רי"ף על הש"ס/שבת/דף מד עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

במה הם זוכים. לעושר גדול כזה:

לה' הארץ ומלואה: דאין אנו רשאין ליהנות עד שנברך שמו בברכת הלחם:

והארץ נתן לבני אדם: על ידי מתנתו נהנינו בטובה:

וכבדתו: אשבת קא מהדר דאי ביוה"כ הא כתיב ביה מכובד:

להקדים: זמן סעודת שבת מזמן סעודת חול וזהו כבודו:

לאחר: וזהו כבודו שיהא תאב לאכילה:

במאי נשנייה: במאי נשנהו משאר ימים:

אי רגילתו לאקדומי: סעודתכם בחול אחירו:

רב ששת: סגי נהור הוה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שמגיע חמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:

דמטי טולא: כדי שיצטננו:

רבי זירא: כשהיה רואה ב' ת"ח מזדווגין ומדברים בתורה מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מינייכו לכו והתעסקו בכבוד שבת ולא תחלוניה לבטל תענוגיו:

ויכלו: הקב"ה וזה שמספר בשבחו של מקום:

נר דלוק ושולחן ערוך: כתב הרב בעל התוס' ז"ל דאף על גב דאמרינן בפ' ע"פ (דף ק ב) ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קידש התם מיירי להביאו אצל המטות שמסובין שם אבל צריך הוא להיות ערוך במקומו רחוק ממקום הקידוש ואחר כך מביאו ומיהו דוקא שלהם שהיו קטנים ונוחים לטלטלן אבל שלנו דגדולים הם ויש שהיה טורח מרובה בהבאתו טוב לנו להביאם מקמי קדושא כדי שלא יהיה הפסק בין קדוש לסעודה דקי"ל אין קדוש אלא במקום סעודה עד כאן:

יסדר אדם שולחנו בערב שבת: ליל שבת ולמוצאי שבת נמי כבוד שבת ללוותו ביציאתו דרך כבוד כדרך בני אדם המלווין את המלך ביציאתו מן העיר:

חמין במוצאי שבת: לרחוץ ולשתות:

מלוגמא: רפואה:

אכליה אריא: לעגל הראוי לשחוט לפי שנראה כחסרון אמנה:

בשעה שאין בני אדם מצוין לכבותה: בשבת:

מתני' מצילין סל מלא ככרות: ועגול דבילה שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה:

ואם היו פקחין: לשאול שכרם מטורחם כפועלים וכתב הרב ר' ישעיה מטראני ז"ל דהנך אחרים רשאין להציל אפילו כמה ואפי' בכלים הרבה דדוקא לבעל הבית הוא דחיישינן דלמא אתי לכבויי אבל באחרים ליכא למיחש שהרי הדליקה גורמת להם שיכולין לזכות מן ההפקר דאילו כבתה הוה הכל לבעל הבית וכן נמי [דף קיז ב] נשברה לו חבית בראש גגו שיכול לומר לאחרים בואו והצילו לכם מצילין הם אפילו בכלים הרבה וכי תימא תינח בדליקה דלא אתי לכבויי מטעמא דכתיבנא אבל נשברה לו חבית בראש גגו ניחוש דאי שרינן ליה אתי לאיתויי כלים דרך רה"ר י"ל דכי חיישינן להכי היינו מתוך שאדם בהול על ממונו אבל במי שזוכה מן ההפקר שאינו ממונו ליכא למיחש להכי ומיהו בההיא [שם] דשכח פת בתנור דאמרינן בה נמי דאומר לאחרים באו והצילו לכם מזון שלש סעודות דוקא הוא דשרינן להו ובשאין להם מה יאכלו בלבד הא לאו הכי לא [דהא] רדיית הפת שבות הוא ומפני כבוד שבת התירו בלבד:

גמ' בבא להציל: שהכל בסל א' כדתנן סל מלא ככרות ואינו טורח אלא להציל מתוך הדליקה בבת אחת ומש"ה מציל כל מה שבסל וכיון דבחדא מציל מה לי פורתא מה לי טובא:

בבא לקפל: סלים הרבה שכל אחד טורח בפני עצמו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט