רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מב עמוד ב

הלכות רב אלפס

ת"ר ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית וכן עובד כוכבי' שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ר' יוסי אומר (ד"ת מ"ז) (עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ברבית) בין בך ובין בך גובה את הקרן וגובה את הרבית אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי יוסי אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה:

ת"ר שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית במאי קא מיפלגי ר' מאיר סבר קנסינן התירא אטו איסורא ורבנן סברי לא קנסינן התירא אטו איסורא וקי"ל ברבנן:

תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון נגבי מזמן שני אר"ש בן לקיש הא מני ר' מאיר היא רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון הלכך במלוה על פה הוא דלא גבי ממשעבדי וכן הלכתא.

ההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין אכלה תלת שני א"ל אי מזבנת לה ניהלי מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי קם אקנייה לבנו קטן והדר זבנה ניהליה זביניה ודאי לא הוי זביניה זוזי במלוה בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים או דילמא כמלוה על פה דמו ואינו גובה מנכסים משועבדים ופשט רבא כמלוה על פה דמו ואינו גובה מנכסים משועבדים מאי טעמא משום דלא ניתן ליכתב:

נימוקי יוסף

ת"ר ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית וזקפן עליו. לאחר זמן חשב עמו על הרבית וזקף הכל ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני:

וגובה את הרבית. דמשעת זקיפה הוי כגבוי:

בין כך ובין כך. אסיפא פליג וטעמא כדמפרש ואזיל שלא יאמרו וכתב הרשב"א ז"ל דטעמא שלא יאמרו איתיה אפילו לא זקפן הלכך בין זקפן בין לא זקפן לעולם גובה את הקרן ואת הרבית ולפירושו ז"ל משום תנא קמא נקט זקפן:

ת"ר שטר שיש בו רבית. אם נפרש כפירוש רש"י שהרבית מפורש בתוכו מאה במאה ועשרים א"כ שטר זה כמאן דליתא דמי שהרי עדיו פסולים הם דהא תנן [לקמן ד' עה ב] אלו עוברים בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וקי"ל דכל חייבי מלקיות פסולין להעיד וכאביי דאמר (סנהדרין ד' כז א) לא בעינן רשע דחמס אלא כל היכא דאיכא ארבעין בכתפיה פסול והכי משמע נמי מפשטא דתוספתא [מכילתין סוף פ"ה] דתניא המוצא שטר שיש בו רבית יקרענו בא לב"ד יקרעוהו אלמא דהאי שטרא כמאן דליתיה דמי דאל"כ אמאי יקרעוהו וכ"כ הרמב"ן ז"ל דאם רבית מפורש בשטר העדים פסולים ולפיכך פירשו [ז"ל יש מי שאמר] דלר"מ אינו גובה כלל אפילו מבני חורין ולרבנן [נמי] ודאי ממשעבדי לא גבי דהא ליכא שטר והא דאמרי דגובה את הקרן מיירי מבני חרי וכגון שהחייב מודה או על פי עדים אחרים שידעו ההלואה ולר"מ [אפילו יש עדים אחרים או שחייב מודה לא גבי מבני חרי] משום קנסא ואם נפרש כפירוש הרמב"ן ז"ל דפירש דמיירי שאין הרבית מפורש בשטר א"כ לרבנן יגבה הקרן ממשעבדי ולר"מ לא יגבה אלא מבני חרי דאע"פ שהשטר לא מיפסל קנסינן ליה דלא יגבה ממשעבדי והא דידעינן דאיכא רבית בשטר ואפ"ה הוא כשר צ"ל דמיירי כגון שבאו שנים ואמרו כתב ידם הוא זה אבל רבית היה בדבר והם לא ידעו אי נמי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו הם עצמם כתב ידינו הוא זה ורבית יש בו כך וכך אלא (כתובות ד' יח ב) שהיינו אנוסים מחמת נפשות [דהפה שאסר הוא הפה שהתיר] אלא שלפי זה צריך ליישב אמאי לא גזרו רבנן שלא יגבה בשטר זה כלל גזירה שמא יגבה את הרבית כיון שאינו מפורש בו כי היכי דגזרי בשטר מוקדם גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ותירץ הרב ז"ל דלא דמי דהתם אי גבי מזמן ראשון הרי הכל אסור שטרף מן הלקוחות שלא כדין כל הממון אבל כאן אפילו יגבה את הרבית בקרן שבשטר לא עבד איסורא לא קנסינן התירא אטו איסורא:

המוקדמין. להלואה פסולים דבעי למטרף לקוחות מזמן ראשון הכתוב בו ועדיין לא הלוה ושטר הלקוחות קודם להלואה וזה מוציא שטרו שהוא קודם והוא שקר:

פסולים. ואינו טורף ממשעבדי ואפי' מן המאוחרים למלוה משום גזירה כדא"ר יוחנן דקי"ל הלכתא כרבנן וכן הסכימו כל המפרשים ז"ל דפסולים הם לענין מטרף ממשעבדי אבל מבני חרי גבי דפשיטא לן דכמלוה ע"פ דמי וא"ת והיכי גבי מבני חרי והרי העדים פסולים הם שהקדימו הזמן י"ל דמשכחת לה שהם כשרים כגון שלא הקדימו הזמן אלא שכתבו שטר ללוה ואין מלוה עמו ולא לוה עד אחר זמן ואע"ג דלית להו למעבד הכי אלא בשטרי אקנייתא [ד' יג א] וכדרב אסי ואילו כתבו בשטרי דלאו אקנייתא מ"מ כל מאן דלא גמר להא דרב אסי לאו רשע [גמור] הוא. ומי מודיע אם הוא מוקדם. גרסי' בירושלמי דמס' ר"ה שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן החתומים בשטר מודיעים ולא כן אמר ר"ש בן לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד [וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד] תמן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אמרין על זה חתמנו [ועל זה לא חתמנו] ופי' הרמב"ן ז"ל דהעדים מודיעין בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואקשינן והאמר רשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין נאמנים לומר קטנים היינו פסולי עדות היינו ואע"פ שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר כדאיתמר נמי בגמ' דילן בכתובות [ד' יט א] אליבא דר"מ ופריק התם כשבאו לעקור כל העדות אבל הכא נהי דלא ניתן ליכתב מזמן ראשון מזמן שני מיהא ניתן ליכתב וכיון שכן בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר נאמנים לדברי הכל עד כאן:

ההוא גברא דמשכן ליה פרדיסא. כרם:

כבישנא. אטמין:

ואמינא לקוחה היא בידי. אבדתי שטר המכירה ואני בא מחמת חזקה של ג' שנים דכולי האי לא מצינא לאיזדהורי בשטרא:

קם אקנייה. אזל בעל הכרם אקנייה ונתנה בעדים לבנו קטן כדי שלא תהא מכירתו מכירה דקטן קני ולא מקנה ועכשיו כשיוציא זה שטר מכירתו יוציא זה שטר מתנתו:

זוזי. מעות שהוא תובע ממנו לומר קבלת מעותי וכתבת לי אחריות ומכרת לי כרם שאינה שלך:

כמלוה בשטר דמי. דהא כתב ליה אחריות:

לא ניתן ליכתב. מאחר שנתנו כבר במתנה הלכך כמלוה ע"פ דמי ואינו גובה מנכסים משועבדין:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט