פתיחת התפריט הראשי

סעיף א אם חס ושלום נפלה דלקה בשבת, חשו רבותינו זכרונם לברכה, כי בעל הבית ובני ביתו אשר שם הדלקה, אם יתעסקו בהצלה, והמה נחפזים ובהולים על ממונם, שמא מתוך כך ישכחו שהיום שבת ויכבו את הדלקה, על כן אסרו להציל אפלו חפצים שהן מתרין בטלטול למקום שמתרין להוציא, ורק מה שהוא צריך לו להיום, מתר לו להציל. כיצד. נפלה דלקה בליל שבת קדם הסעודה, מציל מזון שלש סעודות, הראוי לאדם, לאדם. הראוי לבהמה, לבהמה. ובשחרית, מזון שתי סעודות. ובמנחה, מזון סעודה אחת. ואם יש בכלי אחד מאכלים הרבה, כגון סל מלא ככרות, וחבית מלאה יין וכדומה, כיון שמוציאם בפעם אחת, מתר. וכן אם פרש סדין וכדומה וקבץ בו כל מה שיכול להוציא ממאכלים ומשקאות ומוציאן בפעם אחת, מתר. גם מתר לו להוציא כל הכלים שהוא צריך להשתמש בהם היום

סעיף ב ואומר לאחרים באו והצילו לכם, וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד שמחזיק אפלו הרבה והרי הוא של המציל, כיון שבעל- הבית, הפקיר וזכה זה מן ההפקר. ואם הוא ירא -שמים ומחזיר לבעל -הבית מה שהציל, כיון שיודע שלא הפקיר ברצונו, מתר לו לקחת שכר ההצלה, ואין זה שכר שבת, כיון שמצד הדין הכל הוא שלו. ומכל מקום מדת חסידות שלא לטול שכר על טרח הצלה שבשבת, אע"פ שאינו שכר שבת, כי החסיד יש לו לותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עברה

סעיף ג וכל זאת, רק למקום שמתרין להוציא לשם. אבל למקום שאסורין להוציא, אסור להציל שום דבר. אך בגדים שיכולין ללבשם, מתר לו ללבוש, ולעטף כל מה שיכול, ומוציא אפלו לרשות הרבים, ופושט וחוזר ולובש ומוציא אפלו כל היום. ויכול לומר גם לאחרים, באו והצילו, ומצילין כן


טו אייר

סעיף ד והבתים שאין שם הדלקה, אלא שהם קרובים ויראים שתגיע גם להם, כיון שהם אינם בהולים כל כך, מתרין להציל כל דבר למקום שמתרין להוציא לשם. יש אומרים, דגם מעות ושאר דברים יקרים אע"פ שהן מקצין, מתר להצילן מן ההפסד הגדול הפתאומי, כגון דלקה או שטף מים או גזלה, על ידי מה שמניחין עליהם איזה דבר מאכל ומטלטלין אותן כן ביחד. - אבל במקום אחר, אין שום התר לטלטל כן מקצה. ויש מקלין עוד יותר, שאפלו לבדן יכולין לטלטלן, משום דבמקום הפסד גדול פתאומי, נדחה אסור מקצה, ובלבד שלא יוציא למקום שאסורין להוציא

סעיף ה כל ספרי קדש, בין שהן בכתב בין שהן בדפוס, מצילין אותן מפני הדלקה או שטף מים וכדומה, אפלו לחצר או למבוי שאסורין להוציא לשם מחמת שלא עשו ערוב. והוא כשהן מתקנין בענין שהיו מועילים ערובי חצרות או שתופי מבואות. ועל ידי אינו יהודי, מתר להצילן אפלו דרך רשות הרבים - הצלת המת מן הדלקה, עין לקמן סימן פ"ח סעיף ט"ז

סעיף ו מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפלין עם התפלין

סעיף ז ספר-תורה קודם להציל לשאר ספרים

סעיף ח כשיש חשש ספק סכנת נפשות, מתר לכבות את הדלקה. ולכן במקומות שהישראלים דרים בין הנכרים, מתר לכבות את הדלקה, אפלו הוא בבית נכרי, והכל לפי הענין. ודוקא לכבות מתר. אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון. ואם עבר וחלל, ילך אל הרב לבקש שיורהו תשובה