רי"ף על הש"ס/שבת/דף סז עמוד א

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

בס"פ שואל (דף קנא א) ובלבד שלא יזיז בו אבר וכמו שכתבתי שם בס"ד:

אביי אשכחיה לרבא דהוה משפשף ליה לבריה: אגבא דחמרא בשבת לשעשע התינוק:

הא משתמש מר בב"ח: ותנן לא רוכבין על גבי וכו' וה"ה לכל תשמיש:

צדדין הם שאינו מרכיבו עליו אלא משפשפו על צדי גבו ואין זה תשמישו ורבנן לא גזור בה:

צדי צדדין: כגון שיש דבר בצדי הבהמה והוא משתמש בצדדי אותו דבר ובאילן נמי מסקינן כה"ג בגמרא דצדדין אסורין ולפיכך אסור לסמוך הסולם לצדי אילן דכי סליק ביה משתמש בצדדין אבל אם יש יתד תקוע בצדי אילן מותר לסמוך סולם עליו דהוה ליה יתד צדדין וסולם צדי צדדין:

מתני' מתירין פקיעי עמיר: קשין של שבולין שאגדן מתירין אותן שיהו נוחין לבהמה לאכלן:

ומפספסין: שכן דרך בהמה שמפזרין לפניה עשבים ויפה לה לאכלן שכשהן דחוקין מתחממין ואינה מריחה את ריחן כל כך וקצה בהן:

כיפין: מפרש בגמרא וכן זירין:

אין מרסקין: אין מחתכין:

את השחת: אספסתא:

ולא את החרובין: מפרשינן בגמרא אליבא דרב יהודה דאמר מטרח באוכלא לא טרחינן וקיימא לן כוותיה דחרובין דקתני דומיא דשחת דרכיכא אף חרובין דרכיכי ומש"ה אין מחתכין דמטרח באוכל לא טרחינן דכיון דבלאו הכי אוכלא הוא הוה ליה טירחא דלא צריך:

רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה: דס"ל דאע"ג דרכיכי שוויי אוכלא הוא שמתוך ששיניה דקות אינה יכולה לאכלן בלא ריסוק:

גמ' הן הן פקיעין הן הן זירין: שניהן קשין של שבולין הן ומיהו פקיעין תרי שאינן קשורין אלא בשני ראשין:

זירין תלתא: קשורין תלתא אגדין:

כיפין דארזי: ענפים של ארז שמזירין אותן ובעודן לחים ראויין לבהמה וה"ק מתירין פקיעי עמיר דכל זמן שהן קשורין לאו אוכלא נינהו ומתיר לשווינהו אוכלא:

אבל פספוסי לא: דסגי ליה בהתרה בלבד:

ומטרח באוכלא: כלומר בדבר שהוא אוכל בלא תיקון זה לא טרחי':

וכיפין פספוסי נמי מפספסין: דבלאו פספוס לא הוי אוכלא ושוויי אוכלא משוינן:

אבל לא את הזירין לא לפספס ולא להתיר: כך היא הגירסא במקצת נוסחות הלכות הרב אלפסי ז"ל ומשום הכי לא שרינן דכיון שקשור בשלשה מקומות הוי ליה טירחא יתירא ואסור אבל רש"י ז"ל גורס וכן הגירסא בספרים שלנו אבל לא הזירין [לפספס אלא להתיר וכי קתני אבל לא הזירין] אפספוס קאי דפספוס בזירין מיטרח באוכלא הוא אבל להתיר שרי דשוויי אוכלא הוא דזירין הרי הן כפקיעין אלא דפקיעין (זירין) תרי זירין (פקיעין) תלתא:

מתני' אין אובסין את הגמל: מאכילין אותו הרבה על כרחו שתוחבין בגרונו ובגמ' מפ' אובסין שעושין אבוס במעיו והא דאמרינן בפרק עושין פסין (דף כ א) גמל שראשו ורובו בפנים אובסין אותו בפנים כבר פי' רבינו שמואל ז"ל דההיא הלעטה היא אלא דלא דק בלישנא:

ולא דורסין: שדורס לה לתוך גרונה את העומרין ומיהו לא הוי כל כך כמו אובסין:

אבל מלעיטין: מפרש בגמרא:

אין נותנין מים לפני דבורים: לפי שאין מזונותן עליו שיוצאין ואוכלין בשדה ומיא באגמא שכיחא להו:

הדרסיות: על שם מקומן:

גמ' המראה מרביצה ופוקס את פיה: נותן חרס לתוך פיה שלא תוכל לסגור את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת והמים מבליעין הכרשינין לתוך בית הבליעה על כרחה למקום שאינה יכולה להחזיר:

מאכילה מעומד: נותן לתוך פיה וכ"ז שאין מרביצין אותה אינו יכול כל כך לתחוב ויכולה להחזיר:

מהלקטין לתרנגולין: הלקטה דתרנגולין כהלעטה דעגלים:

דספי ליה בידי': נותן לתוך פיו במקום שיכולה להחזיר:

אין מזונותן עליך: ומש"ה אפי' למשדי קמייהו אסור והיינו דתנא אין נותנין מים לפני דבורים:

מדאמרי' בגמרא ולטעמיך מאי איריא מים אפילו חיטי ושערי נמי ומפרקינן שאני מים דשכיחי משמע (ליה) דמזונות דלא שכיחי כגון חיטי ושערי מותר לתת לפני יוני שובך אע"פ שאין מזונותיהם עליו ודקתני אין מהלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה במזונות דשכיחי קאמר ולפיכך תמהני על הר"ם במז"ל שכתב בפרק כ"א מה' שבת אבל מי שאין מזונותיו עליו כגון חזיר ויוני שובך ויוני עלייה ודבורים לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים ולא חילק בין שכיח ללא שכיח וכן הרב אלפסי ז"ל לא הזכיר מזה כלום ולא ידעתי למה:

ת"ר אין גובלין את הקלי: קלי קמח של תבואה שנתייבשה כשהיא קליות בתנור ואותו קמח לעולם מתוק והיא קמחא [פסחים דף לט ב] דאבישונא ועושין ממנו שתית של שמן ומים ומלח מעורבין:

ר' יוסי ברבי יהודה היא: דתניא אחד נותן

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט