רי"ף על הש"ס/שבת/דף נב עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

ערב הפסח שאסרו חכמים שלא יזה אע"ג דליכא אלא טלטול בעלמא ולא עביד פסח ראשון ושאר דברי הרב אלפסי ז"ל מפורשים בהלכותיו:

הלכך נקטינן כר' שמעון דגגות חצרות וקרפיפות רשות אחת הן לא שנא עירבו חצירות עם בתים ולא שנא לא עירבו כשמואל ור' יוחנן דאמרי הכי בפ' כל גגות [דף צא א] וקי"ל כוותיה וכמו שפסק הרב אלפסי ז"ל שם הלכך אפי' בדבר הרשות שרי לטלטולי דרך גגות חצרות וקרפיפות ומיהו דוקא בכלים ששבתו בתוכן אבל כלים ששבתו בתוך הבית איסורא דרבנן מיהא איכא הלכך אפילו ר' שמעון מודה דגבי איזמל נמי אסור דהעמידו דבריהם במקום כרת:

פיסקא כלל אמר ר' עקיבא וכו' מילה דוחה את הצרעת: שאפי' יש לו צרעת בערלתו וכשיסירנה יסיר את הצרעת ונמצא שעבר על לאו דהשמר בנגע הצרעת שהוא אזהרה לקוצץ בהרתו אפ"ה ימול ומוכחין לה בגמ' מדכתיב ימול בשר ערלתו ובשר יתירא הוא דהוה ליה למימר ימול ערלתו אלא אתא לרבויי שאפילו יש שם בהרת ימול דבנגעים כתיב בשר דכתי' ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא וה"ק ימול נגע בשר ערלתו:

יו"ט אינו דוח' אלא בזמנו בלבד: ואין צ"ל בשבת:

מנין לתשעה ולעשרה לאחד עשר לשנים עשר: בפירקין תנן לה דנולד בין השמשות נימול לתשעה שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול משום דחיישי' דילמא לילה הוא ואיכא למימר נמי דיום הוא ונימול לתשעה ואי בין השמשות זה ערב שבת אי אפשר למולו בשב' הבאה דשמא תשיעי הוא והוי לה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת וצריך להמתין עד אחר השבת שהוא עשירי חל יו"ט אחר השבת אין מילה שלא בזמנה דוחה אותה ונימול לאחד עשר שני ימים טובי' של ראש השנה נמול לשנים עשר:

מתני' מוהלים: חותך את הערלה:

פורעין: פריעת העור המכסה ראש הגיד:

מוצצין: את הדם ואע"ג דעביד חבורה שאין הדם ניתק מחבורו אלא ע"י המציצה:

אספלנית: תחבושת:

לועס בשיניו: דכמה דאפשר לשנויי משנינן:

לא טרף יין ושמן: כך היו עושין והיא רפואה שמערבין וטורפין [יין ושמן יחד בקערה]:

חלוק: כעין כיס דחוק היו עושין ומכסין את ראש הגיד עד העטרה וקושרין שם כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד:

לא התקין: לא הזמין:

כורך על אצבעו: דרך מלבוש לשנותו מדרך הוצאת חול:

גמ' המל: בשבת:

כל זמן שעוסק במילה: שלא סלק ידיו:

חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה: שאינה כשרה עד שיחתכם:

ובין ציצין שאין מעכבין: חוזר וחותך דכולה חדא מילתא היא והרי ניתנה שבת לידחות אצלה:

פירש: שסילק את ידיו:

על המעכבין חוזר שהרי הם כמילה עצמה ועל שאין מעכבין אינו חוזר דהוה כהתחלה בפני עצמה ועל אלו לא ניתנה שבת לידחות: ובגמ' אמרי' (דלאיתויי) הא דתנן במתני' עושין כל צרכי מילה [לאתויי] דאפי' ציצין שאין מעכבין חוזר עליהן כל זמן שלא פירש:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט