רי"ף על הש"ס/גיטין/דף לג עמוד ב

הלכות רב אלפס

פרק ו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מתני' ( (ד"ת מ"ז) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי ילמדו ויכתבו ויתנו לה) אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמין כולכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין לפיכך אם מת אחד מהם הרי הגט בטל׃

גמ' תנו רבנן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ע"י כולן כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן הוליכו גט לאשתי אחד מוליך ע"י כולן כולכם הוליכו אחד מוליך במעמד כולם והשתא תקינו רבנן בגיטא דכולכם כתובו כל חד מינכון חתומו כל תרי מינכון אובילו כל חד מינכון:

הדרן עלך פרק התקבל

פרק ז

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רבנו ניסים (הר"ן)

פרק ו

פקח ששלח בכתב ידו למדינת הים לכתוב וליתן גט לאשתו כותבין ומיהו בתוספתא לא משמע הכי דגרסינן התם אפילו כתב בכתב ידו (ואמר) לסופר כתוב ולעדים חתומו [הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו] והתם בפקח משמע דלא איירי בחרש ואם כן ראוי להחמיר:

גרסינן בפרק כל הגט וכו' משום בזיון דבעל שעליו לכתוב הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכותבו דס"ל לרב דטעמייהו דר"מ ורבי יוסי משום בזיון דבעל הוא ובאומר לשלשה תנו קא מיפלגי דר"מ סבר כיון שעשאן ב"ד ודרך לצוות לאחרים גלי בדעתיה דלא קפיד אבזיוני ורבי יוסי סבר דליכא בהכי גלויי דעתא ולשמואל דאמר דטעמא דמתני' משום דמילי לא מימסרן לשליח באומר לשלשה תנו בהא פליגי ר"מ ורבי יוסי דר"מ סבר נהי דלא מימסרו לשליח לבי דינא מימסרן דאלימא מילתא דבי דינא ור"י סבר דכי היכי דלא מימסרן לשליח ה"נ לא מימסר לבית דין:

וקיימא לן כשמואל בדיני כבר כתבתי למעלה שהרמב"ן זכרונו לברכה סובר דנהי דאמרינן דמתנה הרי הוא כגט דוקא באומר לג' תנו אבל באומר אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו אינה כגט דבגט טעמא אחרינא הוא דאפילו ממנה אותם הבעל שלוחין לכך מדעתו שלא בפניהם לא מהני ולפי דעת הרא"ה זכרונו לברכה ולמה שכתבתי אפילו בגט [מהני] אם ממנה אותם שלוחים מדעתו [ואפילו שלא בפניהם מהני] ובאומר אמרו אפילו במתנה פסול וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' זכייה ומתנה:

מתני אמר לעשרה וכו' ילמדו ויכתבו ויתנו לה אם אין יודעין לכתוב [ילמדו] עד שיכתבוהו בעצמם:

כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן כדמפרש בגמרא:

וכלן חותמין לרבי יוחנן דקיימא לן כוותיה שנים משום עדים וכולן משום תנאי כדאיתא בפרק המביא תניין ואפילו הכי צריכין לחתום [לכתחלה] זה בפני זה כמ"ש בפרקא קמא מיהו חתום תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים [כשר] כדאיתא בפרק המביא תניין:

לפיכך אם מת אחד מהם קודם שחתם הרי הגט בטל:

גמ' אחד כותב על ידי כולן בשביל כולם:

מוליך במעמד כולן כולן ילכו עמו:

וגרסינן בגמרא איבעיא להו מנה מהו כלומר אם לא אמר כולכם אלא מנאן אבג"ד ואמר כתבו גט לאשתי מהו מדמנינהו לכלהו הנך מנויין איכוון או דילמא כיון דלא אמר כולכם המנויין כתבו לא בעינן כולהו [רב הונא אמר מנה אינו ככולכם רבי יוחנן כו' אמר מנה הרי ככולכם אמר רב פפא ולא פליגי הא דמנה כולהו הא דמנה מקצתייהו] אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא כלומר אמרי לה דמנה כולהו אכולהו קפיד אבל מנה מקצתייהו לא קפיד אלא אמנויין דכיון דלא מנה לכולהו הוברר הדבר שהוטרח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה כך כתב רש"י ז"ל ויותר היה נ"ל לומר דמנה מקצתייהו חזר בו לגמרי ולא קפיד כלל ואמרי לה להאי גיסא כלומר דמנה מקצתייהו גלי דעתיה דאהני קפיד וצריכין כל המנויין לחתום אבל מנה כולהו כיון דלא אמר כלכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה אבל לא שיחתמו כולן ולא ידעתי למה לא הביאה הרי"ף ז"ל וכן תמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ט מהלכות גירושין ואם מנאן בין שמנה כולן בין שמנה מקצתן ואמר להם חתומו הרי זה כאומר כלכם חתומו וכו' מת אחד מהם קודם החתימה הרי זה גט בטל ואמאי והא מנה ספקא הוי:

והשתא תקינו רבנן בגיטא דכולכם הכי איתא בגמרא דאתקין רב יהודה בגיטא דכולכם כלומר בגט שאדם אומר במעמד רבים שלא יאמר כתבו או הוליכו בלבד שיש לחוש שמא יאמר כולכם ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל אלא כך יאמר כתבו כל חד מנכון וכו' :

הדרן עלך פרק התקבל

פרק ז

מי שאחזו קורידקוס שם שידה השולטת על מי ששותה יין מגתו:

לא אמר כלום שאין דעתלו מיושבת עליו:

נשתתק לאו אמי שאחזו קורדיקוס קאי דהא לא מהניא ביה בדיקה דהא אמרינן דחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום אלמא כשוטה דיינינן ליה ולא מספקינן ביה כלל אלא נשתתק היינו אדם שאחזו חולי שתוק:

הרכין ויט שמים מתרגמינן וארכין שמיא:

בודקין אותו בדברים אחרים שואלין לו דברים שראוי להשיב עליהם לאו או הן ואם דעתו מיושבת שמרמז על תשובת לאו הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו ועל [הן] הרכנת הן ג' פעמים לכל אחד כותבין ונותנין אם הרכין על הגט הרכנת הן:

אמרו לו לבריא או לשכיב מרע חכם:

נכתוב גט לאשתך שלא תזקק לייבום:

ואמר להם כתבו ותנו והם אמרו לסופר וכו' והרי הגט בטל דמילי לא מימסרן לשליח כדאיתא בפרק התקבל:

גמ' אמר רשב"ל כותבין ונותנין גט לאלתר ואפילו בתוך חליו הואיל ואמר קודם לכן ולא אמרינן שוטה הוא ואינו יכול לגרש:

אימלוכי ביה ליטול רשות ואמרינן בגמ' דריש לקיש מדמי ליה לישן ורבי יוחנן מדמי ליה לשוטה ודייק עלה ורבי יוחנן נדמייה לישן ישן לאו מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה כלומר שצריך רפואה ור"ל נדמייה לשוטה שוטה לאו סמיא בידן כלומר אין רפואתו בידינו:

האי סמיה בידן בשרא סומקא אגומרי כלומר כחוש:

וחמרא מרקא כלומר מזוק במים הרבה:

ופרכינן איני והא אמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כבתו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ותנא ראוהו מגוייד מחותך בחתיכות לשון גודו אילנא או צלוב ואמר כתבו גט לאתשי הרי אלו יכתבו ויתנו והך פירכא אפילו לרשי לקיש היא דע"כ לא פלוג ריש לקיש עליחה דרבי יוחנן אלא משום דסמיה בידן והאי ודאי לאו סמיה בידן:

ומפרקינן הכי השתא התם דעתא צילתא הוא וכחישותא הוא דאתחילה ביה כלומר צלולה היא דעתו אלא שתשש כוחו מלהוציא דבר מפיו אבל הכא דעתא שגישתא הוא ואיכא למידק ואי סבירא לן כי פרכינן דהאי גוונא לקורדיקוס דמי תקשי ליה אמתני' דתנן אמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום והכא אמרינן דהרי אלו יכתבו ויתנו יש לומר דודאי פשיטא לן דהשתא כי רמז ואמר דעתא צילתא אית ביה אלא דס"ל דאי אפשר שלא תטרף דעתו עליו שעה אחת קודם למיתתו ואפילו הכי אמרינן דיכתבו ויתנו אלמא כל היכא דמעיקרא אית ביה דעתא צילתא אף על גב דבתר הכי אית ליה דעתא שגישתא כותבין ונותנין וכן איתא בירושלמי אלא שהחליפו שם דריש לרקיש לר"י ור"י לר"ל דגרסי' התם ר' יוחנן אמר עודהו קורדיקוס עליו כותבין ונותנין גט לאשתו ר"ל אמר לכשישתפה אמר רבי זעירא מתניתין פליגא על ר"ל ולית לה קיום הרי שהיה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתבו גט לאשתו כותבין ונותנין בחזקת שהנשמה תלוי' בו ואי אפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת הדא פליגא על ר"ל ולית לה קיום עד כאן ובגמ' דילן אשכחו לה קיום כמו שתירצו הכי השתא התם דעתא צילתא הוא וכתבו המפרשים ז"ל דבשחט בו שנים [או רוב שנים] ומגוייד אף על פי שנשתתק אינו צריך בדיקה וכן כתבו בתוספות דליכא למימר דכי אמרינן כותבין היינו בבדיקה דאי הכי מאי קא פריך מינה אלא ודאי אפילו בלא בדיקה ואף על גב דבנשתתק אמרי' במתני' דבודקין אותו התם בנשתתק מתוך בוריו אבל היכא דידעינן דמחמת שחיטתו נשתתק לא חיישינן שמא נטרפה דעתו ולפי זה איכא מאן דאמר דבנשתתק מתוך חליו לנשחט בו שנים או רוב שנים דמי דהתם

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט