רי"ף על הש"ס/קידושין/דף לב עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול חללה אין חללה אלא מאיסור כהונה זונה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן עושה זרעו חולין אף להלן עושה זרעו חולין אמר רב אשי הלכך כהן הבא על אחותו בביאה ראשונה עשאה זונה חזר ובא עליה עשאה חללה:

מתני' רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אחד גרים וא' עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמן מישראל רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה:

גמ' אמר רב המנונא משמיה דעולא הלכה כר' יוסי וכן אמר רבה בר בר חנה הלכה כרבי יוסי ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן כר' אליעזר בן יעקב אמר רב נחמן בא לימלך מורין לו כר' אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאין ממנו כרבי יוסי:

מתני' האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם אמרו על העובר שבמעיה ממזר הוא אין נאמנין ר' יהודה אומר נאמנין:

גמ' מאי טעמא דר' יהודה דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שהוא נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה ובן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן ואפסיקא הלכתא בהדיא כר' יהודה בפרק יש נוחלין (דף קכח:) ובפרק החולץ ליבמתו (דף מז.) נמי אמרינן מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר לו לא יש לך בנים אמר לו הן אמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך ואקשינן ואבנים לא מהימן והתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמר לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה ובן חלוצה אמר רב נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים והלכה כר"נ בר יצחק דאמר משום דעובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים אבל ישראל מהימן והני מילי אבנו אבל אבן בנו לא מהימן כדתניא (יבמות שם) ר' יהודה אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וכן הלכתא:

מתני' מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך האב וקדשה אם שלו קדמו קדושיו קדושין ואם של שלוחו קדמו קדושיו קידושין אין ידוע (כאן דף עט.) שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קדושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו קדושיו קדושין אין ידוע שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:

גמ' איתמר קדשה

 

רבנו ניסים (הר"ן)

כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה האמורות אצל כהן הדיוט. שיחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמדך שאם זונה גרושה וחללה היא לוקה עליה אף משום גרושה כך חלוקה בכהן גדול אע"פ שנאמרו לו בלאו אחד:

פשיטא מגרע גרע:    בתמיהא וכי מפני שנעשה כהן גדול נתמעטה קדושתו והלא בהדיוטתו נחלקה עליו בשני לאוין:

כך חלוקה אלמנה מגרושה:    שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה חייב על כל אחת ואחת והאי דכתבה קרא הכי [לפלוגי אלמנה לחודה ולא נקט] לפלוגי חללה מזונה משום דחללה דמחולקת מזונה מכהן הדיוט קי"ל מדגלי בגרושה והוא הדין בחללה אבל אלמנה דאתוספא בכ"ג ולא מצינו בה שנחלקה (איצטריך לאפלוגי חללה מזונה משום דחללה דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט קי"ל דגלי בגרושה וה"ה בחללה אבל אלמנה דאתוספא בכ"ג ולא מצינו בה שנחלקה) איצטריך למילף:

חללה:    למה נאמרה הרי אסורה להדיוט לומר לך:

אין חללה אלא מאיסור כהונה:    מקרא יתירה דרשינן דהאי דהדר כתבה להכי כתבה לומר לך שתלמוד מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתבה אחר זונה שמצינו שם זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל:

ונאמר להלן:    בכהן הדיוט:

מה כאן בכהן גדול זרעו חולין:    דכתיב לא יחלל:

הלכך:    הואיל ואין חללה אלא מאיסור כהונה:

כהן הדיוט או כהן גדול הבא על אחותו פנויה זונה משוי לה:    ללקות כהן הבא עליה עוד משום זונה שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה:

חללה לא משוי לה:    ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה:

חזר ובא עליה:    או הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה:

נהגו כהנים סלסול:    מעלה:

נשא:    בת גר שנשא גיורת אין מוציאין מידו:

מתני' האומר בני זה ממזר:    שנולד מחייבי כריתות:

אינו נאמן:    דקרוב הוא אצלו ואין כשר להעיד עליו כך כתב רש"י ז"ל ותמהני למה הוצרך לכך דהא כיון דבחזקת כשרות הוא אין ערער פחות משנים:

ואפילו שניהם:    אשה ובעלה אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אע"ג דאיהי קים לה ואע"ג דעובר לית ליה חזקה דכשרות אפי' הכי לא מהימני והיינו אפי' דקתני והכי מפרש בגמ':

ר"י אומר נאמנין:    ארישא נמי פליג:

גמ' יכיר:    גבי בכור כתיב:

יכירנו לאחרים:    שאם אין ב"ד מכירין בו נאמן אביו עליו [לומר בני] זה בכור ליטול פי שנים ומוכח בפרק יש נוחלין (דף קכז ב) דלר' יהודה דקיימא לן כותיה אפי' היו מוחזקין באחד שהוא בכור האב נאמן לומר לא כי אלא זה:

בן גרושה:    וכהן חלל הוא:

נתגיירתי ביני לבין עצמי:    וקי"ל דגר צריך ג' דמשפט כתיב ביה:

נאמן אתה לפסול עצמך:    שאסור אתה לבא בקהל עד שתטיף דם ברית ותטבול בפני שלשה שהרי הודית ושוית נפשך חתיכה דאיסורא:

לדבריך עובד כוכבים אתה:    דגר צריך שלשה:

וה"מ אבנו:    שאין בנים לבנו היום:

אבל אבן בנו:    כלומר שיש בנים לבנו היום אפילו אבנו לא מהימן שאם נאמינוהו על הבן ממילא יהיו נפסלין בני הבן והיינו דקתני ואינו נאמן על בנו גדול ובגמרא [דף עח ב] אמרינן בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי ומפרקינן בצריך הכירא. כלומר דקרא לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי אביו ופרכינן למאי הלכתא לתת לו פי שנים אילו בעי למיתב ליה במתנה לא מצי יהיב ליה לא צריכא בנכסים שנפלו לאחר מכן ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. וכתב [הרמב"ן] בתשובה דמהא שמעינן שאדם יכול לתת מתנה או לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב שלא כדברי הר"ם במז"ל שכתב בפרק י"א מהלכות מכירה שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וכו' לא נשתעבד שזו כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנה במתנה ושמעתין מוכחא דאילו בעי למיתן ליה מתנה קני כל נכסים דנפלו ליה קודם גסיסה ואע"ג דלא ידע מאי עאל ליה ומאי קני ולא אצטריך קרא דיכיר אלא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ומדר' מאיר נשמע לרבנן בדבר שבא לעולם וחיוב דבר שאינו קצוב ועוד הביא ראיות אחרות:

מתני' אם שלה קדמו קדושיה קדושין:    דבטליה לשליחותא דשליח:

ואם אין ידוע:    אי זה קודם:

שניהם נותנין גט:    אם באת להנשא לאחר:

וכן