רי"ף על הש"ס/יומא/דף ה עמוד א

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

נקט הני משום דבכולהו לא צריך אומדנא דכל אדם בקי ויודע שיש בהם סכנה:

ואע"ג דקא צייד כוורי: כל הני אע"ג דקא אמרינן הכא לישנא יתירא דייקי דקתני דאינו צריך ליטול רשות מב"ד ולמה ליה דתני הכי הא תני ליה והזריז ה"ז משובח אלא הא אתא לאשמועינן דאע"ג דהא עביד מלאכה אחריתי והוא צריך אליה שרי:

עוקר חוליא: להשפיל שפת הבור כדי שיהא נוח ליכנס:

מיתבר: שיפי קיסמין להדליק:

אע"ג דקא ממכיך מכוכי: שמכסה הגחלים בעפר והם נעשים פחם:

ומכשכש ליה: אפתחא:

דאפי' לחצר אחרת: דליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים:

ירושלמי [הל' ה] תני הזריז הרי זה משובח והנשאל מגונה והשואל הרי זה שופך דמים:

לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב: כדמפרש ואזיל דאם ספק ישראל ספק עובד כוכבים הוא מפקחין ואע"ג דרובא עובדי כוכבים נינהו:

הא נמי פשיטא: דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. כדנפקא לן בסוף פ"ק דכתובות מוארב לו וקם עליו: כתוב בהלכות

לא צריכא דפריש חד מינייהו ואזיל לחצר אחרת ונפלה שם מפולת עליו דבכל דוכתא אמרינן כל דפריש מרובא פריש כל היכא דנייד והכא משום חומרא דפקוח נפש לא אמרינן:

לא קשיא הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהו ולפי דברי הריא"ף ז"ל שכתב לא צריכא דפרוש חד מינייהו ואזיל לחצר אחרת משמע דהכי פירושא פרוש מקצתייהו כלומר אחד מהם אע"ג דמדינא כיון דנייד הוה לן למימר דמרובא פריש אפ"ה כיון שהקביעות נשארה במקומה משום חומרא דפקוח נפש דיינינן ליה כמחצה על מחצה וספק נפשות להקל אבל פרוש כולהו והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת עליו כיון שהקביעות לא נשארה במקומה לא סגיא חומרא דפקוח נפש כולי האי דנימא דאפילו בכה"ג מפקחין אבל רש"י ז"ל גורס למעלה לא צריכא דפרוש לחצר אחרת ופירש דהא דאמרינן הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהו הכי קאמר דהיכא דפרוש כולהו הואיל ואיתחזק ישראל בהך חצר שנפלה בו מפולת מפקחין אע"ג דניידי לא אזלינן בתר רובא אבל פרוש מקצתייהו כיון דלא אתחזק ישראל בהך חצר אזלינן בתר רובא ואין מפקחין:

והוי יודע שיש חולקין על הרי"ף ז"ל דס"ל דלא קי"ל כשמואל אלא אף בפקוח נפש הולכין אחר רוב וכן דעת הר"ם במז"ל בפ"ב מהלכות שבת וטעמייהו משום דסבירא להו דרב ורבי יוחנן פליגי עליה דשמואל וזה תלוי בדקדוק הסוגיא השנויה כאן בגמרא וכבר כתבתי בחדושי בארוכה הרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין שם שאין כאן מקום להאריך:

מתני' מי שנפל' עליו מפולת ספק הוא שם: מפרשי' בגמ' דה"ק דלא מבעי ספק הוא שם ספק אינו שם דאם איתא דחי הוא מפקחין עליו אלא אפי' ספק חי ספק מת מפקחין עליו ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל הוא אלא אפילו ספק עובד כוכבים ספק ישראל מפקחין עליו:

מצאוהו חי מפקחין עליו: מפרשינן בגמרא לא צריכא אפי' לחיי שעה:

מצאוהו מת אין מפקחין: פרכינן בגמ' פשיטא ומפרקינן לא צריכא לר' יהודה בן (לוי) [לקיש] דאמר שמעתי שמצילין את המת לחצר המעורבת מפני הדליקה ושרינן ליה האי איסורא דרבנן משום דאי לא שרית ליה אתי לכבויי ועביד ליה איסור דאורייתא אבל הכא כי לא שרית ליה לאפוקי מאי אית ליה למעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנישרי הא מקמי הא:

גמ' עד היכן בודק: אם דומה למת שאינו מזיז אבריו עד היכן מפקח לדעת האמת:

עד חוטמו: אם אין חיות בחוטמו ודאי מת הוא ויניחהו:

מחלוקת: דהנך תנאי דמר אמר עד טבורו ומר אמר עד חוטמו:

מלמטה למעלה: שמצאו דרך מרגלותיו תחילה ובודק והולך עד כלפי ראשו דמר אמר כיון שבדקו בטיבורו ולא מצא בו חיות שוב אינו צריך לבדוק ומר אמר עד חוטמו דזמנין שאין חיות ניכר בטבורו ונכר בחוטמו:

אשר יעשה אותם האדם: המצות:

וחי בהם: שיחיה בהם ולא שיבא בעשייתם לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק:

מתני' חטאת ואשם ודאי: כגון אשם גזילות ומעילות ויש אשם אחר שהוא תלוי הבא על שגגת ספק כרת ובגמ' פריך והא כפרה כתיב ביה דכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג ואמאי לא תני (ויש) אשם תלוי ומשני הנך דמכפרי כפרה גמורה אשם תלוי אינו מכפר כפרה אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת וחטאת ואשם ודאי כשהן מכפרין מסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן:

גמ' חלוקי כפרה: שחלוקין בכפרתם זה בכך וזה בכך:

אמר לי ג' הן: החלוקין שיש עבירה שהיא צריכה לזה [ואינה צריכה לזה] אבל תשובה אינה מן החלוקין שהיא צריכה לכולן:

שובו בנים: ומיד ארפא למדת שיש עבירה שכפרתה בתשובה לבדה:

כי ביום הזה יכפר עליכם: למדת שיש עבירה שצריכה יוה"כ:

ופקדתי בשבט

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט