פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


תוכן עניינים

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שַׁאֲנַ֨ן מוֹאָ֜ב מִנְּעוּרָ֗יו וְשֹׁקֵ֥ט הוּא֙ אֶל־שְׁמָרָ֔יו וְלֹֽא־הוּרַ֤ק מִכְּלִי֙ אֶל־כֶּ֔לִי וּבַגּוֹלָ֖ה לֹ֣א הָלָ֑ךְ עַל־כֵּ֗ן עָמַ֤ד טַעְמוֹ֙ בּ֔וֹ וְרֵיח֖וֹ לֹ֥א נָמָֽר׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

שלן מואבאי מזעוריהון ושקטין אינון על נכסיהון ולא אתגליאו מאתר לאתרא ובגלותא לא הליכו על כן אוריכו שליוא נכסיהון כחמרא דנטיר על שמריה וריחיה לא פג:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא נמר" - לא נחלף

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

שאנן מואב – הנו"ן פתוחה כי היא לשון עבר.

ושקט הוא אל שמריו – כמו "על שמריו". ודימה אותו ליין שעומד על שמריו, והוא היין הטוב, כי בהרקת היין מכלי אל כלי יילך ריחו וטעמו. ומואב גם כן לא גלה עדיין ועמד שוקע בארצו.

לא נמר – שרשו נ.מ.ר. על משקל "מרד", והוא בניין נפעל, ועניינו על פי מקומו "נתחלף", או פירושו עניין רפיון וחלישות, כתרגומו, "לא פג". וכן, "על כן תפוג תורה" (חבקוק א ד), "אל תתני פוגת לך" (איוב ב יח), "ויפג לבו" (בראשית מה כו). וכן בדברי רבותינו ז"ל, "וניחוש דלמא פייגא דעתייהו דציבורא" (מגילה כה ב), כלומר "שמא תחלש דעת הציבור", וכן אמרו "גוף קשה יין מפיגו" (בבא בתרא י א), כלומר "מחלישו ומתיש כוחו". וכן פירוש "לא נמר" לפי תרגומו, כלומר, "שלא נחלש כוח היין וריחו".

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שאנן", באר הטעם שגזר עליו ה' שיצא לגולה, כי "מואב" היה "שאנן מנעוריו" מאין מחריד מבחוץ, "ושוקט הוא" מבלי מרד בפנים כיין "אל שמריו", שהיין שמריקים אותו מכלי אל כלי ישארו השמרים בכלי הראשון והיין הוא בלי שמרים, אבל מואב נשאר על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי והוא עוד בכלי הראשון, "על כן עמד טעמו בו" כי היין שהוציאוהו מן השמרים יאבד קצת טעמו וריחו, לא כן היין העומד על שמריו, והנמשל שהעם שיגלו אותו ממקום למקום, ישנה מנהגיו ונימוסיו אל מנהגי ונמוסי המדינה שבא לשם, ועי"כ ישונה טעמו וריחו, ר"ל חקיו ומשפטיו והנהגתו אבל מואב לא הורק מכלי אל כלי, ומבאר הנמשל דהיינו "שבגולה לא הלך", והוא יושב בארצו מימי קדם קדמתה:

ביאור המילות

"שאנן ושקט". שאנן שלילת מטריד מחוץ ושוקט בפנים (כנ"ל ל"א י'):

"נמר". שרשו מרר ומשתתף עם תמורה שנע"ו והכפולים מתאחדים ויבא זה תמורת זה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על כן" - הואיל ולא הורק מכלי אל כלי לכן נשאר בו הטעם ולא נחלף הריח ר"ל לפי שישב בשלוה לכן היה ממולא בכל טובה ולפי שהמשילו ליין אמר לשון הנופל ביין שאם היין נשאר בכלי ששמוהו בו בתחלה נשאר בו הטעם והריח ולא כן כשמריקין אותו מכלי אל כלי

"ולא הורק" - דומה הוא אל היין אשר לא הורק מהכלי שהושם בו בתחלה אל כלי אחר ולתוספת ביאור אמר שלא הלך מעולם בגולה כי ישב בארצו מעת שנתיישב בה

"שאנן מואב מנעוריו" - מעת היה לעם ישב בשלוה והיה שוקט ומונח במקומו כיין הנח על שמריו שאינו מפיג טעמו

מצודת ציון

"שאנן" - ענין שלום כמו ושאנן ואין מחריד (לעיל טו)

"שמריו" - הוא הנופל מן המשקה לתחתיות הכלי וכן אך שמריה ימצו (תהלים עה)

"הורק" - ענין שפיכה כי כשנשפך המשקה מן הכלי נעשה ריק וכן שמן תורק שמך (שיר השירים א)

"נמר" - מלשון תמורה וחלוף ור"ל מטוב לרע

מנחת שי (כל הפרק)(כל הפסוק)

שאנן – חד מן ד' שהנו"ן פתוחה על פי המסורת, וכן כתב רד"ק.

טעמו בו – העי"ן בשוו"א לבדו בספרים כתב יד ודפוסים ישנים. ובמסורת: ד' טעמו וחד וטעמו, וסימן נמסר בשמואל א כא ותהלים לד, וכולם בשוו"א לבד.