רי"ף על הש"ס/בבא קמא/דף כד עמוד א

הלכות רב אלפס

גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעיד והיודע לחבירו עדות ואינו מעיד לו:

אמר מר הפורץ גדר לפני בהמת חבירו היכי דמי אילימא בכותל בריא בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אכותל אלא (דף נו.) בכותל רעוע:

הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה היכי דמי אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אלא ברוח שאינה מצויה רב אשי אמר טומן קמתו איתמר משום דשויה טמון באש:

והשוכר עדי שקר היכי דמי אילימא לנפשיה ממונא בעי לשלומי אלא לחבריה:

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ואפילו בחד סהדא משום דמחייבין ליה אפומיה שבועה דאורייתא:

ואיכא נמי מילי אחריני דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הנותן סם המות לפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והמבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהיזקן וחכ"א פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:

מתני' (דף נה:)

הניחה בחמה או שמסרה ביד חרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב:

(הוציאוה ליסטין חייבין) מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו:

נפלה לגנה ונהנית משלם מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה:

כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה:

ר"ש אומר אם אכלה פירות גמורין ישלם פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים:

גמ' (דף נו:) תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל (דבעל בהמה כ"ה בגמ')תנינא חדא זימנא מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר כגון שמסרה הרועה לברזיליה דאורחיה דרועה לממסריה לברזיליה אבל לרועה דעלמא לא דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב:

איתמר שומר אבדה רבה אמר כש"ח דמי ורב יוסף אמר כש"ש דמי רבה אמר כש"ח דמי מאי הנאה דקא מטיא ליה מיניה ורב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעי מיתב ריפתא לעניא דאמר מר כל העוסק במצוה פטור מן המצוה הוי עלה שומר שכר וקי"ל בהא כרב יוסף דאמרינן בפ' השוכר את האומנין ((בבא מציעא פב.)) ובפ' שבועת הדיינין ((שבועות מד:)) דכ"ע אית להו דרב יוסף אלמא הלכתא כוותיה:

נפלה לגנה ונהנית משלם מה