רי"ף על הש"ס/פסחים/דף יח עמוד א

הלכות רב אלפס

רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ ותודוס איש רומי גברא רבה הוה ועוד מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים הוה דא"ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר (קהלת, ז) כי בצל החכמה בצל הכסף:

גרסינן בסוף שני דייני גזירות (כתובות קיא, ב) כתיב (דברים, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' וכי אפשר לו לאדם שידבק בשכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה ח"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה ת"ר אי זהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחת נחתך ממנו אבר או נשלק ממנו אבר אין זה גדי מקולס:

מקום שנהגו להדליק את הנר: תאנא בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכונו אלא לדבר אחד פירש תשמיש המטה:

מתני' מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב עושין מקום שנהנו שלא לעשות אינן עושין ובכל מקום ת"ח בטלין בו רשב"ג אומר לעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר והלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין עד הנץ החמה ר"מ אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם ארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אע"פ שהוא יכול לגומרה וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות החייטין והספרין והכובסין ר' יוסי בר יהודה אומר אף הרצענין:

גמ' איבעיא להו לצורך המועד תנן אבל שלא לצורך המועד אפילו למגמר נמי לא או דילמא שלא לצורך המועד תנן אבל לצורך המועד אתחולי נמי מתחילינן או דלמא בין לצורך בין שלא לצורך מיגמר אין אתחולי לא תא שמע ר"מ אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בארבעה עשר ושלא לצורך המועד לא יגמור ועושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות מקום שנהגו ש"מ נהגו אין לא נהגו לא וש"מ לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא:

מתני' מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה:

גמ' השתא אותבי אותבינן אהרורי מיבעיא אמר אביי סיפא אתא לחול המועד אמר רב הונא לא שנו אלא תוך ג' למרדה דאכתי לא פרחה צימרה מינה ואחר ג' לישיבתה דקא פסדי בצים לגמרי אבל לאחר ג' למרדה דפרחה לה צימרה מינה או תוך ג' לישיבתה דלא פסדי בצים לגמרי לא הדרינן:

מתני' גורפין זבל מתחת רגלי הבהמה בי"ד ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אע"פ שאינן לצורך המועד:

גמ' ת"ר הזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין ואם נעשית חצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אע"פ שאינן לצורך המועד אמר רב פפא בדיק לן רבא תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן ואע"פ שאינן לצורך המועד ורמינהו אין מביאין כלים מבית האומן ואם חשש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת ושנינן לה לא קשיא הא בארבעה עשר והא בחולו של מועד בארבעה עשר מביאין ובחולו של מועד אין מביאין אלא אם כן הן לצורך המועד וכן הלכה:

הדרן עלך מקום שנהגו

רבנו ניסים (הר"ן)

שתולה כרעיו חוצה לו בצדו כנושא כלי זיינו כובע נחשת מתרגמינן קולסא דנחשא:

אלמלא תודוס אתה: אדם חשוב:

מטיל מלאי בכיס של תלמידי חכמים: נותן סחורה לכיס של תלמידי חכמים להשתכר בהן:

בצל החכמה: במחיצת החכם יכנס זה שההנהו מנכסיו:

מתני' מקום שנהגו להדליק את הנר: מעיה"כ:

גמ' בין שאמרו להדליק: אותן שנהגו להדליק והנוהגים שלא להדליק לא נתכוונו אלא לדבר אחד להפריש עצמם ממשכבי אשה האומר להדליק משום דאין אדם משמש מטתו לאור הנר והאומר שלא להדליק סבר כשהנר דולק הוא רואה את אשתו ומתאוה לה:

מתני' רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו כתלמיד חכם: ולא חיישינן משום יוהרא דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה ות"ק חייש ליוהרא:

הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין עד הנץ החמה: הלכך אפילו במקום שנהגו שלא לעשות אם נהגו הלילה בכך טעות היא:

כל מלאכה שהתחיל בה קודם ארבעה עשר גומרה בארבעה עשר: כלומר עד חצות אפילו במקום שנהגו שלא לעשות ומיהו דוקא לצורך המועד כדאיתא בברייתא בגמרא:

אבל לא יתחיל בה תחלה בי"ד: כלומר במקום שנהגו בו איסור:

וחכמים אומרים שלשה אומניות עושין החייטין והספרי' והכובסים: מפרש בגמ' מש"ה מקילי רבנן בהנך שלשה אומניות לפי שמצינו בהן קולא בחולו של מועד הילכך מקילין נמי בהו בארבעה עשר ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות בו מלאכה ובהא פליגי דר' מאיר אסר בכולהו מלאכות להתחיל במקום שנהגו בו איסור ומתיר בכולן לגמור ורבנן שרו בשלש מלאכות אלו ושאר כל המלאכות מתירין לגמור ודוקא עד חצות אבל מחצות ולמעלה הכל שוה לאסור ואפי' לגמור והר"ם כתב בפ' ראשון מהלכות שביתת יום טוב דכי אמר גומרה בארבעה עשר ושריותא דשלשה אומניות דוקא במקום שנהגו לעשות ולא נראו דבריו וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל:

גמ' עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות מקום שנהגו אין לא נהגו לא: כלומר שאם נהגו שלא לעשות אסור להתחיל בשום מלאכה אע"פ שהיא לצורך המועד (ולעמוד שם) אבל מקום שנהגו לעשות מותר עד חצות ואפילו להתחיל:

מתני' מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר: כשנותן ביצים תחת התרנגולים להתחמם לגדל אפרוחין קרי מושיב שובכים:

ותרנגולת: המחממת ביציה שברחה מעליהן מחזירין אותה ופרכינן השתא אותובי מותבינן אהדורי מבעיא ופריק דסיפא אתא לחולו של מועד שאין מושיבין אותה לכתחלה אבל אם [ברחה או] מתה מחזירין:

גורפין זבל: ואפילו מחצות ולמעלה:

ובמועד מסלקין אותו לצדדין: כלומר בחולו של מועד דאילו במועד עצמו אין מטלטלין אותו כלל:

ובחולו של מועד אין מביאין אלא לצורך המועד: משום מראית העין דנראה כאילו תיקן במועד:

הדרן עלך מקום שנהגו

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט