רי"ף על הש"ס/כתובות/דף יג עמוד ב

הלכות רב אלפס

ואין לה מכר דברי ר' מאיר שהיה ר"מ אומר כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת ג' שנים ויום אחד עד שתבגר יש לה קנס קנס אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר פירוש במקום שיש מכר כלומר מבת ג' שנים ויום א' ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ויש לה קנס אבל משתביא שתי שערות עד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר דקי"ל אמה עבריה יוצאה מרשות אדון בסימנין:

והני בני קנסא נינהו קרי כאן (דברים, כב) ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו אמר ר"ל א"ק נער נערה הנערה חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ת"ר היוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פתוי יוצאה משום שם רע בת סקילה היא א"ר ששת הכי קאמר ושיצא עליה שם רע בילדותה אין לה לא קנס ולא פיתוי היכי דמי שם רע כגון דאתו בתרי ואמרי לדידן תבעה לן באיסורא:

אמר רב פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ה"ד שטרא ריעא כגון דאתו בתרי ואמרי לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא דכיון דקמהדר אזיופי אימר זיופא זייף:

מתני' ואלו שאין להם קנס הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד רבי יהודה אומר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה אף על פי שהיא גדולה:

וליתא לדרבי יהודה:

מתני' הבא על בתו ועל בת בתו ועל בת אשתו ועל בת בתה ועל בת בנה אין להן קנס מפני שהוא מתחייב בנפשו שמיתתן מיתת בית דין שכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון שנאמר (שמות, כא) ולא יהיה אסון ענוש יענש:

נערה שנתארסה ונתגרשה רבי יוסי הגלילי אומר

רבנו ניסים (הר"ן)

שהבא עליה אינו חייב קנס:

ואין לה מכר: כדתניא [נדרים דף עו א] יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

מבת שלש שנים ויום אחד: שהיא ראויה לביאה:

מכר לא: בתמיה:

אף קנס במקום מכר: ומשום הכי נקט בת שלש אבל למכור מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות:

והני נערות פסולות בני קנסא נינהו: בתמיה:

נער נערה הנערה: קראי הכי כתיבי כי ימצא איש נערה בתולה וכתיב בתריה ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה נער והנער כתיבי הכא וקריין נערה והנערה ונערה קמא לא דרשינן כלל דפשיטא דלגופיה אצטריך ומהנערה עבדינן תלתא דרשי דדרשינן מקרא ומסורת [ר"ל נער נערה הנערה. פר"ח] והכי קאמר חד לגופיה כלומר על כרחין אי לא כתיב הנערה הוה ליה למכתב לאביה ומוקמינן חד להכי דלאביה ולאבי הנערה כי הדדי נינהו ובתר הכי דרשינן נערה [הנערה] דהיינו מקרא דהנערה והא דלא דרשי' בנערה קמא מקרא ומסורת [נער נערה] משום דקמא כיון דלאו לדרשא אתא לא דרשי' ביה מידי אבל בתרא דלדרשא אתא דרשינן ביה כל מאי דאיכא למדרש ובגמ' אמרי' דלא סגי לן בדרשה דנער נערה הנערה אלא איצטריך לן נמי למדרש בתולה בתולות הבתולות: ובגמ' [דף לא ב] פרכי' עלה דמתני' מדתנן במכות (דף יג א) אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה וקי"ל דאינו לוקה ומשלם דמפקינן לה בגמ' מכדי רשעתו במספר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות ומפרק לה [דף לב ב] ר' יוחנן דמתני' דמכות בשהתרו בו ומלקא לקי ממונא לא משלם ומתניתין דהכא בשלא התרו בו וכיון דליכא מלקות משלם קנס:

תנו רבנן היוצאת משום שם רע כו' לדידן תבעה לן באיסורא: והפקירה עצמה ולא שמענו לה דכיון דיש עדים שהיתה מחזרת אחר הזנות לאו בחזקת בתולה היא [כך פרש"י ז"ל] והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהלכות נערה דהיינו טעמא לפי שהיא בחזקת שהפקירה עצמה לדבר זה לרצונה ולא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה לכך זו קדשה ואין בה דין קנס ולפי פירושו לא נתחוור לי מאי דקא אמרי' בגמ' בשלמא התם שכיחי פרוצין:

כיון דמהדר אזיופי אימור זיופא זייף: הוא עצמו לכוין כתב הדומה לכתב ידי העדים שחתם בו ואפשר דאפילו אתו עדים ואמרו כתב ידינו הוא כל שאין זכורים על ההלואה לא מגבינן ביה דהא עבידי סהדי דטעו בהא כדאמרינן בפרק גט פשוט (דף קסז א) בההוא שטרא זייפא דהוה חתים עליה רבא ורב אחא בר אדא ואתו לקמיה דרבא ואמר אין חתימות ידא דידי הוא כו' אבל הרמב"ם ז"ל כתב בסוף הלכות עדות ויראה לי שאם באו עידי השטר והעידו הן בעצמן על כתב ידן גובין בו ומדברי הרי"ף ז"ל שכתב כגון דאתו בתרי ואמרי לדידן אמר לן זייפו לי האי שטרא נראה דלא מרעי שטרא אלא על אותו פלוני מאותו סך שאמרו העדים לדידן אמר לן זייפו לי שטרא מסך פלוני על פלוני אבל שטרות שיש לו אותו פלוני שאינן מאותו סך לא ריעי וכן כל שאר שטרות לא ריעי וכן נראה מלשון רבינו חננאל ז"ל שכתב אי אתו סהדי תרי ואמרי לדידן אמר לן זייפו לי כי האי שטרא איתרע ההוא שטרא ע"כ וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר אבל בנוסחאות שלנו כתוב דאתו בתרי ואמרי לדידהו אמר להו זייפו לי:

מתני' יתרות על בנות ג': דכיון שראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלו בגיותן ושבוייה בשבייתה:

שנאמר ולא יהיה אסון ענוש יענש: הא אם יהיה אסון לא יענש ואע"ג דמתני' מתוקמא בשלא התרו בו וכמו שכתבתי למעלה אפילו הכי פטור מקנס דחייבי מיתות אע"ג שהן שוגגין פטורין מלשלם ובגמ' [דף לה א] ילפינן לה מדתנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לחייבו ממון אלא לפטרו ממון:

נערה שנתארסה ונתגרשה: דאילו ארוסה שלא נתגרשה חייב מיתה וליכא קנס:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט