רי"ף על הש"ס/יבמות/דף לח עמוד א

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

וצריכה גט משני ושמואל סבר אף על גב דבעלה אחר שגדלה צריכה גט משני שכל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ואותבינן עליה דרב מהא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין מאי קידושיה תלויין לאו דכי גדלה גדלו בהדה ואע"ג דלא בעל ופריק לה מילתא דקטנה מיתלא תליא וקיימא אי בעל אין ואי לא בעל לא ולא איפסקא הכא הלכתא בהדיא וחזינן מאן דכתב דהא מילתא ספיקא היא ועבדינן בה להומרא דהא תניא המקדש את הקטנה קידושיה תלוין ואע"ג דשנינן לה אשינויא לא סמכינן ואי לא בעל ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה והאי סברא סברא מעליא הוא דגרסינן בהדיא בפרק יוצא דופן (דף מו.) בענין שתי שערות של בת אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו והני מילי היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהויא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא (בס"י הגי' כגון) כיון דקדיש ובעל תוך זמן ( (ד"ת מ"ז.) אבל קדיש תוך זמן) ולא בעל אחר זמן חיישינן שמא נשרו אבל בדקינן לה אי איתיאת שתי שערות אמרינן גדולה היא ולא ממאנה ואי לא אשכחן שתי שערות אמרינן עדיין קטנה היא ותצא במיאון משום דנשואי קטנה מדרבנן הוא והוה ליה ספיקא דרבנן לקולא ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן וכיון דמדרבנן הוא דצריכה גט תפשי בה קדושי שני וצריכה ממנו גט ומסתבדא לן שאם רצה השני לכנסה מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא כי ההיא דגרסינן בגיטין בפרק המגרש את אשתו (דף פט:) לא מצאו דבר על בוריו מה הוא אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא גזירה דילמא אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין והא נמי כיוצא בה ודוקא היכא דלא בא עליה קודם גירושי ראשון אבל בא עליה קודם גירושי ראשון אסורה לתרוייהו וצריכה גט מתרוייהו דהויא לה כאשה שהלך בעלה למדינת הים שהיא אסורה על זה ועל זה וצריכה גט מזה ומזה אבל ממזר לית בה דנישואי דרבנן נינהו ולאו נישואי תורה והיכא דבעל לאחר שגדלה קנאה קנין גמור מדאורייתא ואינה צריכה גט משני כרב וליתא דשמואל דאמר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל והא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין מכל מקום הויא תיובתא לשמואל:

מתני' מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנות ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה וכן שתי חרשות קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה פקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת את החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה:

גמ' וכן שתי חרשות וחרשת בת חליצה היא והתנן חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה אמר רב גידל אמר רב כי קתני וכן שתי חרשות אביאה אבל חרשת ודאי לאו בת חליצה היא:

קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כיצד (בגמ' איתא כיצד תקנתן כו' ) התרתן אמר רב חסדא אמר רב כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד

 

נימוקי יוסף

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נימוקי יוסף על הרי"ף