" - יזכירו לו בתלונותם גם המקנה לאמר לו כי הם צריכים מים רבים וצריך לתת עצה לכלם ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (
) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) השוו בהמתן לגופן אמרו בהמה של אדם היא חייו המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא וטעם הזכירם אותי ואת בני ולא אמרו סתם "להמיתנו בצמא" או "להמית את כל הקהל הזה" שיכלול אנשים ונשים וטף כמאמרם בשאר המקומות (לעיל טז ג) כי יזכירו לו הבנים להרבות עליו תלונה שימהר לדבר כי הקטנים לא יסבלו הצמא כלל וימותו לעיני אביהם כטעם דבק לשון יונק אל חכו בצמא (
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עבור לפני העם" - כלשון העביר אותו לערים (
בראשית מז כא) והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת (
ירמיהו טו יד) שתעבור מהם אל אחר או כמו ויעבור את הכושי (
יח כג) והוא עבר לפניהם (
בראשית לג ג) שקדם ללכת קודם להם וענין הכתוב הזה כי העם היו ברפידים והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב והוא הר סיני על דעת הראשונים (ראה במסכת שבת פט) או עיר לפני ההר קרוב לו על דעתי כאשר אפרש עוד (להלן יט א דברים א ו) והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או פרסאות רחוק מן המחנה לפניהם ועל כן אמר לו עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל והלכת כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים ולא ספר הכתוב ותשת העדה ובעירם כאשר בשניה (
במדבר כ יא) אבל בידוע שעשו כן וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב מים קרים נוזלים הלכו אל רפידים ושם שתו אותם והוא שאמר הכתוב (
תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים וכתוב (שם קה מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר ומה שאמר (שם עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו גם הוא על הצור הזה בחורב על דרך הפשט והסלע השני אשר היה בקדש נבקע בו כמו באר נובע מים ועל כן אמר (
במדבר כא טז) הוא הבאר אשר אמר ה' למשה ואמרו בשירה (שם שם יח) באר חפרוה שרים כי היה כמו באר חפורה ולכן אמר שם (כ יא) ותשת העדה ובעירם ששתו מיד שם באותו ה אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו ושותין בבתיהם לרצונם ואע"פ שהיה הכל בארה של מרים כקבלת רבותינו (במדב"ר יט כה) יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים שנה מושך מים כנהרות שוטפות ובפעם השנית מפני העונש אשר היה שם נעשה כמו באר חפורה מלאה מים חיים וטעם ומטך אשר הכית בו בצווי לאהרן והזכיר בו מכת היאור ולא אמר "והמטה אשר נהפך לנחש" או "והמטה אשר עשית בו את האותות" להזכיר בו פלא כי אז הפך המים לדם והסיר אותם מטבעם ועתה יביא מים בצור החלמיש והנה יעשה בו דבר והפכו
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" - בעבור כי הפלא במים במקום הזה עתה היה קבוע שיהיה הבאר עמהם כל ימי המדבר כדברי רבותינו (במדב"ר יט כה) בעבור זה נגלית עליו השכינה במקום ההוא כמו שאמר במן (לעיל טז ז) ובקר וראיתם את כבוד ה' בעבור היותו פלא קיים
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויאמר משה אל יהושע" - נראה מכאן כי משה מיום היותו לפניו היה קורא אותו יהושע וכן כתוב (להלן לב יז) וישמע יהושע את קול העם והכתוב שאמר בענין המרגלים ויקרא משה להושע בן נון יהושע (
במדבר יג טז) למבראשונה ידבר הודיענו כי זה הושע בן נון אשר בחרו במרגלים הוא אשר קראו משה יהושע וכדברי רבותינו (סוטה לד) שאמר יה יושיעך מעצת מרגלים להגיד כי בעבור זה המעשה שהיה משה יודע שהוא עתיד ללכת עם המרגלים קרא לו השם הזה או נאמר כי אז קבע לו משה אותו השם בפני העדה שלא יקרא שמו עוד הושע ויהיה שמו יהושע והטעם שצוה משה את יהושע להלחם בעמלק בעבור שיתפלל הוא בנשיאות כפים על ראש הגבעה ועלה שם כדי שיראה את ישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה ובפרקי ר' אליעזר (פרק מד) עוד כל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע על ברכיו והם כורעים על ברכיהם נופל פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה פורש את ידיו לשמים והם פורסים את ידיהם לשמים כשם ששליח צבור מתפלל כך כל העם עונין אחריו והפיל הקב"ה את עמלק ואת עמו ביד יהושע (עכ"ל) ואם כן יהיה טעם "ומטה האלהים בידי" לומר כי כאשר עלה על ראש הגבעה וראה את עמלק נטה ידו במטה להביא עליהם מכות דבר וחרב ואבדן כענין הנאמר ביהושע נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה (
יהושע ח יח) כי בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר והיה כל הענין הזה שעשה משה רבינו מפני שהיה עמלק גוי איתן וחזק מאד וישראל אינם מלומדי מלחמה ולא ראו אותה מעולם כאשר אמר פן ינחם העם בראותם מלחמה (לעיל יג יז) והוא עיף ויגע ככתוב במשנה תורה (
דברים כה יח) על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה והתחנה הזאת ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן שאמר לו ועל חרבך תחיה (
בראשית כז מ) כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל כי עמלק מזרע עשו (שם לו יב) וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון כאשר יאמרו רבותינו (ע"ז ב) שאנחנו היום בגלות אדום וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו ממנה נושע לעולם כאשר אמר (
עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם על כן התאמץ משה בדבר
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וכאשר יניח ידו" - על דרך הפשט כאשר הניח ידו באונס מפני כובד ידיו ראה שגבר עמלק וצוה לאהרן וחור שיתמכו בהם ולא יניחם עוד ורבותינו אמרו במדרש (ספר הבהיר אות קלח) וכי משה היה עושה שיגבר עמלק עליו אלא אסור לאדם לשהות שלש שעות כפיו פרושות השמים
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וטעם ויהי ידיו אמונה" - שהיו עומדות וקיימות ברוממותן כלשון ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו (
נחמיה יא כג) וכן אנחנו כורתים אמנה (שם י יא) דבר קיים בברית וכן היתד התקועה במקום נאמן (
ישעיהו כב כג) חזק ועל דרך האמת נשא עשר אצבעות לרום השמים לרמוז על עשר ספירות לדבקה באמונה הנלחם לישראל ובכאן נתבאר ענין נשיאות כפים בברכת כהנים וסודו
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כתוב זאת זכרון בספר" - אמר רבי אברהם כי הוא ספר נודע והוא "ספר מלחמות ה'" (
במדבר כא יד) וכתוב בו המלחמות שעשה השם בעבור יראיו ויתכן שהיה מימות אברהם ואין בדבריו אלה רק תואנה והנכון בעיני כי "בספר" ירמוז לספר התורה כענין שכתוב (
דברים לא כו) לקוח את ספר התורה הזה יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק כי מחה אמחה את זכרו ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה (
דברים כה יז) זכור את אשר עשה לך עמלק ואמר ושים באזני יהושע לצוותו להזכיר לישראל את כל התלאה אשר באה להם על ידו כי הוא היודע ועד וירמוז כי אחרי שיירשו הארץ ימחו אותו כי מצוה עליהם תחלה להכרית שבעת הגוים וינחלו הארץ זהו שנאמר שם (כה יט) והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' ואם היה בימי יהושע בן נון כן היה מזהירם למחות אותו אבל נשאר הארץ לרשתה בימיו הרבה מאד (
יהושע יג א) ולא הגיע זמנה עד מלוך שאול
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי יד על כס יה" - ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית ומהו כס ולא נאמר כסא ואף השם נחלק לחציו נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימח שמו של עמלק בן עשו ומשנמחה שמו יהי שם ה' מלא והכסא שלם שנאמר (
תהלים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח זהו עשו שנאמר ועברתו שמרה נצח (
עמוס א יא) אבד זכרם המה (
תהלים ט ז) מה כתיב אחריו וה' לעולם ישב (שם ח) הרי השם מלא כונן למשפט כסאו (שם) הרי כסא שלם לשון רש"י ומדרש חכמים הוא (תנחומא תצא יא) ויש מפרשים כי כאשר תהיה יד על כסא ה' תהיה מלחמה לה' בעמלק וכן תהיה מדור לדור והענין כי כאשר יהיה מלך בישראל יושב על כסא ה' ילחם בעמלק והוא רמז לשאול המלך הראשון וכן מדר דר לאמר כי כל מלך בישראל חייב להלחם בהם עד שימחו וגם זה מדרש הגמרא שאמרו (סנהדרין כ) כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר הרי להעמיד עליהם מלך תחלה ואין כס יה אלא מלך שנאמר (דהי"א כט כג) וישב שלמה כדאיתא בפרק כהן גדול (סנהדרין כ) ועל דרך הפשט נכון הוא ועל דרך האמת כי היד אשר על כסא יה והיא מלחמה לה' הויה בעמלק מדר דר כי מדת הדין של מעלה תהיה בו למחותו לעולם מדור דור ומדרש חכמים (תנחומא תצא טו) בשם המלא ובכסא השלם ירמוז לזה וטעם העונש שנענש עמלק יותר מכל העמים בעבור כי כל העמים שמעו וירגזון (לעיל טו יד) ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו (שם) מפני פחד ה' ומהדר גאונו ועמלק בא ממרחק כמתגבר על השם ולכך אמר בו ולא ירא אלהים (
דברים כה יח) ועוד כי הוא נין עשו וקרוב לנו עובר מתעבר על ריב לא לו א
