רי"ף על הש"ס/שבת/דף ל עמוד ב

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

כלי עץ ארוכים ועומד עליהם למעלה ומרקד בהן:

פירמי: כלי שחוק להבעית הבנים הקטנים:

הרועים יוצאין בשקים: מלביש שק שמתכסין בהן בימות הגשמים:

אלא כל אדם: דאע"ג דלא רגיל ביה:

איספלנית: מטלית של בגד שמושחין אותו במשיחה ומשימין אותו על גבי המכה:

מתני' בקשרים: מפרש בגמרא:

ובזוגין: אשקילט"א של זהב לנוי:

גמ' קשרי פאה: שקושרין ממנה קשרים ותולין בצואר לרפואה:

מאי איריא בנים: אם איתא דרפואת חולים נינהו אפילו בנות נמי:

געגועין: מגעגע עליו ואין יכול ליפרד מעליו ורפואה זו לא שייכא בנקבות שאין האב מחבבן מתחלתן כל כך שיהו מגעגעות עליו:

סחופי כסא: כוס שיש לו הבל כגון שעירה ממנו חמין וכופהו על הטבור מפני שחש במעיו ואוחז הכוס את הבשר ומושך את המעיים ומיישבן:

לסוך שמן: בכפות ידיו ורגליו:

דרב הונא מבי רב: כשהוא בא מביתו של רב שהוא רבו וכן רב מבי ר' חייא:

מבסמי: שכורין ואלו מפני שחשובין הן היו עושין דבר להפיג יינן:

לגוויאתא דידייהו: תוך ידיו דהיינו כף:

כי היכי דצייל: שהולך ונעשה צלול כל שעה ושעה:

מותר ליחנק: מי שנפרקה חוליא של מפרקת צוארו שנפלה בגרונו תולין אותו בראשו עד שיהא צוארו נפשט ודמי לחניקה:

לפופי ינוקא: לכרכו בבגדים וקושרין אותו ברצועה רחבה ומתיישבין פרקי אבריו שהן רכין ונשמטין בחבלי הלידה:

אבן תקומה: אבן ידועה כשהיא תלויה על אשה הרה אינה מפלת וגם המשקל שכנגד אותה אבן תקומה מועיל ומותר לצאת בה בשבת:

ולא שהפילה: ולא תאמר שלא התירו לצאת בה אלא לאשה שהיא עלולה להפיל עוברה שהפילה כבר עובר:

ולא שעיברה: שידוע לה שהיא מעוברת:

והוא דאיכוין ותקיל: שנמצא מכוון החפץ מאליו למשקל האבן:

משקל דמשקל מאי: ועלתה בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא:

אוקמא רבא באריג בכסותו: אבל כל היכא דלא ארוג אסור ואפשר דטעמא משום דאפי' באיש חיישינן למשלף ולאחוויי ודלא כדברי ר"ת ז"ל אי נמי משום דאיכא למיחש דלמא מחייכי ביה ואתי למשלף:

מתני' יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל: בגמרא מפרש למאי עבדי להו:

משום דרכי האמורי: וכתיב ובחוקותיהם לא תלכו:

גמ' לשינתא: יש שנושאו כדי שיישן ויש שנושאו שלא יישן:

דחייא: של שועל חי:

זירפא: נפח מכה:

כל דבר שיש בו משום רפואה: בין לחש בין כל דבר כיון שאנו יודעין שהוא מרפא והכי מוכח בתוס' ואפשר דאף לחשין שאין אנו יודעין אם יש בהן משום רפואה מותרים מספק ולא אסרו אלא אותם שבדקו ואין מועילין וכתב הרשב"א ז"ל שכן נראה שפירשו בתוס' אלא שראיתי להר"ר יונה ז"ל שחשש בכל קמיע שאינו מן המומחה משום דרכי האמורי:

דליכחוש חיליה: ע"י שהוא שמן וכחו רב פירותיו נושרין:

דליחזיוה אינשי: ולסימנא עבדי ליה לאודועי שמשיר פירותיו:

טמא טמא: הוא עצמו אומר טמא שירחקו מעליו:

כובסא: אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:

סליקו להו במה אשה

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט