רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מג עמוד א

הלכות רב אלפס

מתני' אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצים של יוצר ועל הסיד משישקענו בכבשן ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה רבי יוסי אומר אינו פוסק עמו על הזבל אלא אם כן היה לו זבל באשפה וחכמים מתירין ופוסק עמו כשער הגבוה ר' יהודה אומר אע"פ שלא פסק עמו יכול הוא לומר לו או תן לי כזה או תן לי את מעותי:

גמ' א"ר אסי א"ר יוחנן אין פוסקין על שער של עיירות מ"ט משום דלא קביע תרעייהו ת"ר אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה היו חדשות מארבע וישנות משלש אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן היו ללקוטות מד' ולכל אדם מג' אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר:

אמר רב נחמן פוסקין ללוקט על שער לקוטות ולבעל הבית כשער בעה"ב אבל לבעה"ב כשער לקוטות לא מ"ט מאן דיהיב זוזי לבעה"ב אפירי שפירי יהיב אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק פי' סאה בסאה ומי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא בני בי רב דיזפי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור ואמר להו הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי אי בעו זבני ופרעי א"ל מעיקרא אין לווין אמר רב הונא כיון דשמעה להא דאמר רב שמואל ברב יהודה א"ר אלעזר לווין אמר איהו נמי לווין וכן הלכתא דלווין סתם ופורעין סתם על שער שבשוק:

תנו רבנן המוליך חבילה ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום ברשות מוכר מותר ברשות לוקח אסור המוליך פירות ממקום למקום מצאו חבירו וא"ל תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי באותו מקום אם יש לו פירות באותו מקום מותר ואם לאו אסור החמרין מעלין ממקום היוקר למקום הזול ואין חוששין מאי טעמא רב פפא אמר משום דמגלו להו תרעא רב אחא בריה דרב איקא אמר ניחא להו דמוזלי גבייהו מאי בינייהו איכא בינייהו

נימוקי יוסף

מתני' אין פוסקין. אין נותנין מעות לישראל חבירו ע"מ ליתן לו בהם פירות לסך כך לזמן פלוני דכיון שלא יצא השער כמה נמכרים שמא יתייקרו כשיצא השער שלהם נמצא שהיה משתכר זה בהמתנת מעותיו שיתן לו פירות כפי מה שפסקו בזול אבל משיצא השער פוסקים כדמפרש בגמרא בברייתא דכיון שיצא השער אע"פ שאין לזה יש לזה ואע"פ שאינו פוסק עליהם ע"מ לקבלם עכשיו אלא לאחר זמן מ"מ כיון דעכשיו כשפוסק יצא השער והיה יכול ליקח שהרבה מוכרים יש והיה מצניעם בביתו עד לאותו זמן דבעי להו מש"ה שרי:

היה הוא תחלה וכו'. ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער פוסק עמו באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו אין כאן רבית ומעכשיו הוא קנוי לו ואע"פ שלא משך דכי אין לו נמי אבק רבית דרבנן הוא וכי יש לו לא גזור:

ועל העביט. כלי גדול שצוברין בו הענבים לפני הדריכה והם מתחממים ומתבשלים להוציא יינם יפה ושל זיתים קרוי מעטן:

ועל הביצים. פוסק עם היוצר על הקדרות באיזה שער שירצה ואע"פ שלא יצא השער היכא שהכניס עפר ועשה ביצים שקורין מטול"ש בלע"ז ועושה מהם קדרות:

ועל הסיד. פוסק עמו משישקענו בכבשן בעצים ובאבנים לשרוף:

וחכמים מתירין. בגמ' מפרש היינו ת"ק:

כשער הגבוה. אם יפחות ממה שהוא עכשיו יותר תתן לי כשער הזול:

שער הגבוה היינו בזול שנותנין פירות הרבה בדמים מועטים:

יכול לומר. כשיראה שער הזול:

תן לי כזה או תן לי מעותי. שהרי לא משך ויכול לחזור בו ואפילו מי שפרע ליכא הואיל ולא נתן לו מעותיו ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער סתם דעתיה דאיניש אתרעא זילא הוא דקא פסיק [מעותיו]:

דבעיירות קטנות אינו נמשך השער אלא מעט ותיכף תתייקר מפני שאין רבים מביאין שם תבואה למכור והרי זה כאילו לא יצא השער דכיון שלא נתן מעותיו ע"מ לקבל עכשיו ידוע הוא שהשער יהיה מסולק קודם שיקבל ויצטרך אז (הלה) [שלא] להתייקר וליתן כשער שפסק ונמצא משתכר בהמתנת מעותיו שהרי אפשר שגם הוא לא היה יכול ליקח בשעת השער מפני שמסתלק מיד וא"כ הוי כאילו לא יצא השער שאין פוסקין:

תנו רבנן. אין פוסקין. מארבע סאין בסלע:

עד שיצא השער לחדש ולישן אין פוסקין על החדשות מד' עד שיצא השער לחדש ולישן דהאי שנותנין חדשות ד' משום שלא יבשו עדיין כל הצורך והפוסק על החדשות לא יקבלם ממנו עכשיו עד לאחר זמן כשיתיבשו כל צרכן לפיכך אין פוסק עליהן לקבל ד' סאין בסלע עד שיצא השער בד' לחדש ולישן:

לקוטות מד'. סתם תבואות לקוטות אינם יפה לפי שלוקטין אותם בכמה שדות ומערבין שבולי שיפון עם שבולי חטים:

אין פוסקין עד וכו'. עם בעל הבית מד' עד שיצא השער לד':

דמאן דיהיב זוזי לבעה"ב אפירי שפירי יהיב. דדוקא סתם לוקח הוא דאין לו פירי שפירי:

אין לווין. מעות בדרך הלואה ע"מ שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני אתן לך פירות כשער של עכשיו ואע"ג דדרך מקח וממכר שרי דרך הלואה אסור ואסיקנא דשרי והגאונים ז"ל פירשו אין לווין סאה בסאה על סמך שער שבשוק דנימא הואיל וחטין מצויין ה"ל כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח ואסיקנא דלווין דהואיל ויצא השער כמי שיש לו הוא דהא חיטי בהיני והא חיטי בשילי ויכול הוא ליקח מהם ואע"פ שאין לו מעות בשעת הלואה כיון שיצא השער יכול הוא ליקח פירות באשראי ואע"פ שדעת הראב"ד ז"ל דדוקא כשיש לו דמים שיכול ליקח בהם פירות מ"מ לא נראה כן דעת הגאונים ז"ל שהרי כולם התירו סתם וכן דעת הרנב"ר ז"ל:

תנו רבנן המוליך חבילה ממקום למקום. ממקום הזול למקום היוקר:

תנה לי. ואני אוליכנה ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני:

ברשות מוכר. אם קבל עליו מוכר אחריות הדרך:

מותר. דאין כאן מלוה עד שתמכר וכל מה שנמכר ביוקר של בעלים הראשונים הוא ואין כאן רבית כלל:

ברשות לוקח אסור. דמהשתא מלוה הוא גביה ויהיב ליה טופיאנא ברביתא:

תנם לי. ואוכלם כאן:

ואני אעלה לך. עד זמן פלוני מפירות שיש לי שם:

אם יש לו מותר. דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואע"ג דלא משיך דהא סאה בסאה לאו רבית קצוצה היא אלא אבק רבית דרבנן וכי יש לו לא גזור:

אסור. דבשכר המתנתו יתן לו במקום היוקר:

החמרים. הסכימו האחרונים ז"ל לפר"ח שפירש דמיירי בחמרים שהם שלוחים של בעה"ב ונותן להם שכר טרחם ועמלם אלא שהם היו מקבלים עליהם אחריות הדרך ולא משום שהמעות שנותן בידם הבעל הבית יהיו הלואה דא"כ היאך נתיר שיקבל בעה"ב במקום היוקר כמקום הזול [הלא] אסרנו לעיל (דף סד:) בהלוהו לדור בחצרו אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא אבל הכא כשומרי חנם הם שהתנו להיות כשואל והא דאמרינן מאי טעם הוא כלומר שהרי משקבלו עליהם את המעות הוו הלואה שאילו היו צריכין להם היו מוציאין אותם ולפיכך הם מעלין להן בחזרתם כשער הזול ושכר הלואה שקלי ומפרקינן דלאו שכר הלואה הוא דאע"פ שנשתמשו במעות כאן הרי הן כשולחני שהפקידו לו ושם הוא פורעם אלא האי דעבדי הכי משום דניחא להו לאיתויי פירות באחריותם משום דמגלו להו תרעי (אי נמי דמוזלי גבייהו. דמגלו להו תרעי). שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים לסוחרים ומכירים אותם בעלי בתים של מקום הזול ונותנים להם בהקפה ואצלם משתכרים:

מוזלי גבייהו. שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט