ישפיעו נה"י דאימא שהיא ג"ע עליון בז"א, וגם נה"י דז"א בג"ע תחתון מלכות, ובשניהם יצדק לומר אטייל עמכם, ששם יש נשמותיהם של ישראל, אם במלכות ג"ע תחתון, בסוד בידך אפקיד רוחי (תהלים לא, ו). וכן אחר המות שעולים לג"ע עליון בינה כידוע. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' ויצא (מן בת) [מבת] ציון כל הדרה (איכה א, ו). שנסתלקו ט' נקודות שלה, וגם הבינה מנה יפה כמ"ש במדרש, נסתלקה. ועיין לקמן בפי' הכתוב, אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה ונתנך ה' לראש (דברים כח, יג). מלבד פשוטו אפשר לומר ע"ד מ"ש בזוהר חדש פ' וישב. בענין מכירת יוסף ז"ל, אמר קב"ה אנא גזרנא דיהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה. ויהא ההוא צדיק שליט על הארץ, ויהון כל בני עלמא מתברכין על ידוי, הה"ד בן פורת יוסף וכו' (בראשית מט, כב). עכ"ל. ולפי ד"ז אילו זכיתם וכו'. שלא חטאו במכירת יוסף, היה מתקיים ונתנך ה' לראש, שראש צדיק זה היה שולט עליהם וניזונים על ידו, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' היו צריה לראש (איכה א, ה). ששמו אותו בבור ושלטו הקליפות עליו ע"י מה שלעבד נמכר יוסף (תהלים קה, יז), ולקחו השפע ממנו, וזהו היו צריה לראש. א"נ אפשר לפרש ע"ד מ"ש בזוהר פ' במדבר דף קי"ט ע"ב על קולה כנחש ילך (ירמיה מו, כב) ע"ש ((זהר במדבר דף קי"ט ע"ב) בכה רבי אלעזר, פתח ואמר קולה כנחש ילך וגו' (ירמיה מו). השתא כהאי גוונא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש. חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא וסליק זנבא, כדין זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. מאן עביד לזנבא דאסתליק לעילא ושליט ומחי, רישא דאתכפיא לתתא. ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי. האי רישא אף על גב דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר ליה למטלנוי, בגין דא קולה כנחש ילך. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא סלקין לעילא ושלטין ומחיין ורישא כפיף לעפרא, כמה דאת אמר נפלה ולא תוסיף קום וגו' (עמוס ה). ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיר ליה, כמה דאת אמר שמוני נוטרה את הכרמים (שיר השירים א). אלין עמין עובדי ע"ז דאינון זנבא). אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה שלש פעמים בשנה (שמות כג, יז). הנה בזוהר פ' משפטי' דף קכ"ד ע"א אמרו, יראה כל זכורך. אמאי כל זכורך. א"ר אלעזר כל זכורך ממש, בגין דנטלין ברכתא ממבועא דנחלא וכו'. הוקשה לו מלת 'כל' כי גם אם היה אומר זכורך היה הדבר מובן שהחיוב הוא על כל ישראל ומה בא לרבות מלת כל, וע"ז הקשה אמאי כל זכורך, והרי אמרו (חגיגה פרק א, א) החגר והסומא והחולה והזקן וכו' פטורי' מן הראיה. ולזה השיב ר"א ואמר כל זכורך ממש שהוא בחי' כל היסודות מצד הזכר, כלם יראו ויתגלו בעלות ישראל לראות את פני האדון ה'. והכוונה על בחי' יסוד אבא המתגלה בתוך ז"א, וכבר אמרנו הרבה פעמים מ"ש על משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פט, א). שהוא בחי' יסוד ז"א העולה למעלה עד הדעת, וז"ש בגין דנטלין ברכתא ממבועא דנחלא, היינו שיסוד ז"א עולה למעלה עד הדעת, ששם יש יסוד דאו"א הנק' ברוך וברכה, והוא מקור הנחל מבועא דנחלא. והנה זה היה מתקיים ומתגלה שלש פעמי' בשנה, וזהו אילו זכיתם וכו'. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' דרכי ציון אבילות (איכה א, ד). הרמז כי כל הדרכים שמשם בא אל יסוד זו"ן, ציו"ן ויוס"ף כחדא אינון בגי', הנה הם אבילות שנסתלק מהם הארת או"א, דמיון האבל שמסתלקים ממנו המוחין כידוע מכונת האבילות. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה וישבתם לבטח (ויקרא כו, ה). ידוע מ"ש בענין ח' וט' למה אינם בשבטים (בעל הטורים בראשית מט, א), ועיין בדרוש המילה. והצריך לזה הוא מ"ש כי כאשר יגבר הצנור השמאלי על הימני אז יקרא ח"ט, וכאשר יגבר הימני על השמאלי אז נעשה ט"ח. ועפר אחר יקח וטח את הבית (ויקרא יד, מב). ובסוד וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים לג, כח) עכ"ל. ובזוהר (חדש) שיר השירים דף ע"ז ע"א ז"ל, ובגין דההוא שית א[ת]עבר אתעביד שיר, ואתפתח אוצר הטוב, בחילא דמאן, את השמים. אינון שאר שיתין. והיינו השירים. דכלהו אתפתחו ואתתקנו [למיהב] מזונא לכלהו עלמין, כדין וישב [יהודה ו]ישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו וכו' (מלכים א' ה, ה). אוכלים ושותים ושמחים וכו' עכ"ל. הנה שע"י פתיחת הצנור הימני, וגם ע"י שנפתח אוצר הטוב, ע"ז נאמר ישיבה לבטח. וזהו אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה וישבתם לבטח. שהיה נפתח אוצר הגדול וצנור הימני, ועכשיו שלא זכיתם נסתמו הצנורות, ואין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו. והרי אתם קוראים גלתה יהודה מעוני (איכה א, ג). שאין מקור נפתח. אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה ליל שמורים הוא לה' (שמות יב, מב). זה פשוטו כי אפי' בחי' ליל שהוא קודם חצות, והוא זמן שליטת המזיקין, מ"מ הנה היא שמורה לה' מן המזיקין, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' בכה תבכה בלילה (איכה א, ב). כי אפי' בחינת לילה שהיא אחר חצות, בתר דקבילת עלה דכורא, יש בה דין ובכיה, בכה תבכה בלילה. אילו זכיתם הייתם קוראי' בתורה איכה אשא לבדי וכו' (דברים א, יב). זה יובן לפי דרך שפי' מהר"ם אלשיך זלה"ה על מה שאז"ל (איכה רבה פ' א') ג' נתנבאו בלשון איכה וגו'. כי מרע"ה ראה אותה בשלותה עד כי היה להם עסקים מרובים, עד כי אמר איכא אשא לבדי וכו'. ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראי' איכה ישבה בדד שהוא הפכו, ועל כל הדברים הנאמרים בדברי ר"י אילו זכיתם וכו'. ג"כ יבוארו דברי שיר השירים שהבאנו למעלה ונבאר מה הוא הנחמה. וזה כאשר נפרש דברי ס' הזוהר של שיר השירים, ונבאר מה הוא פתיחת השיתין. וכבר אמרנו הרבה פעמי' כי כל מה שנפרש הוא דרך דרש, כמ"ש (סנהדרין נא:) דרוש וקבל שכר. והאמת יורה וה' יצילנו משגיאות:

וקודם לזה נבאר מ"ש למעלה בזוהר הנז' ז"ל, שיר השירים, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' (דברים כח, יב). בשעתא דברא קב"ה עלמא, ברא בקדמיתא שיתין עילאין וכו'. הנה כונת הזוהר לפרש כי מלת שיר נמשכת ממלת שית וכמו שנפרש לבסוף, ולפיכך הביא בתחלה פ' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. כי מלת אוצרו יפורש על דבר שהוא סתום וגנוז, ואמר הכתוב בברכות כי כאשר נתנך ה' אלקיך עליון וכו'. כי שכינתו ית' וישראל ג"כ יעלו במעלה עליונה אז יפתח הסתום, וזהו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו'. וכמ"ש אח"כ ואמר בתחלה בשעתא דברא קב"ה עלמא, מלת קב"ה יפורש במקום הזה על א"ס ב"ה, ומלת עלמא יאמר על זו"ן. א"נ כפשוטו על עלמא כלו בכללו, ברא בקדמיתא שיתין עילאין וכו'. הנה בס' פרדס רמונים בשער המכריעי' פרק א' על פי' דברי הזוהר פ' תרומה (דף קס"ח ע"ב), טוב כד איהו כליל בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא, חסד כד נחתא לתתא ועבידו טיבו לכל בריין וכו'. פי' האלקי מהר"ם קורדווירו ז"ל, כי החסד כולל כל הבנין וכו'. עוד פי' בחסד נבנה ונתעבה ונתגלה, ולכן בהיות בחסד קודם גילוי בחי' מתגלת, אותה בחי' נק' טוב, שהוא מלשון בהטיבו את הנרות (שמות ל, ז). הכונה מאור שבה האירו אור כלם אור גדול, וקודם היותם לא היו מאירים, וזהו בניינים גילויים ותקונם אל מציאות מתגלה, וז"ש כד כליל כלא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא וכו' עכ"ל. ואפשר שזה מסכים ג"כ עם מ"ש שפי' האר"י זלה"ה על יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב, ט). שיש חסד עליון כולל כל החסדים, יומא דאזיל עם כלהו יומי וכו'. וז"ש בשעתא דברא קב"ה עלמא ברא בקדמיתא שיתין עילאין, שהוא זה החסד העליון הכולל חו"ג שתחתיו, והם חמש חסדים וחסד עליון כולל כלם, הרי הם שית. ואמר דאינון מקורי לנחתא בהון גשמים, כי ע"י הגשמים הם בגבורה, וכמ"ש גבורות גשמים. ומ"מ המים הם בחסד. ואפשר לומר כי ע"י האש מצד הגבורה, מיין גלידין מצד קרירות החסד, שהוא בסוד גהינם של שלג קשה משל אש, אינון מתפשרין נחתין בגבורה. וזהו דאינון מקורי לנחתא בהון גשמים, כי אלו השיתין שהם החסדי' הנז' בסוד הטוב דטוביה סתים בגויה, אינון מקורי לנחתא בהון גשמים ע"י שרש הגבורה כנז'. וסוד הגשמים הנה הם מסוד יסוד או"א, כמ"ש האר"י זלה"ה על הפרש שיש בין גשם למטר, כי הוא סוד ההוא שבילא דקיקא, כי שבי"ל בגי' גש"ם, וזהו דאינון מקור לנחתא בהון גשמים דברכאן וקידושין עילאין דלעילא שאינם גשמי קללה ח"ו, רק דברכאן מצד הבינה, וקידושין מצד החכמה עילאין דלעילא, שהם או"א עילאין, ואינון נטלי בקדמיתא ממקורא דחיי שהוא דעת דאו"א שהוא מקורא דחיי, שמשם עיקר החו"ג מאתר עילאה דנפקי מתמן, שהוא סוד אוירא שהוא דעת דעתיק יומין השולח אורו בין גולגלתא ומ"ס, דהא בקדמיתא עד לא אתברי עלמא סליק ואתגלי חד רעותא דאתקרי מחשבה סתימאה, ושוי כלא בההיא מחשבה סתימאה וכל מה דהוה ויהוי, שכן מכח גבורה דעתיק אשר היא מ"ס ממנה יצאו אוירא דכיא ואשא דכיא, שהם שורש החו"ג שמהם בא השפע לכל העולמות, ומההוא מחשבה סליק רעותא למברי עלמא, פי' שנתיחדה בינה דאריך במ"ס, בסוד חיך וגרון, בסוד זווג הנשיקין למברי עלמא כדי להוציא את זעיר אנפין, אז ונפק נביעו דקיק כליל סתימו במחשבה שהוא סוד היסוד דאריך, היינו אחר שנעשה זווג עליון דנשיקין נזדווג יסוד אריך מיניה וביה ונתלבש ביסוד או"א, וזהו כליל סתימו דמחשבה, שנכלל בתוכו מ"ס, וגם בהיותו ביסוד או"א הנה הוא סתום, כי אפי' יסוד אבא עצמו הנה הוא סתום וגנוז, וזהו ודא לא אשתמע לבר ולא אתגליא. ואמר ואית ביה אסתכלותא דחכמתא לחכימי לבא. שכן ממ"ס יוצאה תורה לכל ישראל, כמ"ש נובלות חכמה של מעלה תורה. וידוייק ג"כ אמרו 'של מעלה' דווקא, אתמסר ולא אתמסר, בגין דלא אתגליא לבר, שאינו יוצא לחוץ. פי' אעפ"י שמשפיע הארתו לחכימי לבא כמ"ש, מ"מ לא אתמסר בגין דלא אתגליא לבר. שאינו יוצא לחוץ רק הוא סתום ביסוד או"א, ואם נפרש על יסוד אבא עצמו הנכנס בתוך ז"א שהוא בחי' תורה שבכתב, וזהו לחכימי לבא אתמסר. כי הלב יאמר על ז"א, וגם לבא רמז אל ל"ב נתיבות חכמה, מההיא נפקא חמש מקורין וחד סתימאה וחד דכניש כלא. זה יאמר על חמש חסדים וה"ג . כי בתחלה הנה הם סתומים שם ביסוד או"א, וגם בדעת דז"א אינם מתגלים והם חמש מקורין שרש אל החסדים המתפשטים, וחד סתימא הוא החסד העליון הנק' יומם, וחד דכניש כלא שהוא בדעת ז"א כמ"ש, ואינון הוו כד אתברי עלמא שהוא הז"א, כד"א בראשית ברא אלקים. כמד"א בר"א שי"ת. דא שית מקורין דכניש כל מקורין למיזן עלמין, שהוא החו"ג שהם ביסוד או"א למיזן עלמין שהם זו"ן. את השמים אילין אינון ו' מקורין דלעילא למיהב להאי שית שהוא שרשם למעלה, הנמשכים בסוד אוירא דכייא ואשא דכייא מיומא דאתברי עלמא עד דאתבני בי מקדשא הוו סתימין ולא אתפתחו כלל. להבין זה צריך להביא מ"ש בענין ז' בחי' שיש אל הנוק' וכו', וביום הו' חזרה להתגדל הבחי' ה"ג הנז"ל היותה פרצוף שלם די"ס אחור באחור כנגד החזה דז"א, ואז יש הה' של הה' ראשונה של ז"א, שהם ה' הראשונים דבראשית, כלם האירו ביום הנ' שהוא ת"ת שבו, ואז נבנית המלכות ונגלית שם וה' ספירות מאירות בה מרחוק וכו', ע"כ גם הסדר הזה התמיד מעת יציאת מצרים עד בנין בית ראשון, ואח"כ כשנבנה בית ראשון ע"י שלמה ניתוסף בה בחי' אחרת, והוא כי בין בשבת בין בחול לעולם היתה עמו פנים בפנים בבחי' ו' (פי' כתר דידה כנגד חכמה דידיה). ואמנם גם ניתוסף בה עתה הארה יתרה. הענין כמ"ש במקום אחר כי הזעיר היה רק חג"ת נה"י, ואח"כ עלו חג"ת ונעשו חב"ד ונה"י נעשו חג"ת, והנה הוד הראשון נעשה בחי' גבורה, והוצרכה הבינה להתפשט בו נה"י חדשים, ונמצא כי יש בז"א הוד הראשון והוד האחרון, והנה הוד הראשון נעשה בו אח"כ בחי' גבורה, ונודע כי הבינה מתפשטת בז"א עד הוד שבו, ואמנם קודם בית ראשון היתה הבינה בו עד הוד ראשון שהיה אח"כ בחי' גבורה, ונמצא כי התפשטות הבינה בתוך הזעיר לא היתה כ"א בה' ספירות שהם חב"ד ח"ג, והכתר אינו נמצא מפני שהכתר והדעת הכל א' כנודע. גם בת"ת של ז"א לא נתפשטה הבינה כי נצח והוד שלה ארוכים, מתפשטים המה בשני הקוים ימין ושמאל, אך היסוד שלה שהוא בקו האמצעי מסתיים בדעת שלו, וא"כ ה"ס ראשונות לבד היתה הבינה מתפשטת, אך אחר בנין בית ראשון נתפשטה הבינה עד הוד הב', והם עתה ז"ס שמתפשטת בהם הבינה בתוך הזעיר עכ"ל. והנה בענין השית, ביארו בענין ש"ת שהוא יסוד ועטרה כלולים מז', וכשנכנס אור יסוד אבא, וזהו בר"א שי"ת, ובמקום אחר אומר כי ש"ת הוא ממחיצות הרגל של לאה, כי כל רגל יש לו ב' מחיצות וכו'. והעולה מזה כי נוכל לפרש ש"ת בהוד, ובפרט הת' של ש"ת שאמרו בס' הגלגולים, שלא נתקנה רק בת' שנה של גלות מצרים, והטעם נ"ל ג"כ שהוא ע"ד מ"ש בזוהר פ' חקת (דף ק"פ ע"ב), כי הת' היא ד' נ'. וידוע כי ד' נקראת המלכות כשהיא בסוד הדלות, ונ' ג"כ אמרו כשהיא ארוכה יורדת למטה והחצונים נהנים ממנה. אמנם כשהיא כפופה אינם נהנים ממנה, אך אמרו בס' אדם ישר כי נֻ' דנחשת הוא רמז המלכות הנופלת תוך הקליפות, נֻ' כפופה דאשרי, ולפי מ"ש נאמר שהת' של ש"ת להיותה במקום הרגלים לפיכך נכפפה הנֻ' שלה, כדי שלא להשפיע בחיצוני'. ומ"מ הנה היא סתומה מן הצדדים ובפרט מצד שמאל מן הטעם הנז'. ואם להיות המקום קרוב אל החיצוני', דהנה אפי' אם נמשיך הארת יסוד אבא שהוא י' בין אותיות ש"ת ויהיה שי"ת, מ"מ עדיין האורות סתומי' מן הצדדים, אמנם בנין ב"ה שירד אות אימא עד הוד השני דז"א כמ"ש, ומהוד הראשון נעשה גבו' דז"א, אז הנֻ' כפופה נסתלקה למעלה, כי אין עוד פחד מן החצונים, כי הבינה ירדה עד הוד האחרון, ומשית נעשה שיר, שכן בגבורה הוא שיר, כמ"ש (הקדמת תקוני הזהר דף ג' ע"ב) בענין שי"ר אל שיר משמאלא, ואז נפתח אוצר הטוב שהוא יסוד הבינה הנק' אוצר, והיא כדמות אוצר והיא ג"כ אוצר הז"א, והיא אוצרו אוצר ו'. שית מקורין עילאין, הטוב שיש בו יסוד אבא הנק' טוב, וזהו יפתח ה' זו"ן לך ע"י הבינה הנק' לך, בהיותה מתפשטת עד הוד, את אוצר ו' הטוב, כמ"ש את השמים. כמ"ש בזוהר הנז', אילין אינון שית מקורין עילאין דלעילא למיהב להאי שית. ואפשר שהוא סוד כללות החסדים שבדעת ז"א, כמ"ש בענין נענוע הלולב, והם ו' מקורין עילאין שיורדים ביסוד שבו כלולים הה' חסדי' וכללותם הם ו'. וזהו למיהב להאי שית. וזהו ג"כ לתת מטר. שהם הגבורות המתוקות, ארצך מצד הבינה ארץ ך'. שהוא הכינה בעת"ו. עת"ו הם זו"ן. ולברך את כל מעשי ידיך. בסוד ברוך וברכה. כמו שידוע סודו. וכל העולם יתברכו עי"ז בזכות ישראל. וזהו והלוית גוים רבים וכו'. ובזה יבואו יפה וישב ישראל לבטח. ופי' שגבר הימניי על השמאלי. וז"ש כיון דאתפתח האי שי"ת נפקו ברכאן לעלמא, אימתי אתפתח כד אעדיאו מיניה חד עקימו דיתיב לרגליה. שהוא הנֻ' הנז', וכיון דההוא שית אתעבר אתעביד שיר. כי בעור הנחש שהוא הנֻ' הנז' של רגל הת', כרוך על עקבה. היה מעכב מלעלות, וכיון דאתעבר כמ"ש, אז עלו הפרקי' למעלה וירד אור הבינה למטה ג"כ ואתעביד שיר כמ"ש, וזה בכח שאר האורות, וזהו השירים. והנה א"כ אעפ"י שבגלותנו זה נסתמו האורות ואין חזון נפרץ, מ"מ כבר ידוע כי התורה והמצות והאורות גנוזים למעלה, וברגע כמימריה תגלה ותראה מלכותו עלינו וישוב ב"ה לקדמותו, בית שני באתגלייא בית ראשון באתכסייא. כמ"ש בזוהר פ' פינחס. ועי"ז אוצרו הטוב יפתח לנו ונדחי ישראל יכנס, ויקויים מקרא שכתוב תביאמו ותטעמו וכו'. במהרה בימינו אמן.