רד"ק על ירמיהו מח יא

| רד"ק על ירמיהופרק מ"ח • פסוק י"א |
יא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ירמיהו מ"ח, י"א:

שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃


שאנן מואב – הנו"ן פתוחה כי היא לשון עבר.

ושקט הוא אל שמריו – כמו "על שמריו". ודימה אותו ליין שעומד על שמריו, והוא היין הטוב, כי בהרקת היין מכלי אל כלי יילך ריחו וטעמו. ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקע בארצו.

לא נמר – שרשו נ.מ.ר. על משקל "מרד", והוא בניין נפעל, ועניינו על פי מקומו "נתחלף", או פירושו עניין רפיון וחלישות, כתרגומו, "לא פג". וכן, "על כן תפוג תורה" (חבקוק א ד), "אל תתני פוגת לך" (איוב ב יח), "ויפג לבו" (בראשית מה כו). וכן בדברי רבותינו ז"ל, "וניחוש דלמא פייגא דעתייהו דציבורא" (מגילה כה ב), כלומר "שמא תחלש דעת הציבור", וכן אמרו "גוף קשה יין מפיגו" (בבא בתרא י א), כלומר "מחלישו ומתיש כוחו". וכן פירוש "לא נמר" לפי תרגומו, כלומר, "שלא נחלש כוח היין וריחו".