רי"ף על הש"ס/גיטין/דף כח עמוד ב

הלכות רב אלפס

בהולכה:

איתמר התקבל לי גיטי ואשתו אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הא לך כמה שאמרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת דהא עקריה שליח לשליחותיה לגמרי אמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא הבא לי גיטי ואשתו אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הא לך כמה שאמרה כיון שהגיע גט לידה מגורשת דהא לא עקר ליה שליח לשליחותיה אלא מעוטי הוא דמעיט בשליחותיה וכן הלכתא. ת"ר התקבל לי גיטי ואשתו אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכה לה והתקבל לה רצה להחזיר לא יחזיר ר' נתן אומר הולך ותן לה רצה להחזיר יחזיר זכה לה והתקבל לה רצה להחזיר לא יחזיר רבי אומר בכולן רצה להחזיר לא יחזיר אבל אם אמר אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה להחזיר יחזיר. איתמר התקבל לי גיטי ואשתו אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר רבי אבא (בגמ' אמר ר"ה אמר רב ) בר רב הונא אמר רב ( (ד"ת מ"ז) מנשה) נעשה שלוחו ושלוחה ואם מת ולא הגיע הגט לידה חולצת ולא מתיבמת אלמא מספקא ליה אי הלכה כרבי נתן או כרבי אבל אמר ליה הילך בין לרבי בין לרבי נתן כזכה דמי והלכה כר' נתן דאמר הולך לאו כזכה דגרסינן בפרק השולח (דף לב:) אמר אביי נקטינן שליח מתנה בשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכה דמי:

אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שלוחו של בעלה ור' חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שלוחו של בעלה מאי טעמיה דרב איבעית אימא משום בזיון דבעל

רבנו ניסים (הר"ן)

דייקא לי הכי דאשה עושה שליח להולכה דתנן הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר ואם איתא שאין האשה עושה שליח להבאה פשיטא דכשר שאינו שליח שלה אלא שליח הבעל ולא משמע דאיצטריך לאשמועינן הכי משום דמיירי שאמר ליה הילך כמוש אמרה דודאי כיון שנותנו לו במקום אחר משמע שעושה אותו שליחל הולכה ופשיטא דכשר ועוד דסתמא לא משמע הכי אלא ודאי משמע דאשה עושה שליח להולכה וקמ"ל שכיון שאינה מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאו לה ממקום אחר:

איתמר התקבל לי גיטי פירוש אשה שאמרה לשלוחה הבא לי גיטי והוא אומר לבעל שאשתו אמרה התקבל לי גיטי:

והוא אומר כלומר הבעל אומר הילך כמו שאמרה:

שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא כלומר דאע"ג דאיבעיא לן בריש פרק השוכר את האומנין היכא שאמר בעל הבית לשלוחו שכור פועלים בד' זוזי ואמר להו איהו בתלתא ואמרו ליה כמו שאמר בעל הבית אי אדיבורא דשליח סמכי דאמרו ליה מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית ולא שקלי אלא תלתא או דילמא אדיבורא דבעה"ב סמכי והכי קאמרי ליה כדקאמר בעה"ב משכרינן ויהיב להו ד' ולא איפשיטא התם אבל הכא ליכא לספוקי דילמא אדיבורא דידה קא סמיך ומשגיע גט לידה מגורשת דהא עקריה שליח לשליחותיה דלא ניחא ליה בטרחא דהולכה ואמר שליח קבלה אפשי להיות להולכה אי אפשי להיות:

וכתב הרב בעל העטור ז"ל דדווקא כדאמר בעל הילך כמו שאמרה אבל א"ל התקבל מגורשת משיגיע גט לידה וליתא דבגמרא מוכח בהא דאמרינן בסוגיין מאי לאו קבלה [אקבלה כו'] דבהבא לי גי ואשתך אמרה התקבל לי ובעל אומר זכי לה והתקבל לה דאפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת דלא אמרינן התקבל והולך קאמר משום דבעל אמאי דא"ל שליח סמיך ולא מחית אנפשיה לעשותו שליח להולכה ומיהו אם האשה אמרה התקבל לי גיטי והשליח אמר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר התקבל לה משהגיע גט לידה מגורשת דהתקבל והולך קאמר הכי מוכח בגמ':

התקבל לי גיטי כך אמרה האשה לשליח והשליח אמר לבעל שאשתו אמרה הבא לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה כיון שהגיע גט לידה הרי היא ודאי מגורשת דמה נפשך אי אדיבורא דידה קא סמיך בעל הרי נתגרשה מיד שהגיע גט ליד השליח ואי אדיבורא דידיה קא סמיך משהגיע גט לידה מיהת מגורשת וליכא למימר דילמא דיבורא דידיה קא סמיך ולא עשאו שליח להולכה ושליח קא עקר שליחות האשה דאמר שליח להבאה הוינא לקבלה לא הונא דהא ליכא למימר הכי דמאן דניחא ליה למטרח בהולכה כל שכן דניחא ליה להיות שליח לקבלה הלכך מה נפשך משיגיע גט לידה מגורשת ומיהו אם מית בעל קודם שהגיע גט לידה חולצת ולא מתיבמת דכיון דלא איפשיטא בעיין בפרק השוכר את האומנין הכא איכא למיחש דילמא אדיבורא דידה קא סמיך ומכיון שהגיע גט השליח נתגרשה הילכך ספקא הוי:

תנו רבנן וכו' והוא אומר הולך ותן לה פירוש הולך או תן לה והכי איתא בירושלמי דבין הולך בין תן לרבי הוי כזכי ולרבי נתן לא הוי כזכי:

אבל אמר אי אפשי שתקבל לה גלי אדעתיה דהולך דקאמר ליה לאו זכי הוא:

נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת אם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה חולת ולא מתיבמת דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי דמי או לא ופרכינן עלה בגמרא ומי מספקא ליה והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו כלומר חייב המשלח באחריותו אם יאנסו מיד שליח זה ואפילו הכי אם בא לחזור ולומר החזירם לי שמא יאנסו ממך בדרך אינו חוזר שכבר זכה שליח בשבילו אלמא פשיטא ליה לרב דהולך כזכי דמי ומפרקינן לעולם מספקא ליה ומיהו התם היינו טעמא משום דספק ממונא לקולא דהמוציא מחבירו ידו על התחתונה ומש"ה אינו חוזר [הכא ספק איסורא לחומרא זו היא סוגיית הגמרא: והקשה הרמב"ן ז"ל מאי קא מקשה מפקדון לגט דילמא גט הרי הוא כמתנה דאף על גב דבפקדון הולך כזכי דמי דהא קיימא לן כרב דתניא כוותיה כדאיתא בפרק קמא אפילו הכי במתנה אקינן התם דהלכה כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי ואביי נמי הכי אמר בפרק השולח דשליח מתנה הרי הוא כשליח הגט יש לומר דסבירא לן הכא דגט נמי כיון שעשאתו האשה שליח לקבלה וזה נותן לו סתם דמי לפקדון והוא הדין למתנה אם המקבל עשאו שליח [אבל כל שהנותן עושה שליח מעצמו אין רצונו שיתן אלא במתון] ומשום הכי מקשינן הכא מפקדון לגט ומתרץ לה לדרב לרווחא דמילתא ומיהו קושטא דמילתא דגט אף על פי שעשאתו האשה שליח קבלה הולך לאו כזכי דומיא דמתנה והיינו דאמר אביי בפרק השליח נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי ובודאי דאפילו בעשאתו שליח קאמר דאי לא היכי קאמר דהולך לאו כזכי אפילו הוי כזכי לא מהני אלא ודאי דאפילו בעשאתו שליח קאמר דהולך לאו כזכי וזהו דעת הרי"ף ז"ל שהביא בכאן ראיה מדאביי וכיון דקי"ל כרבי נתן בהולך בתן נמי קי"ל כוותיה ואף על גב דאמרינן בפרק קמא גבי עבד כל האומר תנו כאומר זכו דמי היינו טעמא משום דכיון דהרבה פעמים נותן דמי עצמו ויוצא מלתא דזכותא היא אבל בגיטי נשים ומתנה תן לאו כזכי אבל אחרים פסקו כרב דאמר חולצת דס"ל דהולך מספקא לן בכולהו והאי כדיניה והאי כדיניה גבי פקדון ספק ממונא לקולא ולא מפקינן מיניה דשליח וגבי מתנה ממונא בחזקת נותן הוא ואביי נמי הכי קאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט כלומר דמספקא לן ומספיקא במתנה לאו כזכי ובגט חולצת ולא נהירא דאי הכי לא הול"ל בהדיא דהולך לאו כזכי ועוד דבפ"ק מוכח דהולך לא שוה בכולהו דהא בהולך מנה לפלוני שאני חייב לו מסקינן בלא פלוגתא תניא כוותיה דרב דהולך כזכי ולא מייתי עלה איךד ברייתא דפליגי בה כמה תנאי במתנה ואמרינן עלה דכ"ע הולך לאו כזכי והכי איתא בתוספתא בהדיא דמתנה דינא לחוד ופקדון דינא לחוד ולפיכך אין שיטה זו מחוורת ועדיין אני אומר דאף על גב דודאי קושטא דמילתא דמתנה דינא לחוד ופקדון דיניה לחוד אפילו הכי בדוקא מקשינן ומפרקינן וחלא לרווחא דמילתא בלחוד משום דגט כיון שעשאתו האשה שליח לקבלה לפקדון דמי ולא למתנה וראיה לדבר דרבי אמר הכאע בשמעתין גבי גט דהולך כזכי ורבי יהודה הנשיא דהיינו רבי אמר בספ"ק דמכילתין גבי מתנה דהולך לאו כזכי אלמא גט לפקדון דמי לא למתנה וכיון דסוגיין דוקא היא לא עדיפא ההיא דאביי דפרק השולח למדחייה דאיכא למימר אביי הכי קאמר שליח מתנה יכול משלח לחזור בו כשליח הגט שלא עשאתו האשה שליח משום דהולך לאו כזכי ואין הכי נמי דבגט אפי' הוי כזכי כל שלא עשאתו האשה שליח לקבלה יכול בעל לחזור בו וקמר אבי ידבמתנה נמי הכי דיניה משוםה ולך לאו כזכי ולא עדיפא מימרא דאביי דאיפשר לפרש שם כדפרישנא למדחי מסקנא דשמעתא דהכא זה נ"ל:

אמר רב אין האשה עושה שליח וכו' משום בזיון דבעל קסבר קלותי בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה דאיהי כי עבדה שליח לקבל מיד הבעל עצמו אין כאן חשש בזיון דבעל

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט