משנה אהלות יב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יב · משנה ג | >>
נסר שהוא נתון על פי תנור ישן, יוצא מזה ומזה טפח אבל לא מן הצדדים, טומאה בצד זה, כלים שבצד השני טהורים.
רבי יוסי מטמא.
הבטח אינו מביא את הטומאה.
היה בו זיז, רבי אליעזר אומר, אינו מביא את הטומאה.
רבי יהושע אומר, רואים את הבטח כאילו אינו, והזיז העליון מביא את הטומאה.
נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַּנּוּר יָשָׁן,
- יוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִים,
- טֻמְאָה בְּצַד זֶה,
- כֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים.
- רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.
- הַבְּטַח
- אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- הָיָה בּוֹ זִיז,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ,
- וְהַזִּיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה:
- רוֹאִים אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוֹ,
נסר שהוא נתון על פי תנור ישן,
- יוצא מזה ומזה טפח, אבל לא מן הצדדין -
- טומאה בצד זה - כלים שבצד השני טהורין.
- רבי יוסי - מטמא.
- טומאה בצד זה - כלים שבצד השני טהורין.
- הבטח - אינו מביא את הטומאה.
- היה בו זיז -
- רבי אליעזר אומר: אינו מביא את הטומאה.
- רבי יהושע אומר: רואין את הבטח כאילו אינו,
- והזיז העליון - מביא את הטומאה.
- היה בו זיז -
בטח - הוא בניין יוצא מהכותל לפני החלון, כי כאשר יעלה העולה מהארובה יסמך על זה הבניין, ולזה יקרא "בטח". ואמר כי כאשר היתה טומאה תחתיו לא יטמא הבית, לפי שלא יגיע הטומאה תחת אוהל מחובר בזה הבית.
ואם היה שם זיז יוצא מזה הבניין בתוך הבית, הנה הבית גם כן טהור אצל רבי אליעזר להיות הטומאה תחת הבטח לא תחת הזיז. ורבי יהושע אומר שאנחנו נחשוב הבטח נפרד, ויהיה הזיז העליוני המחובר באויר הבית בלא שפה.
והנני עתיד לבאר לך דיני הזיזין בהבאת הטומאה איך היא, ואיך צורת הזיזין.
והלכה כרבי יהושע:
נסר. שהוא ארוך וצר וכשהוא נתון ע"פ התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב וצפון ודרום אינו יוצא: טומאה בצד זה תחת הנסר במזרח או במערב:
כלים שבצד השני טהורין. דאין מקום טומאה לעבור שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום:
ור' יוסי מטמא. דסבר אין תנור מפסיק:
הבטח. פי' בערוך בנין כמו אמבטי של מרחץ ונראה שהוא חלול כעין תנור ונסר נתון עליה לתקרה וסורח הנסר משני צדדין והבטח מפסיק ואם טומאה מצד זה אין יוצאת לצד אחר לפי שהבטח חוצץ:
היה בו זיז. שלמעלה מן הבטח קורה יוצאה מצד מזרח לצד מערבו ופליג ר' יהושע דקסבר אע"פ שהבטח חוצץ בנסר גבי זיז כל שהוא אינו חוצץ ורואין את הבטח כאילו אינו:
תניא בתוספתא [שם] מודה ר"א באמבטי שהוא עשוי מתחילה לכך שהוא מביא את הטומאה. פי' שמתחילה עשאו לדעת כן שיצא הקרוי מכאן ומכאן:
נסר - שהוא ארוך וצר, וכשהוא נתון על פי התנור יוצא טפח מן המזרח וטפח מן המערב, ודרום וצפון אינו יוצא:
טומאה בצד זה - תחת הנסר במזרח או במערב:
כלים שבצד השני טהורים - דאין מקום לטומאה לעבור, שאין הנסר עודף מן הצפון ומן הדרום:
ורבי יוסי מטמא - קסבר אין תנור מפסיק. ואין הלכה כרבי יוסי:
הבטח - יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי שבמרחצאות שנותנים בהן מים לרחצה, ונסר נתון עליו לתקרה, והנסר עודף משני צדדים. ואם הטומאה מצד זה אין יוצאה לצד אחר, לפי שהבטח חוצץ:
היה בו זיז - היתה קורה יוצאה למעלה מן הבטח מן המזרח למערב:
רואין את הבטח כאילו אינו - שאע"פ שהבטח חוצץ בנסר, גבי זיז אינו חוצץ ח. והלכה כר' יהושע:
הבטח. לשון הר"ב יש ספרים שגורסים אבטח. והוא בנין עשוי כעין אמבטי כו'. גם הר"ש בשם הערוך פירש שהוא אמבטי כו'. ועוד ראיתי בערוך. ס"א הבטח חלון של מאור. מבפנים רחב. ומבחוץ צר ע"כ. ולשני הפירושים לא אתפרש טעמא. ומהר"ם כתב וז"ל היה בו זיז. נראה שיש בבטח זיז לצפון ולדרום. והנסר עודף למזרח ולמערב [וללשון הר"ב איפכא והיינו הך] אע"פ שאין הזיז סביב כל הבטח. כיון דיש בליטה לכל צד גזרו שהבטח לא יפסיק לר' יהושע. א"נ י"ל כיון דהזיז עשוי להחזיק חום האמבטי. בטל האמבטי לגבי דידיה טפי מלגבי נסר. ע"כ. והראב"ד בפי"ז מהט"מ [הלכה ג'] כתב על המפרש אינו מביא את הטומאה חוצץ. שהם דברים זרים ואין הדעת מיושבת עליהן. והרמב"ם שם מפרש שהוא בנין היוצא לפני החלון [שהמשקיף] נסמך עליו בשעה [שמשקיף] וכתב הכ"מ בשם הרא"ש שהטעם שאינו מביא את הטומאה מפני שהוא מודבק לחלון. ואין אויר שתכנס בו טומאה. ע"כ. ויראה לי לדבריו. דאע"ג דמלתא דפשיטא הוא סיפא אצטריך ליה היה בו זיז כו' דלרבי יהושע הבטח כאילו אינו וכו' והלכה כוותיה. ומ"מ כתב הראב"ד על דברי הרמב"ם שהפליג לדברים אחרים שלא מן הענין והם עצמם מאין טעם. ואחרי שהשיג על הפירושים כתב אמרתי אחר שאין להם קבלה אענה אף אני חלקי גם לי לבב כמו הם. הבטח מלה מורכבת היא ונקראת על שם מלאכתה. והיא ממלאכת התנור כשהוא צריך טפלה מוציאין ממנו זיז לקבל עליו את הטיט [שטופלים] בו ומפני אסיפת הטיט ששם פעמים שמותיר. והוא בולט ממנו טפח ונשאר שם עם הזיז שלא לצורך ושלא בכוונה ואותו הטיט אינו מביא טומאה אף למה שתחתיו. לפי שמתחלה לא בא בשום כוונה. שלא היו יודעים שיותיר. ועל הזיז נחלקו. ר' אליעזר סבר כיון שאינו בא אלא בשביל הטיט דינו כמוהו ור"י סבר הזיז מיהו בכוונה בא שם הלכך מביא. ומודה [*ר"א] [כדאיתא בתוספתא] שאם נתנו שם את הטיט הרבה על דעת שיותיר שהוא מביא. פירוש בטח. בית טיחה מקום קבוץ הטיט ע"כ:
(ח) (על הברטנורא) כיון דהזיז עשוי להחזיק חום האמבטי, בטל האמבטי לגביה טפי מלגבי נסר. מהר"ם. ועתוי"ט:
הבטח. כמין אמבטי והכי משמע בתוספתא דתניא מודה ר' אליעזר באמבטי שמתחלה עשאו לדעת כן שיצא הקרוי מכאן ומכאן שהוא מביא את הטומאה וכתב הרא"ש ז"ל שהרמב"ם ז"ל פי' בטח בנין בולט מן הכותל לפני החלון והמשקיף כנגד החלון בעלותו לחלון נסמך ושוכב לבטח עליו ולכך נקרא בטח ואינו מביא טומאה לבית שהוא מדובק ואין אויר שתכנס בו טומאה אבל קורה סבר ר' יהושע דמביאה ע"כ:
יכין
נסר שהוא נתון על פי תנור ישן: ואף דבמשנה ב' לעיל נמי בישן מיירי. ואפ"ה לא היה צריך תנא לפרש כן. מדמיירי במוקף בצמ"פ. וכלעיל סי' ט"ו להכי סמיך אסוף משנה א' שמפורש בו דמיירי בישן. א"כ מ"ש הכא דאיצטריך לפרש דבישן מיירי. הרי ה"נ מיירי דמוקף בצמ"פ וכדמוכח לקמן סי' כ"ד. י"ל מדנקט הכא אוקימתא חדשה. והיא דומה בענין לריש משנה א'. דשניהן בנסר שעל התנור מיירי. להכי סד"א דהכא נמי בחדש מיירי. רק דהתם הנסר עודף מכל הצדדים. והכא מיירי שאין עודף רק מב' צדדים. להכי נקט הכא ישן לרבותא. דאפי' ישן מפסיק שלא תעבור הטומאה מתחת עודף שבצד א' לתחת העודף שבצד האחר. מדמוקף הישן בצמ"פ:
טהורים: דהנסר הרי אין לו עודף טפח לחבר ב' העודפין שמזה ומזה. והתנור שסתום בצמ"פ ואמק"ט הוא מפסיק בין ב' האוירים. ולא תתפשט הטומא' מתחת עודף שבקצה הא' לתחת העודף שבקצה הב'. וע"כ דהכא בשהנסר דבוק בצמ"פ בהתנור ואע"ג שלא פי' כן התנא. היינו מדסמך א"ע על משנה ב' שמפורש שם כן [וכן כתב נמי הגאון רב"א זצוק"ל דהכא בתנור הסתום בצמ"פ מיירי]. עוד נ"ל דהא דשני תנא הכא מגוונא דלעיל דנקט התם סרידה והכא הדר תו נקט נסר. די"ל דלעיל במ"ב נקט סרידה לרבותא וכמ"ש לעיל סי' ט"ו. דאע"ג שהסרידה כלי ואינו חוצץ בין הטומא' לטהרה אפ"ה בדבוק בהתנור בצמ"פ מציל אבל הכא נקט נסר דאף דגם בסריד' שמודבקת בתנור בצמ"פ ועודפת רק מב' צדדים. ג"כ אין טומא' מתפשט' מתחת א' לתחת חבירו. עכ"פ בנסר הדבוק בצמ"פ. ועודף רק מב' הצדדים. פשיטא דגם בין מעלה למטה חוצץ דהרי אינו כלי. והא דנקט רק דכלי' שבצד השני טהורים. היינו משום דרק בכלים שבצד השני פליג ר' יוסי. אבל בין מעלה למטה לכ"ע חוצץ אבל בסרידה בכה"ג לכ"ע גם בין למעלה למטה אינו חוצץ. דאף דמדסתום התנור בצמ"פ לא מחשב כנתמך סרידה בכלי וכלעיל סי' י"ח. עכ"פ הסרידה שדבוקה בהתנור הוא בעצמו כלי היא ואינה חוצצת בין הטומאה לטהרה:
ר' יוסי מטמא: דס"ל דגם מה שתחת העודף בצד השני טמא. ונ"ל דטעמי' דר' יוסי דכיון שחלק הנסר שממעל להתנור הוא גוף א' עם ב' חלקי הנסר העודפים מכאן ומכאן. להכי חשבינן להתנור כליתא והנסר מאהיל על ב' האוירים. דלא דמי לבית שחצצו בקנקנים דמציל [כפ"ו מ"ב]. ואין לחלק ביניהן כלעיל סי' כ"ד. ליתא. דהכא הרי גם בסתום בצמ"פ מטמא ר' יוסי. י"ל התם אין התקרה סמוכה על הקנקנים. רק מחובר' וסמוכה על כותלי הבית. להכי כיון שגב הקנקנים נגד הטומאה הו"ל האויר שמזה ומזה תחת התקרה כב' תקרות של ב' חדרים שסמוכין זה אצל זה. שאין טומאה עוברת מתחת זה לתחת זה. כשמובדלין מהדדי בדבר שאמק"ט. משא"כ הכא. כיון שב' האוירים שתחת הנסר מזה ומזה נעשין ע"י גוף א' המטולטל דהיינו הנסר. להכי שניהן כאהל א' דמי. ומתפשטת הטומאה בכל תחתיתו [ועמ"ש לעיל סי' ו']:
הבטח: הוא כעין דות נמוך מחובר בקרקע לרחוץ בתוכו. ומיירי כלעיל שהוא תחת אויר השמים. ונסר מונח על פיו. רק משום דהבטח מחובר בקרקע. א"צ שיסתם בצמ"פ [כלעיל פ"ה מ"ו] ואין טומאה שתחת העודף מתפשטת לתוכו מדסתום מלמעלה:
אינו מביא את הטומאה: מתחת העודף של הנסר מצד א' לתחת העודף של הנסר בצד אחר. ונ"ל דבהא כ"ע מודו דחוצץ. דכיון דהדות מחובר להקרקע. אינו מנתק דות זה מהקרקע רק לעתים רחוקים. להכי לא חשבינן ליה כליתא. דלא דמי לתנור שרגיל לנתקו [כגיטין פ"ה מ"ט]:
היה בו זיז: ר"ל ואם הבטח עומד תחת זיז. והוא דף הבולט מכותל למעלה מהבטח. כדי לשמור חום הבטח. והזיז בולט מב' צדדי הבטח כנסר הנ"ל. וטומאה מונחת תחת בליטת הזיז שבצד א'. ומיירי שאין בין שפת פה הבטח לתחתית זיז אויר טפח [ורק הבטח פתוח לפני הזיז כדי להשתמש בתוכו שם]. דאם היה בין תחתית הזיז לפה הבטח אויר טפח היתה הטומאה מתפשטת דרך שם מקצה א' לחבירו תחת הזיז. ונ"ל עוד דמיירי שאין הזיז מכסה כל פה הבטח. דאל"כ איה מקום תשמיש הרחיצה שבתוך הבטח. והרי שניהן קבועין בקרקע:
ר' אליעזר אומר אינו מביא את הטומאה: דסבירא ליה דזיז דינו כנסר. וכיון דהבטח מחובר הוא. לא חשבינן ליה כליתא. וחוצץ הבטח בין הטומאה שתחת העודף של הנסר שעל גבי הבטח מצד זה. לתחת העודף של הנסר שבצדו הב':
והזיז העליון מביא את הטומאה: דסבירא ליה דדוקא במכוסה הבטח בנסר שאין להנסר סמיכה רק מהבטח. להכי לגבי הנסר המטולטל. לא חשבינן להבטח המחובר בקרקע כליתא. אלא הו"ל כאהל וחוצץ. אבל לגבי זיז הבולט מכותל הבית. חשבינן להבטח שמתטלטל לפעמים ויהי' גם לעתים רחוקים כליתא ואינו חוצץ. ולא דמי למגדל לעיל [פ"ד] שחוצץ בפני הכלים שבינו לכותל. התם המגדל מחזיק מ' סאה. והו"ל כאהל אף שאינו מחובר בקרקע. משא"כ הכא שאין הבטח מחזיק מ"ס. כל חציצותו הוא רק מדמחובר בקרקע. אבל נגד הזיז שאינו נעתק כלל מהכותל אפי' לעתים רחוקים. אין חיבורי של בטח חיבור [כך פירשתי לדעת הר"ש והר"ב שכתבו שהבטח מחובר בבנין ונסר נתון עליו ואחמכת"ר דבר זה קצת דוחק. דנסר מאן דכר שמיה בכל משנתינו בהך בבא. ואף שי"ל דהתנא סמך א"ע אבבא דלעיל דמיירי שנסר מונח על התנור. עכ"פ לישנא דמתניתין דקאמר הבטח אינו מביא את הטומאה משמע טפי דבטח עצמו אינו מביא הטומאה. ואפשר י"ל שכוונת רבותינו שבכל בטח מחובר בו כעין דלת על פיו והוא מחובר בהבטח בצירין ומיירי שהדלת הזה עודף מב' צדדים. וא"כ שפיר א"צ תנא לפרש שיש להבטח דלת. משום דבכל בטח יש לי דלת לפתחו ולסגרו]. אולם הרמב"ם פי' דבטח הוא בליטה שיש בתחתית החלון כלפי הרחוב. והבליטה ההיא נקרא בטח. משום שהמשקיף שם מהחלון לחוץ סומך עליו לבטח. וקאמר הכא שכשמונח טומאה תחת הבטח בחוץ אין הבטח מביא טומאה מתחתיו לתוך הבית דהרי כותל הבית מפסיק ואפי' היה הבטח כלי ועפי"א מ"ג. אבל כשיש זיז הוא קורה רחב טע"ט בולט מהכותל למעלה מהחלון. לר"א הבית טהור. דהרי הטומאה תחת הבטח ולא תחת הזיז. ולר' יהושע רואין את הבטח כאילו אינו. והו"ל כאילו הטומאה מונחת תחת הזיז. ומתפשטת הטומאה מתחת הזיז לתוך הבית. ורבינו הראב"ד כתב דבטח היא בליטה היוצא מכותל התנור ואינו מטמא לשתחתיו כאהל. מדלא נעשה הבליטה ההיא בכוונה להאהיל על שתחתיו [עי' רתוי"ט שהביא דבריו בשלימות] ואנו בעניותינו קשה אזנינו מלשמוע סברא כזאת וכבר מצאנו הפוכה [פ"ח מ"א]. ורב"א נטה קצת אחר דעת הראב"ד. דבטח הוא כעין חגורה מטיט שבולטת מאמצעית גובה כותל התנור סביב ומיירי שאין בבליטתו רוחב טפח. ואפ"ה סד"א שיביא טומאה לכל תחתיתו סביב. וכזיז לקמן [רפי"ד] דמביא טומאה בכ"ש. קמ"ל. דהתם מצטרף הזיז בהדי חלול הבית שהוא אהל ממש. משא"כ הכא התנור אינו אהל ולא מצטרף לאהל משהו שתחת הזיז. וכן פי' בסיפא דאבל אם היה בהתנור זיז למעלה מן הבטח [והזיז ג"כ אינו רחב רק פחות מטפח. והטומאה מונחת תחה הבטח] ס"ל לר"א דגם הזיז אינו מביא הטומאה. דמ"ש עליון מתחתון. והרי בשניהן אין בכל א' רוחב טפח. ור' יהושע ס"ל דרואין הבטח התחתון כאילו אינו. והזיז העליון מביא הטומאה בכ"ש. [ולא פי' לנו רבינו יפה. דמ"ש זיז העליון מבטח התחתון. ואפשר דלרבינו הזיז אינו יוצא מהתנור אלא יוצא מכותל להבית ממעל להפתח ומקיף גם הבית סביב דבכה"ג סגי לי' בכ"ש [כלקמן רפי"ד] אלא דהכא פליגי דלר"א הבטח שתחתיו שאינו מביא הטומאה מפסיק ולר' יהושע אינו מפסיק]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת