רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג ז

הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זמנים · הלכות מגילה וחנוכה · פרק שלישי · הלכה ז | >>
מפרשים על הרמב"ם: כסף משנה מגיד משנהשלימות: 0% משנה למלךשלימות: 0% לחם משנהשלימות: 0%

לשון הרמב"ם · מפרשי הרמב"ם

נושאי כלים על הלכה זו: באתר הִיבּרוּ-בּוּקְס, באתר על התורה


רמב"םעריכה

דפוסעריכה

מקומות שעושין יום טוב שני ימים גומרין את ההלל כ"א יום. תשעה ימי החג. ושמנה ימי חנוכה. ושני ימים של פסח. ושני ימים של עצרת. אבל בראשי חדשים קריאת ההלל מנהג ואינו מצוה. ומנהג זה בצבור לפיכך קוראין בדילוג. ואין מברכין עליו שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל. ואם התחיל ישלים ויקרא בדילוג כדרך שקוראין הצבור. וכן בשאר ימי הפסח קוראין בדילוג כראשי חדשים.

מפרשי הרמב"םעריכה

השגות הראב"דעריכה

  • ומנהג זה בציבור לפיכך קוראין בדילוג ואין מברכין עליו - אמר אברהם: זה אינו כלום, וכבר כתבנו עליו במקום אחר.
  • ומה שאמר ויחיד שתחיל לקרוא בדלוג וכו' - לא אמר כלום, אלא יקרא כמו שירצה וחותם כחתימת הציבור.


כעת קיים בוויקיטקסט רק את פירוש הכסף משנה על הרמב"ם בשלמותו. חילקנו אותו לפרקים ולא לפי ההלכות הבודדות של הרמב"ם. יתר מפרשי הרמב"ם חסרים לנו בוויקיטקסט כרגע. מוזמנים להעלות את החומר אם הוא קיים בידכם. ראו בקטגוריה:מפרשי רמב"ם. תודה.



שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


מקומות שעושין ימים טובים שני ימים, גומרין את ההלל באחד ועשרים יום--בתשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים של פסח, ושני ימים של עצרת. אבל בראשי חודשים, קריאת ההלל מנהג, ואינה מצוה; ומנהג זה, בציבור. לפיכך קוראין בדילוג; ואין מברכין עליו, שאין מברכין על המנהג. ויחיד, לא יקרא כלל; ואם התחיל, ישלים בדילוג כדרך שקוראין הציבור. וכן בשאר ימי הפסח, קוראין בדילוג כראשי חודשים.


מגיד משנהעריכה

  • מקומות שעושין שם שני ימים וכו' - גם זה במימרא ההיא (ערכין י) ובגולה כ"א יום.
  • אבל בראשי חודשים וכו' - שם בערכין (י:) שאלו ר"ח דאיקרי מועד, לימא? ותירצו: לא איקדיש בעשיית מלאכה. ופרק בשלושה פרקים (תענית כח:) רב איקלע לבבל בר"ח חזנהו דהוו קרו הלילא, סבר לאפסוקינהו כיוון דחזא דלא מדלגי, אמר: מנהג אבותיהם בידיהם, ואמרו שם, תנא: יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר, ע"כ. והמעשה של רב מוכיח בבאור שאפילו מנהג פשוט בכל ישראל לא הייתה קריאתו, ואפילו בדלוג לא היו קורין בארץ ישראל שבא ממנה רב לבבל, שאם היה מנהג פשוט בכל מקום- לא לימרו "סבר לאפסוקינהו", דהא מנהג היה לקרותו בדלוג בכל מקום. ומפני שקריאתו תלוי במנהג, כתב רבינו שאין מברכין עליו. וכן אמרו קצת מפרשים, והביאו ראייה ממה שאמרו בפ' לולב וערבה (סוכה מד:) גבי ערבה ביום השביעי: חביט חביט ולא בריך- אלמא קסבר מנהג נביאים היא, ומכאן שאין מברכין על המנהג. ויש מן הגאונים כדעת זו ויש בזה הרבה סברת, ומנהגנו שציבור מברכין עליו ויחיד אומרו בלא ברכה.
  • ומ"ש רבינו ויחיד לא יקרא - הוא פירוש למה שאמרו (תענית כח:) תנא יחיד לא יתחיל וכו' ויש בזה פירושים אחרים וכבר כתבתי מנהגנו.
  • וכן בשאר ימי הפסח וכו' - דעת רבינו להשוות חולו של פסח לראשי חודשים, וזה נרה כדעת כל המפרשים חוץ מהרמב"ן ז"ל (הובא בר"ן שבת) שחלק ביניהם ואמר דבחולו של פסח אפילו יחיד מחוייב לקרותו בדלוג, שעיקר תקנה כך הייתה- לאומרו בחוך הפסח ולברך עליו.

כסף משנהעריכה

קטע:כסף משנה על רמב"ם חנוכה ג ז

הגהות מיימוניות על רמב"ם חנוכה ג זעריכה

הגהות מיימוניותעריכה

[ד] וכן פסק ר"י אלפס (שבת פ"ב סי' שיח) וכן רש"י לא היה מברך וכן כתב במחזור ויטרי (עמ' קצב). אבל ר"ת (ס' הישר סי' תקלז, תוס' ברכות יד.) דיש לברך מידי דהוה איו"ט שני, וכן השר מקוצי כתב: דלא הוה ברכה לבטלה כיוון שרוצה האדם להתחייב בה מידי דהוה אלולב ואתפילין דהני נשי מברכות אע"פ שאינן חייבות ולא מחינן בהו ע"כ. ועיין בהל' ציצית (פ"ג ה"ט). וכן רבינו שמחה כתב שיש לברך דלא יהא אלא כעוסק בתורה, ואפילו במגילת רות וקינות ושיר השירים יש במס' סופרים (פי"ד ה"ג) שמברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה ואע"ג שאין נזכרות בתלמוד וכ"ש הלל, הגם שלחכמי התלמוד היה מנהג. וכן כתב בשם רב עמרם שכתב בסידורו (ח"ב סי' מה) : העובר לפני התיבה בר"ח מברך לקרות את ההלל, וכן כתב בשם ר"ח. ואפי' יחיד צריך לברך מדאסרו להפסיק בו כדלקמן. ומהר"ם היה נוהג שלא אמר אלא עם הציבור ואז היה מברך ע"כ.

[ה] תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר (תענית כח:) ופר"ח ואם התחיל בברכה. כבהגהה גדולה (שלאחר זו) [כדלעיל] ע"כ.