רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/כ
כ'
עריכהר' אֲלֶכְּסַנְדְּרִי פָּתַח: שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָג (תהלים קב, ח). אָמַר הב"ה שָׁקַדְתִּי לְהַכְנִיס בָּנַי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִיָּד וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג, מָה הַצִּפּוֹר מִתְבּוֹדֵד מִגַּג לְגַג וּמִגָּדֵר לְגָדֵר וּמֵאִילָן לְאִילָן וּמִשֹּׂוֹכָה לְשׂוֹכָה, כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ נוֹסְעִים בְּמַחְלֹקֶת וְחוֹנִים בְּמַחְלֹקֶת, וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ, וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ לְהַר סִינַי נַעֲשׂוּ כֻּלָּם הַמּוֹנְיָא. וַיַּחֲנוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ב). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הב"ה הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֶתֵּן תּוֹרָה לְבָנַי. דָּבָר אַחֵר שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה [כְּצִפּוֹר]. אָמַר הב"ה שָׁקַדְתִּי אֲנִי לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם, וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר, מָה הַצִּפּוֹר הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נוֹטֵל גּוֹזָלֶיהָ הִיא יוֹשֶׁבֶת בָּדָד, כָּךְ אָמַר הב"ה שָׂרַפְתִּי אֶת בֵּיתִי וְהֶחֱרַבְתִּי אֶת עִירִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְיָשַׁבְתִּי לִי לְבַדִּי, אֵיכָה.
אפשר שהוא הולך ע"ד מ"ש השביעני במרורים (איכה ג, טו). שהיו חסרי התקון, וא"כ הוא למה לא המתין עד שיהיו שלמים, ולזה השיב שקדתי ואהיה. שקדתי להכניס את בני לא"י. והוא ע"ד משז"ל שאמר הב"ה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג, ז). והיה מפחד פן יטמעו בין המצרים ח"ו, כאשר כן היה אילולי חסדו ית', וכמ"ש על ולא יכלו להתמהמה (שמות יב, לט). וכן ג"כ כי בחפזון יצאת [מארץ] (מ)מצרים (דברים טז, ג). וכן ג"כ אמרו שזהו שאמר מרע"ה מי אנכי וכו' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג, יא). שאין להם זכות לצאת, ועל זה השיבו ה' ית' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה (שם יב). כי ע"י קבלת התורה יקבלו השלמות הראוי, עוד אז"ל כי בצאת ישראל ממצרים היו ראויים לעלות מיד לא"י, כמש"ה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וכו' (שם יז) ע"כ. וז"ש המדרש אמר הב"ה שקדתי. פי' מהרתי להכניס בני לא"י. כי כך היתה כונתו ית' למהר את הקץ, וכבר תרגם יונתן בן עוזיאל על פ' ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט, ד). כי בליל פסח בהיותם במצרים הטיסם הב"ה והביאם לירושלים. והנה נוכל להקשות למה לא הניחם שם בירושלים וִיגָרֵש מפניהם גוים, ולמה החזירם למצרים, אבל האמת כן הוא שאז"ל כי אויר הקדוש היה הולך עמהם. ואם ניתן לידרש נוכל לומר כי נשמותיהם של אותו הדור היו ממקום גבוה ונשמות גדולות, אלא ששלט בהם הקליפה ועדיין לא הטהרו לגמרי, ולפיכך היה אויר הקדושה הולך עמהם, ע"ד מ"ש כי השכינה גולה עם ישראל לשמרם, אבל עדין לא זכו ליכנס לארץ, ועתה המדרש אומר טעם לזה ואמר שזה היה מפני המחלוקת, ולפיכך אמר שקדתי להכניס בני לא"י מיד, כמש"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים כמ"ש. אבל ואהיה כצפור בודד על גג. מה הצפור מתבודד ויושב יחיד מגג לגג, שהיתה שכינה ע"ג ראשיהם של ישראל, ובהיות כבודו ית' פוסע על ראשי עם קדש של בית ישראל יקרא מתהלך מגג לגג, וכדומה לזה פי' בדרוש אבי"ע בענין ועשית מעקה לגגך (דברים כב, ח). ומגדר לגדר. היינו ג"כ שהיה משרה שכינתו ית' על הצדיקי' שהם גדר לאנשי דורם. וכן ג"כ מאילן לאילן ומסוכה לסוכה, והאילנות הם הזקני' כמ"ש יונתן בן עוזיאל על ושבעים תמרים (שמות טו, כז). בזכות ע' סנהדרין. וכן ת"א ג"כ ארזי לבנון אלו הצדיקים. ואפשר ג"כ לומר מאילן לאילן רמז למרע"ה שהוא אחוז בעץ החיים, לאילן שהוא יהושע שהוא ביסוד, שגם הוא נק' עץ ואילן. וכן אהרן ג"כ היה שושבינא דמטרוניתא. ומסוכה לסוכה שהם מגינים על דורם כסוכה זו שהיא מגינה על היושבים בצלה, כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וזה גרם שלא נכנסו לארץ מיד כמ"ש, והנה אם היו נכנסים לארץ מיד ובפרט לפי הדרך שאמרנו בשם ת"י, הנה היו עומדים בירושלים ומשם היו מתפשטים בכל א"י, והנה הוא כדמיון מה שאמר הכתוב הטיבה ברצונך את ציון (תהלים נא, כ). בתחלה לסבת שלא יהיה שם קליפה, ואח"כ תבנה חומות ירושלים כאשר כן יהיה ל"ל, שאין פחד אלקים אחרים, וכמ"ש בזוהר בסבא פ' משפטים (דף ק"ח ע"א), ואפשר לומר ג"כ דרך דרש וה' יצילנו משגיאות, כי ג"כ היו זוכים לחלק א"י כמו שיהיה ל"ל כמבואר בנבואת יחזקאל, מה שלא זכו בביאה ראשונה וכ"ש בביאה שניה. ועיין בס' אור יקר בהקדמות שהביא בפ' לך לך על פי' מאמר הזוהר הקדמה ג' בפ' וה' אמר אל אברם וכו' (בראשית יג, יד). ר' אבא פתח ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וכו' (יונה א, ג). והנה מלבד כי המחלוקת בעצמה קשה היא, והוא דבר הגורם פירוד למעלה ח"ו כמשז"ל, עוד מלבד זה מורה היות נשמותיהם פגומות קצת, כי כל מחלוקת הוא מצד הקליפות, ולכן כל זמן שהיה בהם מחלוקת לא זכו לא לנתינת התורה ולא ליכנס לארץ, ומ"מ אויר הקדושה ואור השכינה היתה הולכת עמהם כדי להשלימם ולתקנם כמ"ש, וכיון שבאו להר סיני פסקה זוהמת המחלוקת ואז הב"ה נתן להם את התורה, והנה בזה היו מוכנים ליכנס לא"י עפ"י הדרך שאמרנו, ועיין באור יקר במקום הנז', ולפיכך לא דבר המאמר עוד מענין ביאת ישראל לא"י רק הביא ד"א וכו'. ובזה יתן טעם למה לא נכנסו לארץ כמ"ש וז"ל, ד"א שקדתי ואהיה. אמר הב"ה שקדתי אני להשרות שכינתי בבית המקדש לעולם, ואהיה כצפור. מה צפור הזה בשעה שאתה נוטל גוזליה היא יושבת בדד, כך אמר הב"ה שרפתי את ביתי והחרבתי את עירי והגליתי את בני לבין א"ה וישבתי לי לבדי, איכה עכ"ל. ונ"ל עם מה שאז"ל כי בתחלה כתי' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך (שמות טו, יז). ואח"כ כתיב ועשו לי מקדש וכו' (שמות כה, ח). כי עד שלא חטאו היתה כונתו ית' להביאם לא"י וליטע אותם בבה"מ כמ"ש, ואמנם ע"י עון העגל נתקלקלו הדברי', ולזה כדי לתקן הכל אמר הב"ה ועשו לי מקדש וכו'. והנה עי"ז נתקן הכל והיו הולכים לא"י, וכמש"ה נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם וכו' (במדבר י, כט). והיו הולכים באותו יום לא"י אילולי שהתחילו לחטוא, ויסעו מהר ה' וכו' (במדבר י, לג). כתינוק הבורח מבית הספר. וזה גרם דרך שלשת ימים, שנשתהו ג' ימים, וסוף דבר ויהי העם כמתלוננים רע, ועבירות אחרי' עד כי כל זה גרם שלא נכנסו לא"י רק דור אחר ולא נשלמו הנשמות תחת כנפי השכינה כראוי, עד כי לבסוף חטאו וגלו, והנה בעוד שהיו עע"ז בא"י בלבד לא גלו כל ישראל עד כי הכניסוה לבית ק"ק, ואז ירך מתוכה הסריחה ונסתלקה שכינה ונשרף הבית בעו"ה ונחרבה ירושלים מכל וכל, וזה היה סיבה להתם גלותם, וזהו והגליתי את בני לבין א"ה וישבתי לי לבדי, כמש"ה שלח תשלח את האם (דברים כב, ז). וכמ"ש בתיקונים תקון (), שעל גלות השכינה הן בהיותה יחידה מבלי בניה, וכן ג"כ כי בזמן הגלות אין לה יחוד וזווג עם בעלה. והנה ל"ל כאשר יהיו ישראל י"ב שבטים בא"י, כדמיון י"ב בקר תחת הים עם השכינה, וגם השכינה תתיחד עם בלעה סיהרא באשלמותא, אור הלבנה כאור החמה, באותה בחי' שיש לו י"ב צירופי הוי"ה, והנה זהו כל כונת שיר השירים, כמ"ש מהר"ם קורדווירו זלה"ה בס' אור יקר פ' הנזכר, וכן יהיה בבי"א.