רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/יט

י"טעריכה

ר' אָבִין פָּתַח, וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּיא וְזִמְנַיָּיא (דניאל ב, כא). אָמַר יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל אִלּוּ זְכִיתֶם הֱיִיתֶם יוֹשְׁבִים בִּירוּשָׁלַיִם וְשׁוֹתִים מֵי הַשִּׁלּוֹחַ שֶׁמֵּימָיו נְקִיִּים וּמְתוּקִים, עַכְשָׁיו שֶׁלֹא זְכִיתֶם הֲרֵי אַתֶּם גּוֹלִים לְבָבֶל וְשׁוֹתִין מֵי פְּרָת שֶׁמֵּימָיו עֲכוּרִים וּסְרוּחִים, שְׁנְּאֱמַר וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁיחוֹר וכו' (ירמיה ב, יח).

אפשר שר' אבין בא לפרש פי' אחר בפ' שהביא למעלה השביעני במרורים. היל"ל השביעני מרורים, וגם החלוק למה במרורי' אמר השביעני ובלענה אמר הרוני לענה. והנה בענין וימררו את חייהם (שמות א, יד). אז"ל בתיקונים תקון כ"א דף נ"ד ע"א, ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה. דא קושיא, בחמר קא ק"ו, והא אוקמוה והכי הוו ישראל עד דאורי לון עץ החיים, הה"ד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים (שמות טו, כה). ודא עץ החיים דאתרבי על ההוא מבועא דאיהו שכינתא, מבועה דאשקי לאילנא דאיהו ו', והאי עץ מהלך חמש מאות שנה דאינון ה'. וימתקו המים דא ה' בתראה דאתמר בה קראן לי מרה וכו' (רות א, כ) עכ"ל. הנה שבתחלה וימררו את חייהם בד"ת ואח"כ ע"י עץ החיים וימתקו המים של ד"ת, והוא ע"ד מ"ש והיה ראשיתך מצער (איוב ח, ז). ויש הרבה קושיות, וכאשר אדם זוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וזה נעשה על ידי הטורח והעיון הראוי ע"י סייעתא דשמייא, אז נעשו ד"ת אליו נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקי' מדבש וכו'. והנה בצאתם ממצרי' אז עליהם נא' ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם (שמות טו, כג). פי' ישראל היו מרים ולפי' ויורהו ה' עץ ונמתקו ורבים שתו ושבעו, וזהו השביעני שביעה ממש, ומלא כרסי בשר ויין של תורה בהיותי במרורי', וגם באותם הדברי' שהייתי מרה בהם וחיי חיי צער, השביעני בהם ומצאתי צוף דבש אמרי נועם, ולעומת זה בצאתי מירושלים הרוני כדמיון שכור, כמו שאמר המתרגם על וסובא (דברים כא, כ) ורוי חמר. וזהו הרוני שהייתי כשכור שאין דעתו נכונה, וזה לענה שהיא מרה תחילה וסוף ואין הלכה ברורה אצלי, וזה"ש אילו זכיתם הייתם יושבי' בירושלים ששם אוירה של א"י מחכים, וכ"ש בירושלי' מקום הקדושה, ושם הייתם שותים מי השילוח אשר היה ה' שולח מעץ החיים שמימיו מתוקי' ונקיים, כי מציון תצא תורה שאין בה שום דופי, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל, כשמה כן היא כי שם בלל ה', ושותים מי פרת שהם פרים ורבים מעצמם, וזו היא מדה טובה מצד א', אמנם מצד אחר אין להם אותה הארה מלמעלה, ולכן מימיו עכורי' וסרוחי', שנאמר ועתה מה לך וכו' (ירמיה ב, יח). וזה נאמר אחרי שאמר למעלה אותי עזבו מקור מים חיים וכו' (ירמיה ב, יג). עד עזבך את ה' אלקיך בעת מוליכך בדרך (שם יז). דרכה של תורה כמ"ש ועתה וכו'. וזהו ג"כ משז"ל (סנהדרין כד.) במחשכים הושיבני (איכה ג, ו). זה תלמוד בבלי. ואפשר לדמות זה למ"ש בס' הזוהר פ' תרומה ז"ל (דף קס"ו ע"ב), האי אור זרע ליה קב"ה בגנתא דעדנוהי וכו'. ובסוף כתיב וז"ל, ואי תימא דאינון בזמנא דגלותא כתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש (איוב יד, יא). היך עביד תולדין אלא כתיב זרוע, זרוע איהו תדיר ומיומא דאפסיק ההוא נהר גנתא לא עאל ביה, ההוא גנתא דההוא אור דאיהו זרוע תדיר עביד איבין, ומיניה ומגרמיה אזדרע בקדמיתא ולא שכיך תדיר בגנתא דעביד תולדין, ומההוא זרעא נפיל ביה באתריה מגרמיה ועביד תולדין כדבקדמיתא, ואי תימא דאינון תולדין ואיבין כמה דהוה בזמנא דגנתא תמן לאו הכי, אבל לא אתמנע זרועא דא לעלמין, כגוונא דא ותורה אור, אורייתא הכי אזדרע תדיר בעלמא ועביד תולדין ואיבין בעלמא ולא שכיך לעלמין, ומההוא איבא דיליה אתזן עלמא וכו' עכ"ל. והוא ממש כמו שאמרנו שמי פרת פרים ורבים מצד עצמם, וזה מכח הארה שכבר קבלו, אמנם אין להם הארה מלמעלה, והגם כי אין ד"ת מקבלים טומאה (ברכות כב.), מ"מ להיות העוסקי' בה בגלות, הנה המקום גורם בלבול מחשבה ועכירות הדברי' הנאמרים באמת, וזהו שמימיו עכורים וסרוחים מצד הקליפות שמתגברים ומערבבי' הדברי' הנאמרי' באמת, והוא ע"ד מ"ש הכתוב ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיה נז, כ). והוא ג"כ מש"ה מעין נרפש וכו' (משלי כה, כו). וגם לפי פשוטו אפשר לומר אילו זכיתם הייתם יושבים בירושלים ושותים מי השילוח, כי הנה אמרו בשם האר"י זלה"ה כי ע"ג מעיינות ונהרות יש הרבה מגולגלים, ולפעמי' מתלבשים באדם השותה וכו' ע"ש בס' הגלגולים. והנה אין ספק כי אויר א"י הקדש הנה הוא מטהר ומזכך כל אותם שהם מגולגלים ושורים על מימיהם וע"ג מעיינותיה ונהרותיה, וההפך בנהרות שבח"ל כי האויר החיצוני והטמא גורם עכירות לנשמות השורי' על המים ועל הנהרות והמעיינות שבתוכה, וזהו ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל ושותים מי פרת שמימיו עכורים וסרוחי' מן הטעם שאמרנו. וזה גורם ג"כ ערבוב המוח ולפעמי' מחטיאים לשותה אותם כמ"ש, הרחמן יצילנו אכי"ר.

אילו זכיתם הייתם יושבים בירושלים ואומרי' שירים וזמירים לפני הקב"ה, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל וקוראים קינים ונהי, הוי על נהרות בבל, איכה. אפשר שהוקשה לו הכפל ב"פ והוא מהשנא עידנייא וזמנייא (דניאל ב, כא), ב' דברים. ולפיכך פי' תחלה עדנייא, כי בתחלה היה עת רצון וגלוי התורה ע"י מי השילוח כמ"ש, ועתה אחזונו ימי עוני של תורה כמשז"ל, ואחר זה פי' עתה וזמנייא מלשון חגים וזמנים לששון, ואמר אילו זכיתם הייתם יושבים בירושלים ואומרי' שירים וזמירים לפני הב"ה, כמו שהיה בעת חנוך הבית שאז עשו את החג שבעת ימים ושבעת ימים וכו'. וע"י הלוים בשיר שלהם בכינורות ונבלי' ומצלתי' עם תפלת המלך החסיד שהע"ה, ירדה שכינה בבה"מ וכל העם רואים ברדת האש, וכמו כן ג"כ והענן מלא את בית ה' (מלכים א' ח, י). ומדי שנה בשנה ג"כ, מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו (סוכה פרק ה משנה א), וחסידים ואנשי מעשה היו מרקדים, והלויים ג"כ בכינורות ונבלי' ומצלתי' ובכלי שיר בלי מספר, ובפסח ג"כ קול הלילא מתבר אגרא (ירושלמי פסחים ז, יב, נו.). ועי"ז היו יושבים לפני ה' ושואבים רוח הקדש, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל, ועשר מסעות נסעה שכינה (ראש השנה לא.), ונתלבשה בלבוש רוח סערה ענן גדול וכו'. ולפיכך הרי אתם קוראים קינים ונהי על סלוק שכינה, וזהו איכה ישבה בדד. וע"ד האמת אפשר לומר ע"ד משז"ל בדרוש ז' בחי' שיש אל הנוק', ושם נתבאר כי בבנין המקדש עלתה המלכות עד חכמת ז"א, וכן התמיד עד חרבן הבית עכ"ל. והנה אז היו כל הזמנים שוים כמעט, דמיון מה שיהיה בעולם שכלו שבת, ועכשיו שבעו"ה נשתנה הזמן, וזהו מ"ש והוא מהשנא עדנייא וזמנייא. והנה אז בבנין הבית נגלה שיר השירים כמבואר בזוהר בהרבה מקומות, א"כ ז"ש אילו זכיתם הייתם יושבים בירושלים, והיה מתמיד היחוד בכל עת וכל שעה וכל יום ואומרי' שירים וזמירים לפני הב"ה, בסוד אלקים אל דמי לך (תהלים פג, ב). ובפרט ע"י שיר השירים וכמ"ש לעיל. ועוד נשוב ג"כ לבאר בפי' פ' איכה ישבה בדד ע"ש. וזה היה לפני הב"ה, לפניו דוקא, בין שנפרש הב"ה בבינה או בת"ת, לפניו יפורש בחכמה שעלתה עד שם כמ"ש, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל וקוראי' קינים ונהי. הוי על נהרות בבל, איכה. היינו שירדה השכינה בגלות בבל למטה מן החזה, ואעפ"י שהיו מאירים בה אור ה' ראשונות דז"א, מ"מ האורות של ז"א היינו ז"ס עליונות שבהם נתפשטה הבינה בז"א, ירדו ונמשכו אל הקליפות, וכמבואר בדרוש ז' בחינות הנוק' כנז'. וכיון שירדה הארתם אל הקליפות, ז"ש על נהרות בבל. פי' על נהרות, שהוא בחי' הארת היסודות הנק' נהר, עתה בבבל נתבלבלו הדברים וירדו למטה ממדרגם והאירו אל הקליפות, וזהו ג"כ איכה ישבה בדד, מהארת ה' עליונות אחור באחור. והנה על זה אין צריך לפרש שיר השירים כנגדו כי כבר מפורש במדרש, (אילו זכיתם וכו' אומרי' שירים וזמירי' וכו'), ומה שהיה הוא שיהיה בבי"א, ובפרט כמ"ש בזוהר פ' תרומה על שיר השירים ז"ל (דף קמ"ג ע"ב), שירתא דאיהי כגוונא דעלמא דלעילא דאיהו שבת עכ"ל. וא"כ ע"י שיר השירים קדש לה' יחזור העולם כמו שהיה בזמן שהיה בית המקדש קיים, שעלתה המלכות עד החכמה שהוא קדש, ויותר מזה כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה שניהם שוים בכתר א' וכן יר"א.