רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/יח
י"ח עריכה
ר' אָבִין פָּתַח, הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים בְּלֵילֵי הַפֶּסַח שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, הִרְוַנִי לַעֲנָה בְּתִשְׁעָה בְּאָב, מִמַּה שֶּׁהִשְׂבִּיעַנִי בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הִרְוַנִי בְּלֵילֵי תִּשְׁעָה בְּאָב לַעֲנָה, הֱוֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הוּא לֵילֵי תִּשְׁעָה בְּאָב, וְעַל זֶה הָיָה מְקוֹנֵן יִרְמְיָה אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. עכ"ל.
המאמר הזה יתבאר בפי' פ' איכה ישבה בדד (איכה א, א) ע"ש. ולפי מ"ש שם בס"ד יבא ג"כ שיר השירים נחמה על העתיד, אם לפי מ"ש בזוהר פ' תרומה (דף קמ"ג ע"ב), כי בשיר השירים יש כללותא דגלותא דישראל ופורקנא דילהון וכו' עכ"ל. עוד נוכל לומר כי כמו שבגלות מצרים נגלה בליל פסח החסד הגדול ועי"ז נתבטלו הקליפות, ואז גילו הצדיקים את ראשם וכו' (שמות רבה פ ט"ו). וסוף דבר בים כאשר נגלה אור ע"ק, באותה שעה אמרו שירה ובאותה שעה לבש הקב"ה וכו'. כן יהיה ל"ל. ורצוני להביא פי' מדרש שאז"ל (ילקוט שמעוני פ' בשלח, רמז רמ"א), א"ר עקיבא בשעה שאמרו ישראל אז ישיר, לבש הקב"ה לבוש של תפארת שהיו חקוקים עליו כל אז שבתורה, אז תשמח בתולה (ירמיה לא, יב), אז ידלג כאיל פסח (ישעיה לה, ו), אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה לה, ה), אז ידבר יהושע (יהושע י, יב), אז תיראי ונהרת (ישעיה ס, ה), את ה' האמרת היום (דברים כו, יז). וה' האמירך (שם יח). וכיון שחטאו חזר וקרעו, שנא' בצע אמרתו (איכה ב, יז). ועתיד הב"ה להחזירו, שנא' אז ימלא שחוק פינו וכו' (תהלים קכו, ב) עכ"ל. ונפרש המאמר הנז' ולפי דרכו נפרש היאך יצדק על השביעני במרורים וכו'. כמ"ש איכה ישבה בדד. וכן ג"כ לפי דרכנו פ' שיר השירים, והנה שם 'הקב"ה' יתואר לפעמים ביסוד, והנה אמרו בדרוש יום ז' של פסח, כי הזיווג היה באותו יום ע"י היסוד דז"א דקטנות ע"י שנתגלה הארת נוק', וכמ"ש (זוהר חלק ב' דף נ"ב ע"ב) מה תצעק אלי (שמות יד, טו). בע"ק תלייא וכו' ע"ש. עוד בזוהר פ' בשלח (דף נ”ד ע”א), ר' אבא פתח ואמר אסתכלנא בכל תושבחן דשבחי להב"ה וכלהו פתחי באז, אז אמר שלמה (מלכים א' ח, יב), אז ידבר יהושע (יהושע י, יב), אז ישיר ישראל (במדבר כא, יז). אלא הכי תאנא, כל ניסין וכל גבוראן דאתעבידו להו לישראל, כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי, גליפין רשימין באז, אנקיב חשוכי ואנהיר לכל עיבר, וכד אתחבר נהירו דא' ומטי לזי"ן מאן זי"ן, דא חרב לה' מלאה דם (ישעיה לד, ו), כדין עביד נסין וגבוראן בגין דאתחבר א' עם זי"ן, ודא הוא שירתא, שירתא היא דכל סטרין, ודא הוא אז ישיר משה וכו' (שמות טו, א) עכ"ל. וידוע כי בבא הארה גדולה מלמעלה מאירים כל מה שלמטה, והנה מלת 'אז' רמז להארת ע"ק במלכות, ודקדק באומרו דא חרב לה' מלאה דם, שאין בה רק בחי' הגבורות שהם דם ודין, וכמ"ש בדרוש הנז'. ונהיר בה ע"ק ואנקיב חשוכי. היינו שהחצוני' נהנים מהדם ונשארת הקדושה ויולדת, בסוד קריעת ים סוף, ועיין בדרוש הנז'. ונפרש המאמר אר"ע בשעה שאמרו ישראל, שנשמותיהם באו מצד הגדלות, ובשעה שאמרו ישראל כנז' אז ישיר, שבאותה שעה נתגלה אור ע"ק, לבש הב"ה שהוא יסוד דז"א, חלוק של ת"ת שהוא חצוניות של ז"א שהוא אחוריים דאדי"ד גי' ד"ם. והיו חקוקים עליו כל אז שבתורה, שהוא בחי' כל ההארות שבע"ק העוברים דרך או"א בז"א, שכל א' מהם נק' תורה כידוע, והביא חמשה מהם, אפשר שהם כנגד ה' גבורות שהיו אז בנוק' דז"א. אמנם לפרש כל פ' ופ', אפשר לומר כי בתחלה הביא פ' אז תשמח בתולה במחול. כי ידוע כי בזמן הגלות תרעין דילה סתומות והיא בתולה שלא יהנו ממנה החצונים, וכן היה בעת קריעת ים סוף כמ"ש בסוד איילה, וכשבא הארת ע"ק בסוד אז כמ"ש, בא אליה השמחה ונמתקו גבורותיה, וזהו אז תשמח בתולה כנז', וזה היה במחול שלא היה בה רק הגבורות שהם ה' אותיות אלקי"ם העולים כמנין במחול העולה כמנין אלקים. א"נ במחול מלשון מחילה, שנמחלו עונותיהם של ישראל ע"י השירה, כמשז"ל (ילקוט פ' בשלח, רמז רנ"ד) כי ע"י השירה נמחלים כל העונות. ונפרש כל הכתוב שאומר בחורים וזקנים יחדיו. אפשר שהוא ז"א בשתי בחינותיו שהם בחורים, ובפרט באותה שעה שנגלה על הים כבחור איש מלחמה (מכילתא פ' יתרו), היינו שנגלה בו הארת ג' ע"ב כמנין בחו"ר. והוא סוד רי"ו גבורה. וזקנים או"א יחדיו, ועי"ז והפכתי אבלם לששון וכו' כפשוטו. ואח"כ הביא פ' אז ידלג כאיל פסח. שהוא הז"א שהיה באותה שעה בסוד קטנות, מ"מ לפי שעה האירו בו נה"י דעתיקא, ונעשה כאילו היו בו נה"י בסוד גדלות, וכן אמרו ג"כ כי בליל פסח דלגו המוחין שלא כסדר למהר גאולתן של ישראל, וזהו אז ידלג כאיל פסח. ובזה אז תפקחנה עיני עורים. שהם זו"ן, היינו הז"א קבל הארה כאילו היו בו חו"ב שהוא סוד העינים. וכן בנוק' האירו בה נ"ה דז"א והשפיעו בה הראיה, ועי"ז ידבר יהושע דמזרעא דיוסף קא אתי, והוא הארת יסוד דז"א המתגלה במלכות רחל, וכמבואר בדרוש דור המדבר והמרגלים, ועי"ז אז תיראי ונהרת. דאנקיב חשוכי ונהיר לכל עיבר, כי בזמן שהחצונים נהנים מן הזוהמא אז נשארת הקדושה לעצמה כמ"ש, וכמ"ש ג"כ בענין שעיר העזאזל. והנה ראתה שפחה על הים, שהוא בחי' הגוף הגרוע מה שלא ראה וכו' (מכילתא פ' בשלח). וכמ"ש הרמ"ע מפאנו זלה"ה, וכן נראה מדברי ס' הזוהר סוף פ' יתרו (דף צ"ד ע"א). ועי"ז זכו ג"כ להטהר אח"כ כאשר נתגדלו זו"ן אח"כ בחג השבועות, וזהו שהביא המדרש אח"כ פ' את ה' האמרת היום וה' האמירך. ויפורש לשון לבוש, ונרמזו בדברי רז"ל בל' פורפירא, וכמשז"ל (איכה רבה פ' א') ג"כ על בצע אמרתו (איכה ב, יז). בזע פורפירא דיליה. והנה בפ' עשה ה' אשר זמם (איכה ב, יז). במקומו נבאר שהם ב' מנצפ"ך הניתני' למלכות, א' מז"א וא' מא"י. וזהו פו"ר מצד ז"א, פ"ר שהוא כמנין מנצפ"ך, והוא פר ו' פו"ר. ופר"א מצד א"י פ"ר א'. ושני אלו נתלבשו יחד במלכות והוא רחמים כנז' בדרוש הנוק', וכיון שחטאו חזר וקרעו, שנא' בצע אמרתו. היינו שנסתלק אותו של אי' שהוא רחמי', ונשאר אותו של ז"א שהוא דין, וזהו עשה ה' ז"א אשר זמם, מפני כי בצע אמרתו פורפירא. וכמ"ש בפ' הנז' ע"ש. ולפי זה יצדק לומר איכה ישבה בדד. שהיא על אי' עילאה דמסטרא דילה יצאו ישראל ממצרים, ועתה הרוני לענה בט' באב וישבה לה בדד ולא השפיעה המנצפ"ך שלה במלכות, וכן ג"כ המלכות ישבה לה בדד מבלי המנצפ"ך הנז'. ונחזור לדברי המד' המסיים ועתיד הב"ה להחזירו, שנא' אז ימלא שחוק פינו. כמ"ש המקובלים ז"ל כי ל"ל תתגלה הארת ע"ק, ועי"ז תחזור המלכות מעצמה, ובאותה שעה אז ימלא שחוק פינו, שהוא ב"פ או"ר העולה כמנין שחו"ק, וכמבואר בס' אוצרות חיים. ואז יתקיים ג"כ ולשוננו רנה. בשיר השירים אשר נשיר לפניו יתברך, והנה בס' הזוהר כנז' הביא ג"כ פ' אז אמר שלמה. אפשר כי כונתו לרמוז על מ"ש (שיר השירים רבה פ' ג') מלך שהשלו' שלו. וכלם יצדקו בדרוש הנזכר. ואפשר לומר כי להיות כי באותה שעה היה התקון הולך ועושה, כמו שנצנצה רוח קדושה באמרם זה אלי ואנוהו (שמות טו, ב). וכן ג"כ תביאמו ותטעמו (שם יז). רמזו במלת 'אז' על העתיד, שנתגלה אור הכתר על המלכות, אלא שבזמן בנין ב"ה היה בבחי' יותר עליונה, שהמלכות עלתה עד החכמה ונגלה עליה אור הכתר, וכמ"ש שהיתה בבחי' ו'. וכמבואר בדרוש ז' בחי' שיש אל הנוק'. והנה באותה שעה נתגלה שיר השירים כמבואר בזוהר, וכ"ש יהיה ל"ל כי אז המלכות תעלה בבחי' ז' ושני המלכים יהיו בכתר א'. וזהו אז ימלא שחוק פינו כמ"ש, ולשוננו רנה בשיר השירים. וזהו כללא דגלותיהון דישראל ופורקנא דילהון. פי' כללא דגלותהון דישראל היינו שיר חד, ונעשה השירים תרין, דבזע פורפירא דלהון ונעשית כשנים, ופורקנא דלהון אשר לשלמה, שעתיד הב"ה להחזירו שלם ולהשלים כל מה שחסר, כזה שהוא מאחה את הקרע, ואז יאמרו בגוים אשר היו מתלוצצים ליצנות כמ"ש למעלה על פ' ישיחו בי יושבי שער (תהלים סט, יג). אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה (תהלים קכו, ב). ויראו אויבינו ויכלמו כי אתה ה' עזרתנו ונחמתנו אכי"ר.