רמב"ן על שמות לג ו
<< | רמב"ן על שמות • פרק ל"ג • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּֽתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב׃
"וטעם ויתנצלו בני ישראל את עדים" - כי בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה ואונקלוס שתרגם בעדי תקון זין דעתו כדברי האומר בבראשית רבה (עיין שמו"ר מה ב) זינאות חגר להם כלומר שחגר להם הקב"ה בשעת מתן תורה כלי זיין להנצל מכל פגע ומלאך המות כמו שדרשו (שמו"ר לב א) חרות על הלוחות (לעיל לב טז) חירות ממלאך המות והם שמותיו של הקב"ה והנה ישראל קבלו עליהם את המיתה ברצון נפשם מפני עונש העגל וזה ענין תשובה גדולה וחרטה בחטאם