רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף יח עמוד ב

הלכות רב אלפס

אצלו נשבע ולא רצה לשלם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון:

גמ' שילם ולא רצה לישבע א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם תניא כוותיה דר' יוחנן השוכר מחברו פרה ונגנבה ואמר הריני משלם ואיני נשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' לשוכר (כל זה אינו מהלכות הרי"ף. ד"ת) (והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתיגנב ותרצה ותשלם תהא פרתי קנויה לך מעכשיו א"ד סמוך לגניבתה תהא קנויה לך ואיכא בינייהו לגניבה דקיימא באגמא) א"ר הונא אמר רב אמר הריני משלם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מ"ט חיישינן שמא עיניו נתן בה א"ר פפא ש"ח שאמר פשעתי מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בגנבה ואבדה שומר שכר שאמר נגנבה מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה שואל אע"פ ששילם לא מקני ליה כפילא במאי הוה ליה למפטר נפשיה במתה מחמת מלאכה מתה מחמת מלאכה מילתא דלא שכיחא וליתא לדר"פ בשואל אלא אם שילם מקני ליה כפילא דקי"ל כרב זביד דאמר שואל עד שישלם מ"ט הואיל וכל הנאה שלו אי עביד מילתא יתירא ושילם מקני ליה כפילא בדבורא לא מקני ליה כפילא ותניא כוותיה השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושלם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל:

אמר השומר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם הא קאמר הריני משלם ומקני ליה בפילא אבל אמר הריני משלם וחזר ואמר (ועי' בתוס' פרק מרובה (בבא קמא עב.)) איני משלם אמר הריני משלם ומת ואמרו הבנים אין אנו משלמין שלמו הבנים כגון שלא הספיק לתבוע אביהם עד שמת ואח"כ תבע את בניו ושלמו לו שלמו הבנים לבנים שילם הוא בעצמו מחצה שאל ב' פרות ושילם אחת מהן שאל משותפין ושילם לאחד מהן שותפין ששאלו ושילם אחד מהן שאל מן האשה ושילם לבעלה אשה ששאלה ושילם בעלה כל אלו עלו בתיקו וחולקין דקי"ל ממון המוטל בספק חולקין והני מילי בארץ ישראל

נימוקי יוסף

נשבע ולא רצה לשלם. לכאורה איכא למידק הך סיפא למה לי פשיטא כיון דלא שילם לא מקני ליה כפילא מיהו בפרק הגוזל עצים (דף קח.) דייק רבא מיניה נשבע ושלם ואח"כ הוכר הגנב משלם כפל לשומר דטעמא דלא רצה לשלם כלל הא רצה לשלם אחר מכן אף ע"פ שנשבע מקני ליה כפילא ופליג בזה עם אביי והלכתא כרבא:

גמ' השוכר וכו'. אע"פ שהשוכר חייב בגניבה ואבידה מ"מ אם רצה לשקר ולישבע שנאנסה היה נפטר בשבועה הלכך כי אמר נגנבה וחייב עצמו [בקרן] נקנה לו הכפל. כל חיובי ופטורי ארבעה שומרים ילפינן לקמן מקראי בפ' השואל (דף צד:) שומר חנם נפטר על הכל אם לא פשע והשואל משלם את הכל חוץ ממתה [מחמת] אותה מלאכה הראויה לה דאמר ליה להכי אושלת לי:

כל הנאה שלו. שהיה עושה בה מלאכתו בלא שום שכר:

בדיבורא. דהרי אני משלם לא מקני ליה בעלים כפל שאין זו שום טובה [שמוטל] היה עליו להניח דעתו שהשאילה לו חנם וכתב הרב רבינו נסים בר ראובן ז"ל דכיון דתלינן טעמא בדיבורא לא מקני ליה כפילא ולא משום טעמא דמתה מחמת מלאכה דלא שכיחא שמעינן מינה דאפילו היכא שהתנה שואל להיות כשומר חנם דמצי פטר נפשיה במידי דשכיח אפ"ה כיון דכל הנאה שלו בדבורא לא מקני ליה כפילא [וכן הוא בתוס']:

גמ' פשיטא וכו' אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו. כל אמר דשמעתין הוא דאמר בבית דין ומש"ה אמר רבי יוחנן לעיל דבדבור בעלמא גמר ומקני ליה כפילא משום דכיון דאמר כן בב"ד שוב אינו יכול לחזור בו וסמכה דעתיה והכי מוכח נמי פרק יש נוחלין (דף קכח.) גבי שורי גנבת כו' וכגרסת רבינו אלפסי ז"ל המחוורת בעיני רוב המפרשים ז"ל והכא נמי מש"ה סמכה דעתיה ופשיטא דאע"ג דקמי בי דינא אינון לא מקרי אטרחיה לבי דינא דלא איכפת ליה וגדולה מזו פסקנו במתני' דאפילו נשבע שאינו חייב לו כלום כיון ששלם אחר כך מעצמו מקנה ליה כפילא והכא ה"ק מי אמרינן מהדר קא הדר ביה דאע"ג דאינו רשאי לחזור בו מ"מ לא מקני ליה כפילא כיון דאטרחיה לבי דינא או דלמא כיון דמדינא לא מצי למהדר מסתמא לא מטרח ליה לבי דינא בכדי ושפיר מקני ליה האי כפילא נראה להו להמפרשים ז"ל דכיון דהודה בפני ב"ד שיש להם לעסוק תיכף בדברים אחרים כדי שלא יהיו עסוקים באותו ענין ולא יוכל לחזור בו וראיה מפרק הדיינין (דף לט.) דאמרינן התם אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד כלומר כי היכי דלא ליהדר ביה וא"ת והא קיי"ל פרק זה בורר (דף כד:) גבי נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך שיכול לחזור בו עד שיגמר הדין י"ל דהכא נמי כיון דאמר הריני משלם אין לך גמר דין גדול מזה שאילו ב"ד אמרו כן כבר נגמר הדין וכן אם אמר לחברו התובע לו רצונך השבע וטול והלה נתרצה כבר נפסק הדין על עצמו ומש"ה אמרינן עלה ביש נוחלין (ריש דף קכח.) שאינו יכול לחזור בו:

הריני משלם ומת. לא הספיק לשלם עד שמת:

(דעבד לי ניחא נפשא. פעמים רבות עשה לי קורת רוח):

שלם לבניו מהו. מתו הבעלים ונגנבה ואמר השומר לבנים הריני משלם :

שלמו בנים לבנים. דליכא שום צד ניחא נפשא מאלו לאלו אלא דוקא מאבות לאבות דאית בהו נייח נפשא:

מהו. מי אמרינן כיון שאילו לא קבלו קורת רוח לא מצד עצמם ולא מצד האבות [לא מיקנו כפילא] או דלמא כיון שהאבות דהוו להו נייח נפשא בהדדי קנו כפילא אף בנים מן הבנים:

שלם מחצה. מתחלתו אמר אני משלם מחצה ולא יותר מהו. לקנות חצי הכפל:

שאל שתי פרות. את"ל מחצה לא קני שתי פרות ומתו ואמר הריני משלם אחת ולא אמר שמתה מחמת מלאכה. מהו לקנות כפל שלה מי אמרינן כל הקרן שלה שלם:

שאל מן השותפין ושלם לאחד. פירוש נתן לו חלקו ברשות חברו דבלא רשות אינו חייב לפרוע והכי מוכח בירוש' [ריש] פרק שבועת הפקדון מקרא דוכחש בעמיתו פרט למכחיש אחד מן השותפין דלאו כפירות ממון הוא לפי שאינו רשאי לפרוע אחד מהן בלא [רשות] חבירו כן כתב הרנב"ר ז"ל בחדושיו:

מהו. שיקנה חצי הכפל מי אמרינן הרי שלם כל חלקו:

ושלם אחד מהם. [חצי דמיו מהו שיקנה חצי הכפל מי אמרינן] הרי שלם כל המוטל עליו דאע"ג דבירושלמי שאמרנו משמע דחוב אחד הוא וכדאמרינן עלה התם אמר ר' יוסי הדא אמרה שנים שלוו מן האחד אע"ג דלא כתבין זה לזה אחראין וערבאין אחראין זה לזה והביאו ריא"ף ז"ל בהלכותיו שם ולפי זה הרי לא שלם אלא מחצה וכבר איבעיא ליה מחצה מהו מכל מקום אין כ"א חייב לפי האמת אלא חלקו ומה שחייב מחלק חברו הוא מדין ערב ומשום הכי בעי הכא מהו כלומר דכיון דשלם כל מאי דרמי עליה כדין בע"ח מקני ליה כפילא שהרי אינו חייב לפרוע [בעד] חברו אלא היכא שאין לו נכסים שיוכל לגבות או דלמא כיון דאכתי פש חיובא גביה באידך פלגא מדין ערב ה"ל כשלם מחצה ממש ולא מקני ליה כפילא וה"נ מוכח פר' השואל (דף צו.) דלא מיחייב באידך פלגא אלא מדין ערב גבי שותפים ששאלו ונשאל לאחד מהם מהו וכו' ואיכא דמוכחי כן נמי מן התוספתא דבבא בתרא דתניא התם [בסוף פרק בתרא] המלוה את חברו ע"י ב' ערבים לא יפרע מאחד מהם ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע ממי שירצה ופירשו הם ז"ל דהכי פירושא לא יפרע מאחד מהם תחלה אלא כשהוא בא לגבות מהם יפרע מזה מחצה ומזה מחצה אין לו גובה מן השני והרי שני ערבים הללו הרי הם לענין ערבותם כשנים שלוו מאחד [ומשום] הכי אמרי' דכ"ז שיש נכסי' לשניה' אינו גובה אלא מזה מחצה ומזה מחצה אלמא דבשנים שלוו מאחד נמי בכה"ג דיינינן אבל הרמב"ם ז"ל אינו סובר כן פי' התוספתא שהוא ז"ל כתב בשני ערבים שנפרע מאחד מהם [מאיזה] שירצה ונ"ל שאם הרב ז"ל מקבל התוספתא הוא מפרש לה בין הלוה והערבין כלומר לא יפרע מאחד מהן תחלה אלא מן הלוה תחלה ואם אמר וכו' יפרע תחלה מהם ולא מן הלוה כלל אם ירצה ולא קאי ממי שירצה אשני ערבים והרשב"א ז"ל כתב שדין הרב יפה משום דלא דמו שני ערבים לחוב אחד שהם כמו משכון אחד לאותו חוב ואין השעבוד חל על המשכון לחצאים [ולא דמי] לשני לווים שכל אחד נוטל המחצה ומוציא לעצמו ושותפין ששאלו נמי כ"א משתמש לעצמו ואפשר שכן הדין נמי במפקיד אצל שנים דאמרינן דהוי כאילו הפקיד לזה מחצה ולזה מחצה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט