רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מד עמוד ב

הלכות רב אלפס

כפר חנניא וחברותיה כפר שיחין וחברותיה פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה אמימר יהיב זוזי מדמעיילי עפרא כמאן אי כר"מ הא אמר עד שיעשו ואי כר' יוסי הא אמר אע"פ שאין לזה יש לזה לעולם כר' יוסי ובאתריה דאמימר לא הוה עפרא אי מעיילי עפרא סמכא דעתיה ויהיב ליה זוזי ואי לא לא סמכא דעתיה:

ופוסק עמו כשער הגבוה:

ההוא גברא דיהב זוזי לנדוניא דבי חמוה לסוף זל נדוניא אתו לקמיה דרב פפא א"ל אי פסקת כשער הגבוה שקול כי השתא ואי לא פסקת שקול כי מעיקרא ומאן דהדר ביה מנייכו מקבל מי שפרע וה"מ בגברא דזבין ומזבין אדעתא דנפשיה אבל אי יהיב זוזי לבעה"ב דלא זבין ומזבין אדעתא דנפשיה אלא אדעתא דמריה זוזי הוא דזבין שליחא שויה ומאי דזבין זבין ומיחייב לקבולי מיניה בתרעא דזבין ליה והוא דלא שני בשליחותיה אבל היכא דשני בשליחותיה אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:

מתני' מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין בזול והוקרו או ביוקר והוזלו ונוטל מהן כשער הזול ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:

גמ' ת"ר מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע כד"א שלא ירד אבל ירד אסור מאי שנא תנא דידן דלא קא מפליג בין ירד ללא ירד ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין ירד ללא ירד אמר רבא (בגמ' איתא ר' אידי) בר אידי אסברא לי באתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא בין ירד בין לא ירד כמה דלא יהיב ביזרא מצי מסלק ליה כי קא נחית לבציר מהכי קא נחית באתרא דתנא ברא מרא דארעא יהיב ביזרא אי לא ירד מצי מסלק ליה וכי קא נחית לבציר מהכי קא נחית ואי ירד דלא מצי מסלק ליה אסור תנו רבנן אומר אדם לחבירו הלויני

נימוקי יוסף

מכי עיילי משהכניס המוכר וצבר עפר בביתו ועפר שחור היה:

עשיק. יקר ואינו מצוי:

סמכא דעתיה דכל חד וחד והחוזר יקבל מי שפרע:

לא סמכה דעתיה. כלומר דילמא לא משכח עפרא וליכא מי שפרע שהוא עצמו לא נסמך עליו אלא נתן מעות על הספק:

ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. אע"פ שאין לו מפני שהוא דבר מצוי וכיוצא בזה פוסק שאע"פ שאין לזה יש לזה והכי הלכתא:

דיהב זוזי. החתן נתן מעות לחמיו שיקח לו תכשיטי בנות לצורך נשואין או חמיו נתן לחתנו שיקח לו לצורך נישואין:

לסוף זל. כשהגיע זמן הנשואין:

אתו לקמיה דרב פפא. שזה שנתן המעות אינו רוצה לקבלם כשער שקנאה שהוא יוקר אלא כשער של עכשיו שהוא זול:

אי פסקת. משום דמוקמינן דהכא מיירי שזה שקבל המעות ליקח הנדוניא הוא תגר שלוקח ע"מ למכור בריוח וכיון דלאו שלוחו הוא המשלח היה לו להתנות ולפסוק עמו כשער הגבוה שהוא בזול וכיון שלא התנה ונתן מעות קנה לעמוד במי שפרע אם חוזר בו אבל אם לא היה תגר אלא כשאר שליח שעושה שליחותו אע"פ שלא התנה לפסוק כשער הגבוה היה יכול המשלח לחזור בו משום דא"ל היה לך לפסוק כשער הגבוה ולתקוני שדרתיך ולא לעוותי ובדבר עיוות שהיה לו לתקן לא נעשה שלוחו וליכא מי שפרע אפילו לגבי שליח דכיון דאין בידו למחות מה בידו לעשות ולא אמרינן דיקנה משלו דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נחת ומיהו היכא דלא שני בשליחותיה דליכא למימר לתקוני שדרתיך אינו יכול לחזור בו דשלוחו של אדם כמותו שמה שעשה השליח כאילו עשאו המשלח ממש ומקבל המשלח מי שפרע כשיחזור בו אבל לא השליח כדאמרן מפני שאין בידו למחות והא שלא התנה השליח בשער הגבוה לאו שינוי גמור הוא ולפיכך מעשיו בטלין אבל היכא ששינה ממש בשליחותו שליח משלם והמעשה קיים ואפילו הוא קרוב לשינוי כגון מעשה דאבימי בהכותב (דף פה.) דאמרי ליה שקיל מינייהו שטרא ופשע ולא שקיל מקמי דליתיב להו זוזי דאמרינן פושע הוי ומשלם ולענין אחים שחלקו וכו' פחות משתות נקנה מקח אמרינן בקדושין (דף מב:) דאי שוו שליח לא דאמר ליה לתקוני שדרתיך ומעשיו בטלין שאינו נקנה מקח דדמיא להא דהכא שאינו קרוב לשינוי וכן דעת הרשב"א והראב"ד ז"ל:

מתני' חטים בחטים. סאה בסאה:

לזרע. בגמ' מפרש טעמא:

שהיה ר"ג אומר. כלומר למה הוצרך לשנות משנה זו לפי שהיה ר"ג רגיל להחמיר שאם יוקרו נוטל מהם כשער הזול ואשמועינן מתני' לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:

גמ' שלא ירד. עדיין האריס לתוכה לעובדה:

אסברא לי. פירשה והבינה לי:

ביזרא. הזרע:

מצי מסלק ליה. הילכך אפילו ירד וכבר חרשה הואיל וביד בעל הבית לסלקו בשביל שאין לו זרע כשלוה ממנו הזרע וזורע נותן לו חטים כשיוקרו ואין זו הלואה אלא לבציר מהכי קא נחית הרי הוא כיורד לתוכה ע"מ שיטול בע"ה את הזרע תחלה מחלק המגיע לאריס והאריס יטול השאר בשכר טרחו ויטול פחות משאר אריסין וכמו שלא הלוה דבר לאריס אלא כנוטל מה שזרע משל עצמו:

מארי ארעא וכו'. וזה היה קרקע שלו יפה ושנה ממנהג העיר להטיל הזרע על האריס הילכך אי פסק עמו כן מתחלתו מצי מסלק ליה הילכך כי נחית לבציר מהכי נחית כדאמרן לעיל ואין זו הלואה אבל ירד מתחלתו ולא פסק עמו שיהא הזרע עליו ואח"כ נתרצה מאיליו ע"י קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימא לבציר מהכי נחת אלא הלואה היא גביה ואסור נמצא דטעמא דמתני' דסאה בסאה לזרע מותר משום דלא הוי הלואה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט