רי"ף על הש"ס/כתובות/דף יד עמוד ב

הלכות רב אלפס

שיש מכר אין קנס: אר"י אמר רב זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים יש קנס במקום מכר כדכתבינן לעיל איכא מ"ד הלכה כר"מ משום דסתם מתני' כותיה ואנן לא ס"ל הכי חדא דהא רב יהודה אמר זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כו' דאלמא לא סבירא ליה כר"מ דיחידאה הוא (ולית הילכתא כותיה) ועוד הא אשכחן לרבא דהוא בתרא דס"ל כרבנן דבעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר יש בגר בקבר ודבנה הוי או דילמא אין בגר בקבר ודאביה הוי (הוי אומר אין בגר בקבר ודאביה היו) ש"מ כרבנן ס"ל דאמרי קטנה יש לה קנס דלא משכחת לה דיש לה בן קודם בגרות אלא היכא דבא עליה (אונס) כשהיא קטנה ואע"ג דאיפריכא האי בעיא לאו מהאי טעמא איפריכא ועוד דגרסי' בפ' נערה שנתפתתה (דף מד:) אמר ריש לקיש המוציא שם רע על הקטנה פטור שנאמר (דברים, כב) ונתן לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וכו' עד אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע אלמא כרבנן סבירא ליה וכן הלכתא:

בוגרת אין לה מכר ואין לה קנס דייקינן מינה הא בושת ופגם אית לה ודוקא אנוסה בוגרת אבל מפותה בוגרת אין לה כלום:

מתני' האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס על פי עצמו האומר גנבתי שורו של פלוני משלם הקרן על פי עצמו ואין משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ד' וה' המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו המית שורי עבדו של פלוני אינו משלם על פי עצמו זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו:

הדרן עלך ואלו נערות

רבנו ניסים (הר"ן)

רוצה לעשות לו נחת רוח להטעימו טעם בתולה:

זו דברי ר"מ: דאמר אין קנס לקטנה. איכא מ"ד הלכה כר"מ כו' דאלמא לא ס"ל כר"מ מדקאמר זו דברי ר"מ משמע דזו ולא ס"ל דסתמא הכי משמע כל היכא דלא מפרש תלמודא בהדיא זו וס"ל:

דבעי רבא יש בגר בקבר: לעיל היא בגמרא בפרקין [דף לח ב]:

נערה מלא דבר הכתוב: דכתיב שלם בה"א:

הא כ"מ שנאמר נער אפילו קטנה במשמע: וגבי אונס נער כתיב בלא ה"א:

ולענין שלא כדרכה משמע דמשלם קנס דבפרק הבא על יבמתו (דף נט א) מוקמינן ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכה"ג בבא עליה שלא כדרכה ובפ"ק דקידושין (דף ט ב) תניא באו עליה י' בני אדם ועדיין היא בתולה כולם בסקילה רבי אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולם בחנק ואמרינן עלה א"ר זירא מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ומשמע דאיזה מהן שתברור חייב לישא אותה דכיון שבידה לעכב אין החיוב חל אלא על אותו שתברור והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם בררה לה אחד מהן נפטרו כולם אמרה אי אפשי בוררת וחוזרת ובוררת ויש לתמוה על הרמב"ם שכתב בפרק [ראשון] מהלכות נערה בתולה שאין האונס או המפתה חייב קנס עד שיבא עליה כדרכה ואפשר שסמך לו אמאי דאמרינן בפרק בן סורר ומורה (דף עג ב) דפרכינן התם ורמינהו ואלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא משעת העראה דפגמה איפטר לה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה ופי' רש"י ז"ל דקנסא לא מחייב אלא משום גמר ביאה שהוא מוציא בתוליה ומינה נמי דשלא כדרכה כיון שאינו מוציא בתוליה לא מחייב ואין לדחות סוגיות מפורסמות בשביל זו שכבר פירשו התוס' בענין אחר ואין כאן מקום להאריך:

אבל מפותה בוגרת אין לה כלום: דמכיון דמדעתה עבדא אחולי אחלה:

מתני' האומר פתיתי בתו של פלוני כו' ואינו משלם קנס: בב"ק (דף סד ב) נפקא לן דמודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:

המית שורי את פלוני: והריני חייב בכופר:

הרי זה משלם ע"פ עצמו: דקא סבר כופרא ממונא:

הדרן עלך ואלו נערות

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט