רמב"ן על שמות יח כא

<< | רמב"ן על שמות • פרק י"ח • פסוק כ"א | >>
• א • ב • ג • ו • י • יא • יב • יג • טו • יט • כ • כא • כב •

וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכׇּל־הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃

וטעם "אנשי חיל" - אנשים ראויים להנהיג עם גדול, כי כל קבוץ ואוסף יקרא חיל, ואיננו ביוצאי צבא המלחמה בלבד. וכן:

(יחזקאל לז י): "חיל גדול מאד",
ובארבה (יואל ב כה): "חילי הגדול",
ובממון (דברים ח יז): "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה",
(ישעיהו ל ו): "ישאו על כתף עירים חיליהם",
ובפירות (יואל ב כב): "תאנה וגפן נתנו חילם".

והנה, יקרא איש חיל:

במשפטים - החכם הזריז והישר,
ובמלחמה - הגבור הזריז היודע מערכות המלחמה.
ותקרא גם כן האשה (משלי לא י): "אשת חיל" - בהיותה זריזה ויודעת בהנהגת הבית.

והנה יתרו דבר בכלל ופרט:

אמר שיחזה אנשים ראויים להנהיג העם הגדול במשפטים,
ופרט שיהו יראי אלהים אנשי אמת ושונאי בצע, כי לא יהיו אנשי חיל במשפט בלי מדות הללו.

ולא הוצרך להזכיר חכמתם ובינתם, כי הדבר ברור שהוא בכלל אנשי חיל. וכאשר נאמר למטה (שמות יח כה): "ויבחר משה אנשי חיל", הנה הכל בכלל, שהיו יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע וחכמים ונבונים. ועוד, שאמר מכל ישראל, וטעמו המובחר מכל ישראל, והם שיש בהם כל המדות הללו, כי כיון שאמר מכל ישראל אמר שהיו המובחרים מכלם, בידוע כי הטובים שבישראל כל מדות טובות בהם. אבל יתרו, מפני שלא היה רגיל בעם, הוצרך לפרש.

ויש מפרשים אנשי חיל - אנשי כח וזריזות, וכן:

אשת חיל - בעלת כח וזריזות בעבודת הבית, כאשר יפרש בה (במשלי לא), כענין (דניאל א ד): "ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך";
וכן (תהלים נט יב): "הניעמו בחילך" - בכחך,
וכן (תהלים לג יז): "וברב חילו לא ימלט";
מלשון הארמית, שיאמר ב(בראשית לא כט): "יש לאל ידי" - "אית חילא בידי".

ולמטה אמר (שמות יח כה): "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל" המובחרים מכל העם, והכל בכלל, כאשר פירשתי.

"שונאי בצע" -

"ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן 'כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא'", לשון רש"י. ירצה לפרש, שכל ממון שידעו בו שאדם יכול להוציאו מידם בדין, ישנאו אותו ויחזירוהו מעצמם, ואפילו הוא שלהם באמת, כגון שקנה עבד שלא בעדים וכיוצא בו.

אבל הלשון במכילתא אינו כן, אלא כך שנויה שם: "

שונאי בצע - שהן שונאין לקבל ממון בדין, דברי רבי יהושע;
רבי אלעזר המודעי אומר: שונאי בצע - אלו שהן שונאין ממון עצמן. אם ממון עצמן שונאין, קל וחומר ממון חבריהם.

-

פירש רבי יהושע: שונאי בצע - שונאי שוחד, כמו (ירמיהו ו יג): "כולו בוצע בצע", (ישעיהו נו יא): "איש לבצעו מקצהו";
רבי אלעזר המודעי דרש, כי הם השונאים הממון הרב, ואין להם חפץ ברבוי כסף וזהב, כענין (איוב לא כה): "אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי", כי הממון יקרא בצע, (בראשית לז כו): "מה בצע כי נהרוג את אחינו", (איוב כב ג): "ואם בצע כי תתם דרכיך", (מיכה ד יג): "והחרמתי לה' בצעם וחילם לאדון כל הארץ".

ושוב ראיתי ב"ילמדנו":

"שונאי בצע - ששונאין ממון עצמן, ואין צריך לומר ממון אחרים. יהיו אומרים: אפילו שורף גדישי, אפילו קוצץ נטיעותי, כהוגן אני דנו". וזה ענין ששונאין ממון עצמן שאמר רבי אלעזר המודעי, שלא יחמלו על ממונם בענין הדין אם יבא להם הפסד ממנו. ומשה הזהירם עוד בזה: (דברים א יז): "לא תגורו מפני איש". והבצע - ממון, כמו שפירשתי.
ואונקלוס אומר: "דסנן לקבלא ממון"' ואין הממון אצלו שחד, רק שלא יקבלו ממון מבני אדם במתנה או בהלואה לעולם, שלא ישאו להם פנים בעת המשפט, וכענין שאמרו (כתובות קה) (כתובות קה:): "האי דיינא דשאיל שאלתא אסור למידן דינא".

ועל דרך הפשט: אנשי אמת שונאי בצע - שהם אוהבים האמת ושונאים העושק, וכי יראו עושק וחמס - אין דעתם סובלת אותו, אבל כל חפצם להציל גזול מיד עושק.