רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף ו עמוד א

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

כלומר לא תתן להם שום קביעות:

אסור לאדם לומר כמה נאה עובד כוכבים זה: כדי שלא ימשך אחריהם:

ולא בבגדי צבע אשה: שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה:

ונשמרת וגו': וסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה דקא מזהר ליה להשמר שלא יבא לידי (קרי) כך:

תורה: ע"י שעסוק בה ועוד שרואה אזהרות שבה ונשמר:

זריזות: זריז ונשמר מקודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי שום טומאה:

זהירות: כשהעבירה בא לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בפרק כל הבשר (דף קז ב) מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז ומשי ידיה מעיקרא [ומתוך כך בא לידי] פרישות שגודר עצמו אפילו במותר לו ומתוך כך בא לידי [נקיות אפילו במחשבה ומתוך כך בא לידי] ענוה מתוך שהוא מבזה עניני העולם וממנה בא לידי יראת חטא שהוא ירא ממנו כירא מן האויב ומתוך כך בא לידי חסידות שכל מעשיו לשם שמים:

הא למדת שענוה גדולה מכולן: משום דרבי יהושע בן לוי משמע ליה דענוה היינו מאי דפרישנא בחסידות:

ירושלמי זריזות מביאה לידי נקיות דכתיב וכלה וכפר: כלומר דכתיב וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח ולשון וכלה משמע זריזות דלשון כלוי משמע מהירות דהיינו זריזות וכתיב קרא אחרינא וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח כלומר כשהוא עושה בזריזות חשיבא כפרה והיינו נקיות:

חסידות לידי תחיית המתים דכתיב ונתתי רוחי בכם דהיינו חסידות ובתר הכי וחייתם:

תחיית המתים לידי אליהו: כלומר דאליהו בא בשביל תחיית המתים והוא מקדים לבא דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא דהיינו תחיית המתים וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא שתחיית המתים גורמת לאליהו שיבא:

רבי מאיר אומר אינו מוכר לו אלא קצורה: מפרשינן בגמרא דקמה אע"ג דאי משהי [ליה] פסידא אפ"ה לא שרי ר"מ בעל מנת לקצור ורבי יהודה שרי אפילו בשחת אע"פ ששבחו ניכר לעין כל זמן שהוא שוהה:

דלאו ברשותיה קיימי: דשחת ואילן וקמה בקרקע ישראל נינהו ולא מצי עובד כוכבים לשהינהו דישראל מעכב עליה:

אבל בהמה: מכי זבין לה עובד כוכבים ברשותיה קיימא:

והלכתא כרבי מאיר דסתם מתני' כוותיה: ביבמות בפרק החולץ (סוף דף מב ב) משמע דכל היכא דאיכא פלוגתא במתניתין לאו סתמא מיקרי ואפ"ה משמע דראה רבי דבריו כיון ששנאו סתם כדאמרינן בחולין (דף פה א) ראה [רבי] דבריו של רבי שמעון ושנאו בלשון חכמים ובבהמה על מנת לשחוט נמי קי"ל כר"מ דכיון דסתם לן תנא כוותיה באילן כל שכן בבהמה שהרי יותר ראוי לאסור בבהמה מבאילן דהא איבעיא לן אי מודה רבי יהודה בבהמה או לא אבל הר"ם במז"ל כתב בפרק עשירי מהלכות עבודת כוכבים או מוכר הוא על מנת לקוץ וקוצץ נראה שפסק כרבי יהודה משום דאיבעיא לן אליביה בהמה על מנת לשחוט מהו:

מתני' אין משכירין להם בתים בארץ ישראל: גזרה משום מכירה דאיסורא דאורייתא היא שנותן להם חנייה בקרקע:

וא"צ לומר שדות: דשייך למגזר בהו משום מכר משום דאית בהו תרתי לאיסורא חדא דיהיב להו לעובדי כוכבים חנייה בקרקע ואידך דמפקע להו ממעשר כדאיתא בגמרא:

ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות: סוריא ארם צובה הסמוכה לא"י וכבשה דוד והוסיפה על א"י והויא כבוש יחיד ואע"ג דסבר ר"מ כבוש יחיד שמיה כבוש כדאמרינן בגמרא אפ"ה לא החמירו בה חכמים כל כך כארץ ישראל ומשום הכי משכירין בה בתים דלית בהו תרתי אבל לא שדות משום דאית בהו תרתי ובחו"ל דמרחק ליכא למגזר מכירה דהתם אטו מכירה דארץ ישראל:

מוכרין בתים ומשכירין שדות: אבל מכירה דשדות לא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט