רי"ף על הש"ס/כתובות/דף יד עמוד א

הלכות רב אלפס

אין לה קנס רבי עקיבא אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה:

גמ' והלכה כר"ע דקיימא לן הלכה כרבי עקיבא מחברו:

אמר אביי בא עליה ומתה פטור שנאמר (דברים, כב) ונתן לאבי הנערה ולא לאבי המתה:

בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה קנסה לאביה הוא דעדיין לא נפקא לה מרשות אביה דתנן נערה מאורסה אביה ובעלה מפידין נדריה אבל אם בא עליה ואח"כ נשאת או בגרה קנסה לעצמה דבגרות ונשואין מפקי מרשות אב לגמרי והוא שלא עמדה בדין קודם בגרותה ונשואיה אבל אם עמדה בדין קנסה לאביה:

מתני' המפתה נותן שלשה דברים ואונס ארבעה המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו האונס שנותן את הצער מה בין אונס למפתה אונס נותן צער ומפתה אינו נותן צער אונס נותן מיד ומפתה לכשיוציא אונס שותה בעציצו ומפתה אם רצה להוציא מוציא:

גמ' ומפתה לכשיוציא אשתו היא אמר אביי אימא לכשלא יכנוס תניא נמי הכי אע"פ שאמרו המפתה נותן לכשלא יכנוס בושת ופגם נותן מיד אחד האונס ואחד המפתה בין היא בין אביה יכולין לעכב תניא אידך אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשתצא אין לה עליו כלום:

מתני' כיצד שותה בעציצו אפילו היא חגרת אפילו היא סומא מצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר (דברים, כב) ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:

גמ' וניתי עשה ונדחי לא תעשה כי אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומי לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל:

מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה רבי אלעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור:

גמ' אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' אלעזר קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי:

מתני' איזהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שוה בכל אדם וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם:

כל מקום שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש קנס אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה יש לה קנס ואין לה מכר בוגרת לא מכר ולא קנס:

גמ' פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת היכי שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח ממנו:

כ"מ

רבנו ניסים (הר"ן)

יש לה קנס וקנסה לעצמה. בגמרא מפרשינן טעמיה:

גמ' בא עליה ומתה פטור: כגון שלא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה:

דתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה: אלמא אירוסין אין מוציאין מרשות אב שהרי אין נדריה מופרין עד שיפירו שניהם:

דבגרות ונשואין מפקי מרשות האב: בגרות מוציאה מרשות האב דלא מצינו שזכתה לו תורה בבתו אלא מכר בקטנות ושאר שבח ממון כגון קנסה ומעשה ידיה בנערות כדילפינן בפרק נערה שנתפתתה (דף מו ב) אבל בבגרות לא אשכחן וכיון דלא זכתה תורה אנן מהיכא תיתי לן לזכותו בשלה ונשואין מוציאין מרשות אב כדאשכחן בהפרת נדרים דכל זמן שלא נשאת אביה מפר ומשנשאת אין יכול להפר ובגמ' [דף לט א] ילפינן נשואין מבגרות דהואיל ובגרות מוציאה מרשות אב ונשואין מוציאין מרשות אב מה בגרות בא עליה ובגרה לעצמה דכתיב ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה דמשמע דוקא כשהיא נערה בשעת נתינה אף נשואין בא עליה ונשאת לעצמה אבל אם עמדה בדין קנסה לאביה הוא דמשעת העמדה בדין זכה האב כדתנן בפרקין דלקמן [דף מב ב]:

מתני' בשת ופגם: במתני' לקמן מפרש להו:

אבל לא את הצער: דמפותה אין לה צער:

אונס נותן מיד: לאביה ואע"פ שכונסה:

לכשיוציא: בגמ' פריך אטו אשתו היא ומפרק לה לכשלא יכנוס דאם כונסה אין נותן קנס כדכתיב (שמות כב) מהר ימהרנה ואם מאן ימאן כו' כסף ישקול אבל באונס כתיב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה:

שותה בעציצו: בכלי שבחר לו לשתות בו כלומר על כרחו ישאנה כדכתיב לא יוכל לשלחה:

גמ' אשתו היא: וכי אשתו היא כבר דקאמר לכשיוציא:

לכשלא יכנוס: שתמאן (או) היא או אביה או המפתה עצמו:

אחד האונס ואחד המפתה בין היא בין אביה יכולין לעכב: כלומר באונס אע"פ שהאב רוצה לקדשה ועדיין ברשותו היא אפ"ה נתנה לה תורה רשות לעכב כיון שענה אותה בע"כ ויש אומרים שאם האב רוצה לקדשה והאונס רוצה לכנסה כונסה בע"כ ומאי דאמרינן שהיא יכולה לעכב היינו לומר שאין אונס מצוה לכנסה בע"כ אבל במפותה מפרשינן בפרק האיש מקדש (דף מו א) דהיינו שכל זמן שהיא מעכבת מפתה משלם קנס אבל לא שתהא יכולה לעכב מלכנסה שהרי ברשות האב היא לקדשה לכל מי שירצה בע"כ ובמפותה דמדעתה עבדה למה תהא יכולה לעכב אלא ודאי דוקא לענין קנס וכדכתיבנא:

כשתצא היא: אם יצאה מאליה ותבעה ממנו גט:

אין לה עליו כלום: מפרשינן בגמ' דטעמא מאי תקינו רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי למיפק לה אלא מדעתה ואע"ג דבפ' ואלו הן הלוקין (דף טו א) אמרי' אמר קרא לא יוכל לשלחה כו' כל ימיו בעמוד וחזור קאי הני מילי בע"כ אבל ברצונה ודאי משלחה ואינה חוזרת:

וניתי עשה דולו תהיה לאשה ונדחה את לא תעשה: דאינה ראויה לבא בקהל כגון ממזרת ואי אמרת דהכא גלי קרא דלא דחיא ליה דכתיב ולו תהיה לאשה דמשמע אשה הראויה אם כן נגמור מינה בעלמא דאין עשה דוחה את לא תעשה:

ומהדרינן כי אמר כו' אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתיה לעשה כלל: כלומר ועשה דקיל דאפשר דמידחיא אינו דוחה לא תעשה ודכוותה אמרינן בפרק אלו מציאות (דף ל א) גבי מציאה שאם היה כהן והיא בבית הקברות לכך נאמר והתעלמת ואיכא מקצת נסחי דכתיב בהו פשיטא מי דחינן איסורא מפני ממונא כלומר פשיטא שאינו מטמא שהרי אם באו בעלים ואמרו לא בעינן ליתיה לעשה כלל ועשה דקיל דאפשר דלידחי אינו בדין שידחה לא תעשה אלא כופין הלה לדחותו ואע"ג דאשכחן סדין בציצית דמצי למפטר נפשיה בטלית של צמר [דליכא כלאים] מ"מ עשה דציצית הא איתיה לעולם ולאו הוא דליתיה אבל עשה לעולם איתיה דאפילו טלית של צמר חייבת בציצית:

מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור: דכיון דיתומה היא וקנסה שלה ואחילתיה דמדעתה נתפתתה לו פטור ובגמרא פרכינן יתומה פשיטא ומפרקינן הא קא משמע לן דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה מה יתומה לעצמה אף נערה שנתארסה ונתגרשה לעצמה. כלומר דכרבי עקיבא סבירא ליה דאמר לעיל במתניתין [דף לח א] דקנסה לעצמה והך נתארסה ונתגרשה בשאביה קיים וקא קרי לה יתומה משום דפקע זכות האב מינה לגבי קנס: וכי תנן המפתה פטור היינו דוקא מקנס שהוא שלה ויכולה למחלו אבל חייב ליתן בשת ופגם לאביה: אבל בירושלמי [הלכה ז] איפליגו אם יכולה היא למחול קנסה או לא דאיכא מאן דסבר התם דקנס אינה יכולה למחול לפי שאינה זוכה בו עד שעת העמדה בדין ואין אדם מוחל דבר שאינו ברשותו וכי קתני מתניתין המפתה פטור אבשת ופגם דוקא קאי וביתומה ממש וכי אמרינן דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה היינו לענין דקנסה לעצמה ומיהו חלוקין הם בדיניהם דביתומה האונס חייב בכל והמפתה פטור מן הבשת ומן הפגם ובנערה שנתארסה ונתגרשה אף המפתה חייב בכל דמשלם בשת ופגם לאביה וקנס לעצמה שאינה יכולה למוחלו ואיכא מאן דאמר התם דיכולה היא למחול קנסא ומתניתין הכי קתני דנערה שנתארסה ונתגרשה הרי היא כיתומה לענין קנסא ולפיכך האונס חייב לתת לה קנס והמפתה פטור מקנס אבל בשת ופגם משלם לאביה ומיהו ביתומה ממש פטור לגמרי וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא כמאן דאמר שיכולה למחול לו קנסא אע"פ שלא זכתה בו עדיין דהא למה זה דומה לכותב לארוסתו [דף פג א] דין ודברים אין לי בנכסיך בחייך ובמותך דקיימא לן דאם מתה אינו יורשה דנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כלומר שעכשיו אינו ראוי לה כגון ארוסתו זו אדם מתנה עליה שלא יירשנה ולאפוקי ירושת אביו שהיא ראויה לו והא נמי להא דמי ועוד דכיון שנתרצית בשעת ביאה היאך יתחייב והרי הוא כאומר קרע שיראין שלי והפטר ואף על פי שאינה זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין מכל מקום בשעת ביאה הוא מתחייב הילכך קיימי לן כר' מונא דאמר התם דיכולה למוחלו:

מתני' אי זהו בשת: בגמרא פרכינן ואימא נ' סלע אמר רחמנא מכל מילי ומפרקי' רבא אמר קרא ונתן האיש השוכב עמה הנאת שכיבה נ' כסף מכלל דאיכא בשת ופגם:

הכל לפי המבייש: אדם בינוני המבייש בשתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב:

והמתבייש: לפי חשיבותו בשתו כך כתב רש"י ז"ל ובודאי דבמילי אחריני הכי הוא אבל באונס ומפתה נראין הדברים שכל שהוא זולל יותר בשתו מרובה:

כאילו היא שפחה: בגמרא מפרש מאי גריעותא מחמת בעילה:

כל מקום שיש מכר לאב: בבתו דהיינו בקטנותה:

אין לו בה קנס: דאין קנס לקטנה וילפינן לה בגמרא מדכתיב ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר:

וכל מקום שיש קנס: משהיא נערה אין מכרו מכר דתניא [נדרים דף עו א] יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

גמ' שיש לו לרבו קורת רוח ממנו: שזהיר בעבודתו ואף הוא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט