משנה כלים כב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה ה | >>
כסא שלא היו חיפוייו יוצאין, וניטלו, טמא, שכן דרכו להיות מטהו על צדו ויושב עליו.
כִּסֵּא שֶׁלֹּא הָיוּ חִפּוּיָיו יוֹצְאִין, וְנִטְּלוּ,
- טָמֵא,
- שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת מַטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וְיוֹשֵׁב עָלָיו:
- טָמֵא,
כיסא -
- שלא היו חיפוייו יוצאין, וניטלו - טמא,
- שכן דרכו להיות מטהו על צידו, ויושב עליו.
- שלא היו חיפוייו יוצאין, וניטלו - טמא,
כאשר לא יהיו חיפויו בולטים על שטח הכסא אבל שווין עמו הנה הוא טמא מדרס, ואפילו הוסרו קצת החיפוים, לפי שיכפוהו על פניו וישבו עליו הפוך, כמו שהראתי לך קודם כאשר לא היו חיפוייו בולטין עד שימנעו מלהפוך אותו על פניו:
שלא היו חיפויו יוצאין. ויש שעושין כסא עצים ומביאין קרשים קטנים ומהדקין אותן שלא יצאו ויושבין על הקרשים ההם ועוד על העצים מסבבים קרשים קטנים משלש רוחות ואם ניטלו מלמטה שהם חיפוי לכסא אכתי טמא שמטהו ויושב על הקרשים שסביב לעצים:
כסא שלא היו חפויו יוצאים - שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא ו. שהכסא עשוי מארבע עצים ונסרים קבועין משלש רוחות הכסא עומדין גבוהים תחת העצים מהודקים זה אצל זה, וממעל לעצים לוחות עשויין לישב עליהן. ואם נשברו הלוחות העשויות למושב, יכול להטות הכסא לכל צד שירצה ולישב על אותן הנסרים הקבועים בשלש רוחות של כסא, אבל כשהן בולטים לחוץ אינו יכול להטותו על צדו. וחפויו דהכא לאו כחפויו דרישא שהן כמו שינים בולטים, אלא לנסרים שמחפין העצים ז קרי חפויו:
שלא היו חפויו יוצאים. פי' הר"ב שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא. ר"ל הנסרים הקבועים מג' רוחות שאם א' בולט חוצה. ואין שכנגדו ג"כ בולט. נמצא כשיטהו על אותו צד. שהוא מוטה בשיפוע. מפני שהנסר האחד ארוך ויוצא ובולט מהשני. ולכך אין נוח לישב עליו [*ומ"ש הר"ב וממעל לעצים לוחות וכו'. אלו הלוחות ג"כ בכלל חיפויו דמתני'. שהרי הא דתנן וניטלו לא קאי אלא על אלו הלוחות כדפי' הר"ב ואם נשברו הלוחות וכו'. וכן ג"כ כללן הר"ב לאלו הלוחות בלשון נסרים בהא דמסיק אלא לנסרים שמחפין כו']:
(ו) (על הברטנורא) שאם אחד בולט חוצה ואין שכנגדו ג"כ בולט, נמצא כשיטהו על אותו צד, שהוא מוטה בשיפוע, מפני שהנסר אחד ארוך ויוצא ובולט מהשני:
(ז) (על הברטנורא) ונכלל ג"כ הלוחות העשויין למושב:
בפי' ר"ע ז"ל. ואם נשברו הלוחות העשויות וכו'. אמר המלקט הוא פי' ה"ר שמשון ז"ל אלא שכתב ואם ניטלו שלמטה וכו'. והרא"ש ז"ל פי' וז"ל מחברין ד' נסרים יחד כמין תיבה בלא כסוי ושוליים ומניחין עליו שלשה נסרים זה בצד זה ונקראים חפויים ויושבין עליהם וכשאינם בולטי' חוץ לכסא מכל צד דרכו מתחלתו להיות מטהו על צדו ויושב עליו. והרמב"ם ז"ל פי' כשאין חפוייו בולטי' ויוצאין על שטח הכסא אלא בה שוין עמו טמאים מדרס וכו' וכן ג"כ נראה שיש לו דרך אחרת במשנה האחרת שאחר זו כמו שאעתיק בס"ד:
יכין
כסא שלא היו חפויו יוצאין: כבר אמרנו לעיל (אות כ"ב) שדפי המושב וכן הדפין שמסבבין להיושב כולן נקראים חפוייו וקאמר הכא. שכסא שהדפין שמסבבין להיושב אין בולטין בשפיע למן הצד של כסא כזה אלא הן עומדין זקופין כזה [ציור] ועי"ז אפשר להפוך הכסא לכל צד שירצה וישב על הדופן. משא"כ כשבולטין הדפנות של המושב בשפוע למן הצד לא יכול להפכו ולישב על דפנו. דהרי ע"י הבליטה יהיה מוטה באלכסון ולא יהיה נאות לישיבה:
וניטלו: לא שנטלו אלו הדפנות שזכרן התנא תחלה. דא"כ מה לי אם היו תחלה בולטין או לא. הרי ניטלו. ואין בליטתן מהצד מעכב מלהפוך הכסא על צדו ולישב על דפנותיו. אלא ר"ל ומיירי הכא שניטל דף א' משאר חפויו שממקום המושב או שמן הצד:
טמא: דמדאין בליטה למן הצד. הרי יכול להפכו ולישב על דפנו. ולא דמי לתיבה שפתחה מצדה. ונפחת כסויה. דאמק"ט מדרס. אע"ג דגם התם יכול להפכה על צדה [כלעיל פי"ט מ"ט]. התם בתיבה בתחלה לא היה מהפכה. דעי"ז יתהפך הפתח שלה. משא"כ הכא בכסא. גם בתחלה היה מורגל לעשות כן. וכדקאמר טעמא שכן דרכו וכו'. ר"ל שגם בעוד שהיה הכסא שלם כך היה דרכו להפכו לפעמים. ואין כאן פנים חדשות. א"נ התם הישיבה על התיבה כשהיא שלימה רק טפל הוא וכדמסיים התם. ולפיכך משום ישיבת טפילה שהיה בה עד השתא לא יהפכנה. אבל הכא עיקר עשיית הכסא לישיבה היא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת