רי"ף על הש"ס/כתובות/דף כט עמוד ב

הלכות רב אלפס

מחסורו זה בית אשר יחסר אלו מטלטלין לו זו אשה תנו רבנן די מחסורו אתה מצווה לפרנסו ואין אתה מצווה לעשרו אשר יחסר לו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו אמרו עליו על הלל הזקן ששכר לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ לפניו שלשה מילין אין לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשם מתנה ואם אינו מקבל נותנין לו לשם הלואה וחוזרים ונותנים לו לשם מתנה ת"ר דברים טו העבט זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשם הלואה וחוזרין ונותנין לו לשם מתנה תעביטנו זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס אלא מן הצדקה נותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו לאחר מיתה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו אלא מה אני מקיים תעביטנו דברה תורה כלשון בני אדם:

תני חייא בר רב מדפתי ר' יהושע אומר כל המעלים עינו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא שם השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם שם יג יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים ת"ר כל המסמא את עיניו והמקפח את שוקו והמצבה את כריסו ליטול צדקה ואינו צריך אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך תנן התם אין מחייבין העני למכור את ביתו ואת כלי תשמישו והא תניא היה משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף בכלי כסף ישתמש בכלי נחשת אמר רבה בריה דרב הונא במחרישא דכספא יש שפירשו שהיא המגרדת שמגרדין בה בבית המרחץ רב פפא אמר ל"ק כאן קודם שיבא לידי גיבוי כאן לאחר שיבא לידי גיבוי פירוש כל זמן שאינו נוטל אלא בצנעה אין מחייבין אותו למכור כלי תשמישו אבל אם הוצרך ליטול מן הגבוי של קופה אין נותנין אלא לאחר שימכור:

מתני' יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה וכתבו לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי ליתן לה ר' יהודה אומר אם השיא הבת ראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים ונותנין לה:

גמ' אמר שמואל לפרנסה שמין באב כלומר שמין ואומדין דעתו של אב ואומרים אילו היה האב קיים כמה היה נותן לבתו לפרנסת הבעל ונותנין לה ואותבינן עליה דשמואל ממתני' דקתני פעמים שאדם עני והעשיר אלא שמין הנכסים ונותנין לה מאי עני והעשיר אילימא עני עני בנכסים עשיר עשיר בנכסים מכלל דת"ק סבר אפילו עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה והא לית ליה אלא לאו עני עני בדעת עשיר עשיר בדעת וקתני שמין את הנכסים ונותנין לה אלמא לא אזלינן בתר אומדנא ופרקינן הוא דאמר כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר אם השיא בת ראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ולימא הלכה כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא דוקא השיא דגלי דעתיה אבל לא השיא לא קמ"ל טעמא דרבי יהודה דאזלינן בתר אומדנא לא שנא השיא ולא שנא לא השיא והאי דקתני השיא להודיעך כחן דרבנן דאף על גב דהשיא וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא אמר ליה רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה אמר ליה יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון מן שמי ומי אמר רבא הכי והתניא רבי אומר בת הניזונת מן האחים נוטלת עישור נכסים ואמר רבא הלכה כרבי לא קשיא הא דאמידניה הא דלא אמידניה כלומר אי ידעינן אומדן דעתיה יהבינן לה כמה דאמיד ואי לא ידעינן אומדן דעתיה יהבינן לה עשור נכסי ה"נ מסתברא דאמר רב אדא בר אהבה מעשה ונתן לה רבי אחד משנים עשר בנכסים שמע מינה הא דאמידניה הא דלא אמידניה ש"מ:

חזינן לגאון דכתב הא דאזלינן בתר אומדן

רבנו ניסים (הר"ן)

אעשה לו עזר כנגדו:

אין לו ואינו רוצה להתפרנס: אין לו משלו ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה נותנין לו לשם הלואה ושוב אין מבקשין ממנו אם יפרע מעצמו יפרע ואם לאו אין חוששין לו:

יש לו ואינו רוצה להתפרנס: משלו אלא משל צדקה נותנין לו לשם מתנה כדי שלא יסכן בעצמו מחמת קמצנותו וחוזרין ונפרעין ממנו לאחר מיתה אבל מחיים לא דא"כ שוב לא ירצה ללוות ויסגף עצמו ברעב:

אין נזקקין לו: ואם ימות ימות:

המסמא את עינו: מראה את עינו כאילו היא סמויה:

מקפח את שוקו: כאילו שוקו נכווצה:

מצבה את כריסו: כאילו כריסו נפוחה מלשון ואת בטנך צבה [במדבר ה]:

תנן התם: בסוף פאה:

אין מחייבין אותו [כו']: רישא דמתני' מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה כו'. אין מחייבין אותו למכור וכו'. להשלים ר' זוז כדי שלא יטול:

במחרישא דכספא: כלי שהוא עשוי להתגרד בו כדאשכחן בסוף חבית (דף קמז ב) רב שמואל בר יהודה עבדה ליה אמיה מגרדא דכספא:

כאן קודם שיבא לידי גיבוי: פירש הרי"ף ז"ל והוא הנכון ורש"י ז"ל פירשה בענין אחר ואינו מחוור:

ירושלמי [פרק ח דפאה ה"ז] היה משתמש בכלי זהב נותנין לו כלי כסף כלי כסף נותנין לו כלי נחושת כלי נחושת נותנין לו כלי זכוכית והא תניא היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת כאן בגופו כאן בשאינו גופו:

מתני' לדעתה: רבותא קמ"ל דאע"פ שנתרצית אין מחילתה מחילה:

מה שראוי להנתן לה: כתב רש"י ז"ל עישור נכסים ואפשר דת"ק ה"ק מה שראוי לינתן לה לרבי יהודה לפי אומדנא דאב ולרבנן לפי שומת הנכסים:

אם השיא האב את הבת הראשונה ינתן: בין שהוא עשיר [בין שהוא עני] בין שהוא פחות בין הוא יותר כך כתב רש"י ז"ל:

אלא שמין את הנכסים ונותנין לה: כלומר רואין שכנגדן היאך מתפרנסות מנכסים כאלו והכי איתא בתוספתא כיצד הבנות כולן ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן אין אומרין אילו היה אביהן קיים כך וכך היה נותן להן אלא רואין שכנגדן היאך ניזונות ומתפרנסות ונותנין להן ר' אומר כל אחת ואחת נוטלת עישור נכסים ר' יהודה אומר אם השיא הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה ע"כ ונמצאו ג' מחלוקות בדבר ואפשר דת"ק דמתני' כרבי ס"ל וכדברי רש"י ז"ל [ואני אומר] אנן לא נעייל נפשין בהכי כלל ואין במשנתינו אלא שני מחלוקות ומיהו בגמ' מייתי לה דעתא דרבי דנוטלת עישור נכסים:

גמ' לפרנסה שמין באב: בת יתומה שבאת לינשא נותנין לה נדוניא כפי אומד שאנו בקיאים באביה ותרן או קמצן:

עני בדעת: אין בדעתו ליתן לה נדונית עשיר אלא נדונית עני נוטלת עישור נכסים ולא שמין באב:

הא דאמידניה הא דלא אמידניה: הא דאמרי' עישור נכסים בדלא אמידני' לאב שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם ותרן אם קמצן:

חזינן לגאון דכתב וכו': זהו דעת ר"ח דלא אזלינן בתר אומדנא דאב אלא לפחות מעשור נכסים אבל לא להוסיף והביא ראיה מדאמרינן בפרק נערה שנתפתתה (דף נב ב) מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד עישור נכסים וכיון שכן אין לנו כח להוציא מן היתומין אלא בראיה ברורה ואנן לא אשכחן דאזלינן בתר אומדנא אלא לפחות וכמעשה דרבי דנתן לה אחד משנים עשר בנכסים ועוד הביאו לו ראיה בתוספות מדאמרינן בפרק הניזקין (דף נא א) והא פרנסה דמקיץ קיצא ואם איתא דשמין באב בין לפחות בין להוסיף הא לא קיצא כלל אבל אי אמרינן דאין שמין כלל באב אלא לפחות קרינן לה קיצא למי שאי אפשר להוסיף יותר מעישור נכסים ודחו ראיות אלו דההיא דנערה שנתפתתה אינה אלא לומר שמי שבא לימלך כמה יתן לבתו אין מזקיקין אותו לתת יותר מעישור נכסים דהתם בחייו קאמרינן ועובדא דרבי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט