רי"ף על הש"ס/שבועות/דף כח עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהאי עובדא טעמא אחרינא הוא דהא לאו באפיה שקליה ודאי כל מאי דאיתיה בביתיה דאיניש ברשותיה ובחזקתיה קאי ולא מצי איניש לאפוקי מיניה מידי אלא בראיה ומאן דשקיל (בדפו"י הגי' מיניה) מידי קמי סהדי ולית ליה ראיה דלדידיה הוא מיחייב לאהדורי לחבריה והשתא דשקליה קמיה דחד סהדא הכין דיניה כיון דאילו אתו תרי סהדי ומסהדי דבאפייהו פתח ליה לביתיה דחבריה ושקיל מיניה ההוא מידי מיחייב לאהדורי דכל מאי דאיתיה בביתיה דאיניש ברשותיה קאי בי ליכא אלא חד סהדא מיחייב שבועה דאמר מר כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה וכיון דאודי דשקליה מביתיה הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והא מלתא דמי לההוא (ב"ב לג:) דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דר' אמי הוה יתיב ר' אבא קמיה אזל אייתי חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה א"ל אין חטפי ודידי חטפי א"ד אמי היכי לידיינו דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע דלא חטף הא מודי דאין חטפי ודידי חטפי א"ל ר' אבא הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם:
והוא אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל:
אמר רבא אפילו שומר של בעה"ב נשבע ונוטל ואפי' אשתו של שומר נשבעת ונוטלת מן הגזלן כגון שהיו שם בבית בשעת שנטלן הגזלן ולא היה שם הנגזל ולפי שאין הנגזל יכול לישבע וליטול נשבע השומר ונוטל דבמקומו הוא עומד בעי ר"פ שכירו ולקיטו של בעה"ב מאי נשבע ונוטל כמו השומר או לא תיקו א"ל רב יימר לרב אשי טענו כסא דכספא מאי א"ל חזינן אי איניש דאמיד הוא או איניש דמהימן דמפקדי אינשי גביה מישתבע ושקיל ואי לא לא:
מתני' הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול אמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודיה כיצד אמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת:
גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא במקום שהוא יכול לחבל בעצמו אבל במקום שאין יכול לחבל בעצמו נוטל שלא בשבועה ודלמא ככותל נתחכך תנא ר' חייא שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו ודלמא לאחר אמר דליכא אחר:
מתני' ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפי' שבועת שוא היה אחד מהן משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריח יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל היו שניהן חשודין על השבועה חזרה שבועה למקומה דברי ר' יוסי ר' מאיר אומר יחלוקו:
גמ' וליתני נמי שבועת ביטוי כי קתני שבועה דכי קא מישתבע בשיקרא קא מישתבע אבל שבועת ביטוי דאיכא למימר דבקושטא קא מישתבע דלמא מקיים ליה לא קתני הא תינח אוכל ולא אוכל אכלתי ולא אכלתי מאי איכא למימר תנא שבועת שוא וכל דדמי לה:
היו שניהם חשודין א"ל רבא לר"נ היכי תנן א"ל לא ידענא הלכתא מאי א"ל לא ידענא תני רב זביד בדבי רבי אושעיא ר' יוסי אומר יחלוקו וכן א"ר יוסף בר מניומי עבד ר"נ עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו:
חזרה שבועה למקומה להיכן חזרה א"ר אמי רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני ורבותינו שבא"י אמרו חזרה שבועה למחוייב לה רבותינו שבבבל רב ושמואל דתנן וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה והוינן בהיתומים ממאן כו'
ואין צריך לפרשם ונסכא דר' אבא אפרש לפנינו בסייעתא דשמיא:
אפי' שומר של בעל הבית נאמן הוא לישבע וישלם: שכירו ולקיטו של בעה"ב ולא מסר לו שמירת הבית: מה הוא להיות נאמן על שבועה זאת: אמיד עשיר: לא שנו דצריך שבועה: תני רבי חייא במתניתיה הרי שהיו מעידים אותו שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו דנשיכת שינים לאו חכוך כותל הוא:
מתני' ושכנגדו חשוד על השבועה אחד שבועת העדות כלומר בין שנחשד על שבועת העדות בין שנחשד על שבועת הפקדון שכפר ונשבע לשקר ואפילו נחשד על שבועת שוא שהוא חייב עליה לשמים ולא לבריות אעפ"כ הוא נפסל על ידה לשבועה: משחק בקוביא גזלן דרבנן הוא דאמור דאסמכתא לא קניא: חזרה שבועה למקומה בגמ' מפרש לה:
והקשה הרשב"א ז"ל שבועת העדות מאן מוכח דעבר עליה במזיד אפילו איכא עדים קרובים ללוה או למלוה דמתרו ביה דלמא אישתלי ולא מזיד הוא ואי מודה שהזיד דידע הוא ולא העיד אין אדם נאמן לשוויה נפשיה רשיעא והעלה דצ"ע ולדידי לא קשיא דכל שהיה עדות קרוב כל כך דאי אפשר לתלות בו שכחה לא אמרינן דלמא אישתלי דבפ' אלו נערות דאמרי' גבי עדים זוממין נתרי בהו אימת נתרי בהו מעיקרא אמרין אשתלין אי בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי [אלמא] כל שיש לתלות בו שכחה קרינא ליה מעיקרא וכל שאין לתלות בו שכחה קרי שעת מעשה ובמודה שהזיד נמי משכחת לה דאע"פ שאין אדם משים עצמו רשע הני מילי לפוסלו לעדות אחר כי ההיא דפלוני רבעו לרצונו כדאמרי' פ"ק דסנהדרין ובההוא דמת הרגתיו הרגנוהו דבפ' כיצד ביבמות אבל זה שמחייב את עצמו ממון שהרי אומר שאינו יכול לישבע מפני שהוא חשוד הויא לה הודאת בעל דין דמהניא לגבי ממון דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי:
גמ' אבל שבועת ביטוי דאיכא למימר בקושטא קא משתבע דאפשר דכשהוא נשבע בדעתו לקיימה ואפילו עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה כך פירש רש"י ור"ח ז"ל אבל בשם ר"ת ז"ל אמרו דודאי חשוד דהא עבר בלאו כמלוה ברבית וסוחרי שביעית דאע"ג דאיסור הבא מעצמו הוא פסול אלא ה"ק דמתני' לא קתני לה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' טוען ונטען: אכלתי ולא אכלתי מאי איכא למימר דהא כי משתבע בשקרא קא משתבע: תנא שבועת שוא וכל דדמי לה כל שבועה לשעבר:
היכי תנן רבי יוסי אומר יחלוקו או רבי מאיר אומר יחלוקו: חזרה שבועה לסיני לשבועת הר סיני שהשביע הקב"ה את ישראל על לא תגזול והוא יפרע מן הכופר ממון לחבירו אבל בית דין אין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון: למחוייב לה על זה שהודה במקצת וכיון שאינו יכול לישבע דהא חשוד ישלם: וכן היתומים וכו' מתני' היא בפירקין והוינן ממאון וכו' קצר בה הרי"ף ז"ל מפני שכתבה בסמוך ועכשיו אפרשנה אי לימא מלוה אם הוציאו שטר עליו לא יפרעו אלא בשבועת היורשין המפורשת במשנתנו שלא פקדנו אבא [ופי' רב ושמואל דאמרי תרוייהו] ל"ש דבשבועה מיהו יפרעו יתמי מלוה שהוציאו שטר על יתמי לוה: אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה שמשעה שמת לוה אין למלוה ליפרע מן היתומין אלא בשבועה: ואין אדם מוריש שבועה לבניו. ממון שהוא חייב עליו שבועה אלמא הואיל והוא חייב שבועה שלא קבלתי חוב זה והיתומים אינן יכולין לישבע כך אלא שלא פקדנו אבא ואין זו שבועה המוטלת על אביהם ואף יתמי לוה אין יכולין לישבע שפרעו אביהם הא אמרי רב ושמואל שלא יפרעו אלמא המחוייב ואין יכולין לישבע לא זה ולא זה
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)