רי"ף על הש"ס/גיטין/דף כט עמוד א

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ואי בעית אימא משום חצרה הבאה לאחר מכאן מאי בינייהו איכא בינייהו דקדמה איהי ושויא שליח מעיקרא. הא מילתא חזינן בה פלוגתא ביני רבואתא איכא מאן דפסק הלכתא כרב ואיכא מאן דפסק הלכתא כר"ח ומסייעא ליה למימריה מהאי מעשה דההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אתא שליח אשכחה דקא לשה אמר לה הא גיטיך אמרה ליה ליהוי פקדון גבך אר"נ אם איתא לדר' חנינא עבידנא בה עובדא אמר ליה רבא ואם איתא עבדת בה עובדא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל שלחוה קמיה דר' אמי שלח להו לא חזרה שליחות אצל הבעל ורבי חייא בר אבא אמר נתיישב בדבר הדור שלחוה קמיה דר' חייא בר אבא אמר כולי האי שלחו לי ואזלי כי היכי דמספקא להו לדידהו הבא נמי מספקא לדידן הוי דבר שבערוה וכל דבר שבערוה חולצת ולא מתיבמת הוה עובדא ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחליצה גט מחיים וחליצה לאחר מיתה אלמא מדלא איסתפקא למאן דאיסתפקא ליה אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ומאן דבטליה לגיטא נמי לא בטליה אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל מכלל דפשיטא להו לכולהו דהילכתא כר' חנינא דאי סבירא להו הלכה כרב אפילו חזרה שליחות אצל הבעל לא מספקא להו דגט פסול הוא הילכך הלכה כרבי חנינא ודא היא סברא דרב האי גאון ז"ל ומיסתברא כוותיה ההיא דהוו קארו לה נפאתא אזול סהדי כתוב טפאתא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן מתקיף לה (בגמ' רבה ) רבא מי קאמר כתובו חספא והבו לה אלא אמר (בגמ' רבה ) רבא אי ודאי כתבו סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן מתקיף לה ר"נ מי קאמר להו כתובו ואנחו בכיסייבו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים וכן הילכתא בעא מיניה רבא מר"נ אמר לשנים כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו או דילמא לטרחייהו חייש ואסיקנא תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא הילכך לא מצי אינהו למיהוי שלוחים להולכה דחיישינן דילמא סלוקי סלקינהו:

רשב"ג אומר אף האומרת טול לי גיטי אם רצה להחזיר לא יחזיר ת"ר טול לי (ושא לי ויהא כו' כ"ה בגמ' ) יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן.

מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמר בפנינו אמרה ושנים

 

רבנו ניסים (הר"ן)

דהא ידע ולא קפיד:

משום חצרה הבאה לאחר מכאן לאחר שנתן לה הבעל הגט בחצר של אחרים קנאתו דהוא לאו גיטא הוא דבעינן ונתן בידה או בחצרה דאתרבי מידה וזה בשעה שנתן לחצר לא היה החצר שלה וגזרינן שלא יקבל שליח האשה מיד שליח בעלה משום דדמי להא שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ואחר כך עשתה היא שליח לקבלו ואתא למימר נמי דחצר הוה שליח וכשקנאתו היא נעשה החצר עצמו שלוחה:

מאי בינייהו בין הני תרי לישני:

דקדמה איהי ושויא שליח דידה קודם שמסר הבעל ליש שלוחו דהשתא לא דמי לחצרה הבאה לאחר מכאן והה"נ דהוה יכול למימר דאיכא בינייהו היכא דבעל לא קפיד דלמ"ד משום בזיון דבעל ליכא והכי מוכח בסוף פרק המביא תניין:L

אמר ליהליהוי פקדון בידך זו היא גירסת הרי"ף ז"ל אבל בנוסחאות בגמ' כתוב אמרה ליה ליהוי לי בידך כלומר ותהא את שלוחי לקבלה ובודאי דבהך נוסחא לי גרסינן אבל אמרה ליה ליהוי בידך ולא לי לא מהני דלא משמע דאיהי עבדה ליה שליח לקבלה והכי מוכח בירושלמי ובתוספתא נמי תניא הרי זה גיטיךם תנהו לפלוני אינה מגורשת שיקבלהו לי מגורשת ובמתני' נמי תנן טול לי ובברייתא טול לי שא לי יהא לי ולענין קדושין נמי אמרינן בפרק קמא דקדושין התקדשי לי במנה תנהו לאבא אינה מקודשת שיקבלהו לי מקודשת ואין בין תנהו לאבא ולהוי בידך כלום הלכך ודאי בעינן דלימא לי ולהוי פקדון בידך שגורס הרי"ף ז"ל כיהא לי בידך דמי דבעל לאו לפקדיון יהביה ניהליה:

אם איתא לדר"ח אם הייתי יודע שהלכה כמותו:

עבידנא בהא מילתא עובדא כותיה ואימנא מגורשת ולא חיישינן לחצרה הבאה לאחר מכאן אף על גב דבהאי עובדא דמי לה טפי משום דחד שליח הוא:

הוא לא חזרה שליחות אצל הבעל שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצ שולחו ולומר עשיתי שליחותך ושליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד אינה שליחות:

נתיישב בדבר נעיין בה עד שיתישב דעתנו להשיב כהלכה:

הדור שלחוה לאחר ימים לדעת מה נתיישב בדבר:

כל הני כל אלו פעמים חוזרים ושולחים:

דבר שבערוה שנולד בו ספק בבית המדרש:

חולצת ולא מתייבמת אם מת:

הוה עובדא כה"ג:

ואצרכוה גט אחר משום דלאחזרה השליחות:

תרתי בתמיה אם גט למה חליצה משמת:

גט מחיים אם באה לינשא בחייו צריכה גט שני:

וחליצה לאחר מיתה אם מת ולא נתן לה גט:

הילכך הלכה כרבי חנינא וכולי זהו דעתם ז"ל ואחרים דוחין דליכא למפשט מהאדקי"ל כרבי חנינא אלא היכא דוקא דליכא בזיון דבעל כי הכא כיון דקא לשה ליכא בזיון אבל היכא דאיכא למיחש לבזיון דבעל אפשר דלא קיימא לן כוותיה ולא נהירא דבכי האי גוונא נמי איכא בזיון כיון שלא הפסיקה לישתה לקבל גיטה אלא הכא הוא דאיכא למימר דהני עובדי לא מוכחי מידי דהא אינהו לא שלחו לקמיה דרבי אמי אלא אי איכא למיחש אי חזרה שליחות או לא ומשכחת לה אפילו אליבא דרב כגון דבעל לא קפיד וליכא משום בזיון דידיה וקדמה איהי ושויה שליחא וליכא משום חצרה הבאה לאחר מכאן ורב נחמן נמי אם איתא לדרבי חנינא קאמר ולאו דפשיטא ליה דאיתא הילכך חיישינן לדרב ואין האשה עושה שליח לקבל את גיטה מיד שליח [בעלה] ואם עשאתו חולצת ולא מתייבמת:

ההיא דהוו קרו לה נפאתא כך שמה:

אזול סהדי שאמר להם בעל כתבו גט ותנו לה:

וכתוב טפאתא טעו בשמה:

עשו עדים שליחותן לגט אחד עשאן שלוחים ועדים והרי כתבו גט אחד ואינן שלוחיו עוד לחזור ולכתוב גט כשר:

ואבד קודם שנתנוהו לה:

עשו עדים שליחותן ואינן רשאים לכתוב גט שני וליתן לה שהרי כבר כתבו גט כשר:

אלא אמר (רבא) כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים כתבו בתוספות בשם ר"י זכרונו לברכה דהיכא דלא נאבד הגט אלא מסופקים בו אם נעשה כתקנו אם לאו דאין לעשות אחר שהרי עשו שליחותן אם הוא כשר ולפיכך טוב ללמד לבעל שיצוה להם לעשות כמה שירצו עד שיצאו מן הספק ויש מי שכתב דדוקא בגט הוא דאמרינן דאם אבד כותבין אפילו מאה פעמים וכן בשטרות שמחוסרות נתינה שאין המקבל זוכה בהן עד שיגיעו לידו אבל בשטרות שאין מחוסרות נת ינה כגון שטר שכתוב בו קנין דמשעת קנין שעביד נפשיה כיון שנעשה השטר ונחתם כהוגן עשו עדים שליחותן ושוב אין כותבין ונותניטן שלא אמרו אלאכעין גט שאינו כלום עד שמגיע לידה:

בעא מיניה רבא מרב נחמן וכו' פירשה הרי"ף ז"ל [להולכה] כמו שכתוב בהלכותיו אבל רש"י ז"ל פירש כתבו ותנו לשליח שלי וכן עשו ואבד מי אמרינן עשו כל שליחותן ונסתלקו או דילמא האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאם שלוחים לכתוב אלא אטירחא דידהו חשש שלא להטריחם בהולכה:

אמר ליה רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו תיקו הכי איתא בגמרא ופירש רש"י ז"ל על דרך פירושו אם ת"ל בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לו לשליח לכתוב והרי כתב ונתנו לו ואבד דעשו שליחותן דהא כל מה שצום גמרו ועשו הכא מאי מי אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה עשאן שלוחים לחזור ולכתוב עד שיגיע גט לידה ולכך פירש להם כל כך או דילמא לא שנא ועל דרך הרי"ף ז"ל נראה שתתפרש כך אם ת"ל בהך דלא אמר ויוליך לה דלא סלקינהו משליחות אלא אם רצו מוליכין הן עצמן היכא דאמר ויוליך לה מהו:

מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי והוא חזר ואמר קבלתי:

צריכה להביא לפנינו שני כיתי