רי"ף על הש"ס/קידושין/דף לא עמוד ב

הלכות רב אלפס

גמ' אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אליעזר:

מתני' בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה מן הכהונה ר' יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר:

גמ' מאי לעולם מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר שלשה דורות אף כאן לאחר שלשה דורות קא משמע לן דלעולם:

תנו רבנן אי זו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין מאי פסולין אילימא פסולה לו הרי מחזיר גרושתו דפסולה לו ובניה כשרים דכתיב (דברים, כד) כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אלא כשרים אמר רב יהודה הכי קאמר אי זו היא חללה כל שנולדה מפסולי כהונה נולדה אין לא נולדה לא והרי אלמנה וגרושה דלא נולדה וקא הויא חללה אמר רב יצחק הכי קאמר אי זו היא חללה שעיקרה מדברי תורה ואין צריך לפרש מדברי סופרים כל שנולדה מן הפסולין שבכהונה א"ל רב פפא לאביי ישראל שבא על אחותו זונה משוי לה חללה משוי לה או לא משוי לה מי אמרינן קל וחומר מחייבי לאוין הויא חללה מחייבי כריתות לא כל שכן או דלמא אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר ליה אין חללה אלא מאיסור כהונה אמר רבא מנא הא מילתא דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסור כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכהן גדול ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט ואנא אמינא השתא ומה לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול מיבעיא למה נאמרה אלא לומר לך

רבנו ניסים (הר"ן)

ואמה. ואם היא לויה או ישראלית זו שהוא נושא מוסיפין עליהן עוד אחת אם אחת בכל זוג וזוג ונמצא שהן שתים עשרה. ואיכא מאן דאמר בגמ' שש עשרה ומאי אחת דתנן במתני' זוג אחת והחמירו בלויה וישראלית מפני שהפסול בהם יותר מצוי. ואמרינן עלה בגמ' מ"ש בנשי דבדקינן ומ"ש בגברי דלא בדקינן. כלומר כגון אביה ואבי אביה ומפרקינן נשי דכי מנציין בהדי הדדי בעריות הוא דמבזיין. כלומר בעריות דנפשייהו ולא בעריות דאמהות דהיינו פסולי יוחסין אם איתא דאיכא מילתא לית לה קלא [גברי דכי מנציין בהדי הדדי ביוחסין הוא דמבזו אם איתא דאיכא מילתא אית ליה קלא] ופרכינן ואיהי נמי תבדוק בדידיה כלומר ביחס בעלה ארבע אמהות ומפרקינן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולי כהונה כגון חללי גרי וחרורי וכיון דלא הקפידה תורה עליהן ליחסן רבנן נמי לא עבוד בהו מעלה לאצרוכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתיקות דדוקא כי אתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמבדק לא אצרכינהו כך פרש"י ז"ל והיא דרך הר"ם במז"ל בפ' י"ט מהלכות איסורי ביאה אבל בנוסחאות כתוב לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת ולפיכך פירשו משנתינו כך הנושא אשה כהנת כלומר שהוא נושא אשה כשרה לכהונה ובידוע שהוא כהן שהוא צריך לחוש לפסולי כהונה בודק ארבע אמהות בלבד דפסול כהונה בהכי סגי אבל לוים וישראלים שבדיקתם מפני פסולי קהל צריך שיבדקו עוד אחת ואין ה"נ שהכהן גם כן צריך להוסיף ולבדוק מפני פסולי קהל עוד אחת ומתניתין ה"ק שהבדיקה המיוחדת לכהנים בארבע אמהות סגי לה אבל בבדיקה שהיא שוה אף ללוים וישראלים צריך להוסיף עוד אחת ובהכי אתי שפיר מאי דפרכינן ואיהי נמי תבדוק בדידיה ומפרקינן מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין כלומר אין ה"נ דאיהי נמי בדקה בדידיה אלא משום הכי לא תנא מתני' שהיא בודקת בו מפני שאינה דומה בדיקתה לבדיקתו איהו בדיק אף בפסולי כהונה ואיהי לא בדקה אלא בפסולי קהל ואין ה"נ דסיפא דתנא לוים וישראלים מוסיפין עוד אחת אחד האנשים ואחד הנשים במשמע וזה שהחמירו בבדיקת פסולי [קהל יותר מבדיקת פסולי] כהונה מפורש בירושלמי [הלכה ד] שהקשו ולא נמצאת מחמיר בישראל יותר מן הכהן א"ר בון אחת זו ואחת זו קנס קנסו כדי שיהא אדם מודבק בשבטו ובמשפחתו כלומר כולה מתני' קנס הוא בין בכהן בין בישראל ובדין הוא שלא יהו צריכין בדיקה אבל קנס הוא כדי שיהא אדם מודבק בשבטו ובמשפחתו שהיא בדוקה לו ולא יהא צריך לטרוח ולבדוק וקנסו בלוים וישראלים יותר מן הכהנים לפי שאין מדקדקים כל כך ביוחסין ואין מדבקים במשפחותם א"נ דפסולי קהל שוה בכל הצריכו בדיקה יתירה:

וגרסי' בגמ' [דף עו ב] אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ כלומר דמתניתין ר"מ היא אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות אמר רב חמא אמר רב ואם קרא עליה ערער צריך לבדוק אחריה כלומר אפי' לרבנן: וערעור זה פרש"י שקראו עליה שני עדים שמץ פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת הקול והר"ם במז"ל כתב בפ' תשעה עשר מהלכות איסורי ביאה דהיינו כשהעידו שנים שנתערב בה אחד מפסולי קהל או מפסולי כהונה ואפשר דכי בעינן קריאת ערעור דוקא בחשש ממזרות מפני שמכירין ישראל ממזרין שביניהם אבל בחשש חללות אפי' לא קרא עליה ערעור צריך לבדוק וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל ואחרים אומרים דלרבנן דקי"ל כוותייהו אפי' בחללות א"צ לבדוק כל זמן שלא קרא ערער:

גרסי' בגמ' [שם] אושפיזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוה מנצו איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא אתו לקמה דרב יוסף אמר להו תנינא שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך: כלומר מרבויא דמשימות דקרא קא יליף שום תשים וגו' מקרב אחיך תשים דמשמע כל משימות ואפי' שררה קטנה וא"ל רב אדא בר אהבה ואפי' אמו מישראל א"ל אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה:

מתני' בת חלל זכר: דוקא נקט כדקתני ואזיל דבת חללה שנשאת לישראל כשרה לכהונה:

לעולם: בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר בת האחרון פסולה כבת הראשון אבל בת בתו מישראל כשרה דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרי' בתה של חללה מישראל כשרה לכהונה:

ישראל שנשא חללה בתו כשרה: וטעמא מפרש בגמ'. ודוקא ישראל אבל כהן שנשא חללה בתו חללה דכל ולד הנולד בביאת איסור כהונה הוי חלל:

חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה בגמ' פריך הא תנא ליה רישא ומפרקי' איידי דתנא ישראל שנשא חללה תנא נמי חלל שנשא בת ישראל:

בת גר זכר: אפי' מישראלית:

כבת חלל זכר: ופסולה לכהונה אבל בת גיורת מישראל כשרה וטעמא דכולהו תנאי דפליגי בגיורת מפרש בגמ':

גמ' אי נימא פסולה לו: ואפי' הוא ישראל אם ביאתו בעבירה שאינה של ממזרת הוי הולד חלל:

והרי מחזיר גרושתו: משנשאת לאחר:

דפסולה לו: דכתיב לא יוכל בעלה הראשון:

ובניה כשרין: בתו כשרה לכהונה אם ישראל הוא:

היא תועבה: כלומר בעונש עברה:

והרי אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט שמתחללת בביאתו וכן זונה מביאת פסולין שבא עליה כהן הדיוט נקראת חללה ללקות עליה כהן משום חללה דכל איסור כהונה עושה אותה חללה בביאתו:

ה"ק אי זו היא חללה המוזכרת בתורה שעיקרה משמעות המקרא שכתוב חללה לא יקחו וא"צ לפרש מדברי סופרים דמקרא נפקא בהדיא:

כל שנולדה מאיסור כהונה דסתם חלל היינו נולד מפסולי כהונה כדכתיב לא יחלל זרעו אבל חללה הנעשית ע"י ביאה הוצרכו לדרוש בה מקראות כגון זה שהיה כשר ונתחלל כדאיתא בגמ' לעיל מהא:

ישראל שבא על אחותו משוי לה זונה: פשיטא לן דזונה משוי לה דהא נבעלה בעילה פסולה ואסורה לכהן משום זונה אלא הא מיבעיא לן חללה משוי לה ללקות עליה כהן משום חללה או לא:

לכהן גדול מיבעיא: והלא מהדיוטותו נאסרה עליו:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט