משנה כלים כב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה א | >>
השולחן והדולפקי שנפחתו, או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות, טמאים.
רבי יהודה אומר: מקום הנחת חתיכות.
הַשֻּׁלְחָן וְהַדְּלֻפְקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ,
- אוֹ שֶׁחִפָּן בְּשַׁיִשׁ
- וְשִׁיֵּר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הכּוֹסוֹת,
- טְמֵאִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת:
- וְשִׁיֵּר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הכּוֹסוֹת,
השולחן והדולפקי שנפחתו,
- או שחיפן בשיש ושייר בהן מקום הנחת הכוסות - טמאין.
- רבי יהודה אומר: מקום הנחת חתיכות.
- או שחיפן בשיש ושייר בהן מקום הנחת הכוסות - טמאין.
דלפקי - הוא שולחן מוכן לשתיה, והוא ארוך ובו מקומות לכלי היין ולכלי הפירות, ותקרא אצלנו "מנקלה".
ושיש - אבן גלל.
והמבואר שאם חיפן כולן בשיש ולא יניחו ממנו מקום שהן טהורים, לפי שהכלים המכוסים לא יקבלו טומאה כמו שביארנו.
ואין הלכה כרבי יהודה:
כלי עץ מניח בו כלי יין כמו כוסות ואשישות שייר בהן מקום הנחת כוסות שלא חיפן ואם היו כולן מחופות שיש טהור ככלי אבנים דבתר ציפוי אזלינן ובפרק חומר בקודש (דף כו:) ובפרק שתי הלחם (דף צז.) אמרינן לא שנא ציפוי עומד שקבוע במסמרות ולא שנא שחיפה ופליגי התם דריש לקיש אמר לא שנו אלא בכלי (אכסלגים) (אבנים) אגב ציפוי בטלי דלא חשיבי כלי עץ אבל (בגמרא מנחות איתא כלי מסמס) עצי מסומים לא בטלי ורבי יוחנן אמר אף עצי מסומים נמי בטלי:
רבי יהודה אומר צריך אף מקום חתיכה של לחם ואי [לא] לאו שולחן הוא: תניא בת"כ פרשת ויהי ביום השמיני כלי עור יכול אף הסולם והקולב והנחותה והמנורה תלמוד לומר מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא ואת הדולבקי ת"ל כל כלי עץ ריבה מה ראית להוציא את אלו ולרבות את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם אף אני ארבה את השולחן ואת הטבלא שמשמשים אדם ומוציא אני הסולם שמשמש אדם ואינו משמש את משמשי אדם והקולב והמנורה והנחותה שהם משמשי משמשים ואין משמשים פי' קי"ל סתם סיפרא רבי יהודה ואליבא דרבי עקיבא והיינו טעמא דבעי ר"ע במתני' מקום הנחת חתיכות דהיינו משמשי אדם:
השלחן והדלפקי - כלי עץ שמשימין בו צלוחיות ואשישות א ואוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן:
ושייר בהן מקום הנחת הכוסות - שלא נפחת או שלא חיפן. דאי הוה כולו מחופה שיש, היה טהור ככלי אבנים, דבתר חפוי"ו אזלינן ב:
מקום הנחת חתיכות - של לחם ושל בשר. דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות, לאו שלחן הוא ולאו דולפקי הוא. ואין הלכה כר' יהודה:
[*והדלופקי. מ"ש הר"ב כלי עץ כו'. אדלופקי לחוד קאי. ומ"ש ואוכלים ומשקים. קשיא לי דמשקים אינן מונחים על השלחן והדלופקי. אלא בכלי שבו הם המשקים. והכלים הללו כבר אמרן צלוחיות ואשישות ומשמע בין רקנים בין מלאין. ולכן היה נ"ל שתיבת ואוכלים צ"ל באוכלים. וכן ל' הרמב"ם שם. ואף לשונו שבכאן כך מוכיח שכתב ובו מקומות לכלי היין ולכלי הפירות. אלא דבפכ"ד [משנה ו] כתב ג"כ הר"ב כמו הלשון שבכאן. ולכן צריך לפרש דה"ק שמשימים בו צלוחית ואשישות ואוכלים ומשקים בתוך הכלים הללו. ול' קצרה הוא שסומך על המבין. ומ"ש הר"ב שמשימים בו צלוחיות ואשישות. וכן לשון הרמב"ם. ונמצא בכתוב שמואל ב' ו ואשישה אחת ופירשו רז"ל בפרק כל שעה דף לו גרבא דחמרא. דכתיב (הושע ג) ואוהבי אשישי ענבים]:
או שחיפן בשיש ושייר כו'. כתב הר"ב דאי הוה כולה מחופה שיש היה טהור ככלי אבנים דבתר חפוי אזלי' וכ"כ הר"ש. ותמיהני דבפי"א משנה ד ו מפרשים דבתר עיקרא אזלינן. ומיהו כבר כתבתי שם בכם הר"ש דמפרש התם. בכלי שצפוי כמוהו. שצפוי של מתכות. וגם הוא עצמו של מתכות. אלא שעיקרו דמתכות טהור וצפויו דמתכות טמא. ואין נראה לחלק דהכא לקולא והתם לחומרא. דהא בסוף חגיגה כתבתי דמהכא מייתי התם בגמ' דאזלינן בתר חפוי. ומאי מייתי והא התם שאני דלחומרא באנו לטמא השלחן של עץ המחופה בזהב. אלא ודאי דאין לחלק בזה. ולא עוד אלא דרש"י פי' התם במאי דמייתי ממתניתין דהכא וז"ל אלמא צפויו מבטלו אפי' להקל וכ"ש להחמיר. ע"כ. אלא נ"ל דהא דבפרק יא אזלינן בתר עיקרא היינו דוקא היכא שהעיקר והצפוי ממין אחד הוא. וכל זה לשיטת הר"ש. אבל כבר כתבתי בפ' יא. גם בסוף חגיגה. דלהרמב"ם כל המצופה מטהר הכלי. וז"ל בפי' שבכאן לפי שהכלים המצופים לא יקבלו טומאה. ובנא"י מסיים בה כשהן מצופין כ"ש כשצפן בשיש:
(א) (על הברטנורא) ונמצא בכתוב ואשישה אחת, ופירשו רז"ל גרבא דחמרא:
(ב) (על הברטנורא) ובפרק י"א משנה ד' ומשנה ו' מפרש דבתר עיקר אזלינן. וי"ל דהתם מיירי בכלי שהציפוי כמוהו אלא דאחד טמא ואחד טהור:
השולחן והדולפקי וכו': ואע"ג דשלחן ודולפקי פשוטי כלי עץ מקבלין טומאה מדרבנן דמרבינן ליה מכל כלי עץ:
מקום הנחת חתיכות: פי' אף מקום הנחת חתיכות: ועיין בפי' הר"ש ז"ל אי הוה גריס ר' עקיבא אומר מקום הנחת חתיכות:
יכין
השלחן והדלופקי: הוא שולחן שהיו רגילין לעשותו בתמונה מיוחדת בעיר דעלפי בארץ יון. ונקרא בלשון רומי דעלפיקע. ותמונתו הי' כפי הראוי להכין ולסדר עליו הכלים והמאכלים והמשקאות. להביאן משם לפני המסובין בשולחן אחר בסעודות גדולות. והרי שולחן אף שפשוטי כלי עץ הוא. אפ"ה מק"ט. מדמשמש לאדם וכלים ביחד. דהיינו לאדם לתמוך עליו. ולכלים להעמידן עליו [כרמב"ם רפ"ד מכלים]:
שנפחתו: שנשבר קצת מהטבלא שמונח על הרגלים:
או שחיפן בשיש: והרי כל המצופין אמק"ט [כפי"א מ"ו] וכ"ש כשחיפן בשיש:
ושייר בהם מקום הנחת הכוסות: שלא נפחת ושלא חיפה:
טמאים: מק"ט. דאף דהמקום ההוא שלא נשבר ושלא חיפה הוא רק חלק קטן מהשולחן. חשבינן זה לעיקר השולחן. והשאר הו"ל כיד. והא דתנינן לעיל [פט"ז מ"א] דשולחן כפול שנחלק טמא. מיירי נמי בשיש בכל חלק כהך שעורא:
רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות: לרב"א ת"ק דר"י ר' יוסי הוא דס"ל [פט"ז מ"ו] דפשוטי כלי עץ שהן משמש משמשיו של אדם בשעת ושלא בשעת מלאכה מק"ט. והכי קיי"ל. ולהכי גם הכא סגי בנשתייר מקום הנחת כוסות ור' יהודה דס"ל הכא דצריך מקום הנחת חתיכות. היינו אף מקום הנחת חתיכות. דס"ל דאמק"ט עד שישמש לאדם ולכלים. ולהכי מקום כוסות הו"ל משמש לכלים. וחתיכות הו"ל משמש לאדם שאוכלין שם [וכך נוטין דברי הר"ש והרא"ש. וכן משמע לכאורה נמי מהרמב"ם. דהרי פסק [רפ"ד מכלים] דסגי במשמש לכלים בשעת ושלא בשעת מלאכה. ופסק נמי [פ"ו מכלים הט"ו] כת"ק דהכא. אלא דק"ל דהרי להרמב"ם [ברפ"ד מכלים] דשולחן מחשב משמש לאדם וכלים. מדמניח עליו כוסות. ולרב"א הנ"ל הנחת כוסות היינו למחשביה שימוש לכלים לבד. ותו לא אובין לדברי רבינו. היכא אפשר שיחשב מקום הנחת הכוס. שימוש בשעת ושלא בשעת מלאכה. ותו דבכל הגירסות לא מצינו בר' יהודה דקאמר מלת אף. ול"מ היה נ"ל דבהא פליגי ת"ק ס"ל דמקום הנחת כוסות לחוד מחשב משמש לאדם וכלים [כרמב"ם הנ"ל] והיינו מדמניח הכוס שם גם בשעה ששותה האדם ממנו. ולר' יהודא מקום הנחת הכוס לא מחשב רק משמש לכלי שלא בשעת מלאכה דהרי בשעה ששותה האדם מהכוס. אין הכוס מונח ע"ג השולחן. אלא האדם לוקחו בידו ושותה. אלא צריך שישאר מקום הנחת חתיכות. אז הו"ל משמש לאדם ולכלים. דהחתיכה מונחת על השולחן גם קודם שיאכל האדם ממנו הרי משמש להחתיכה. אמנם משמש גם לאדם. דהרי בשעה שאוכל האדם מחתיכה מניחה על השולחן וחותך]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת