רמב"ן על שיר השירים ב ג

כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃

ודימה הכבוד ל"תפוח", שיש לו מראות הרבה - ירוק ואדום ולבן.

(שיר השירים ב ב): "בין החוחים" ו"ובעצי יערים" - הכל משל על קו האמצעי העומד בינתיים, ואין בהם עושה פרי זולתן, לפי שכולם משם יניקתם.

"בצלו חמדתי" - בכוחו ובסיבתו ובשבילו קיומי.

"ופריו מתוק לחכי" - הנשמות הם פריו של הקב"ה, כדכתיב (הושע יד): "ממני פריך נמצא", ואומר (תהלים צו): "אור זרוע לצדיק", ואומר (קהלת יא): "ומתוק האור".

[הג"ה: נראה לי דר"ל לע"ד וא"כ משמע דזרע הצדיק, שהוא יסוד, נקרא אור, ואצל אור נאמר מתוק, ואם כן, "ופריו מתוק" קאי אהנשמות].