קיצור שולחן ערוך פד

<< · קיצור שולחן ערוך · פד · >>

סעיף א כל דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט, אסור לצאת בו לרשות הרבים או לכרמלית. ולכן אסור לצאת במחט התחובה בבגדו, ואפלו במחט שאין בה נקב. ואפלו לצרך לבישה, יש להחמיר באיש. אבל אשה, כיון שדרך הנשים להעמיד קשוריהן, כגון הצעיפים וכדומה במחטין, מתרת לצאת בהן לצרך הלבישה. ודוקא במחט שאינה נקובה. אבל לא במחט נקובה

סעיף ב בתכשיטין, יש גם כן דברים שאסרו רבותינו זכרונם לברכה לצאת בהם בשבת לרשות הרבים. יש תכשיטין שאסרו לאנשים, ויש תכשיטין שאסרו לנשים, והינו תכשיטין שיש לחוש שמא תסירם להראותן. ועכשו נתפשט המנהג להתיר, והפוסקים כתבו טעמים לזה. וירא- שמים יש לו להחמיר על עצמו. עיין שלחן ערוך סימן ש"א וסימן ש"ג. ובפרט יש לזהר, שלא יצא איש בטבעת שאין עליה חותם מפתח - עין תוספת שבת סימן ש"ג סעיף קטן ל"ט. ומכל- שכן שלא ישא אצלו כלי השעות )שעון - אוהר, זייגער(, ואפלו קשור ברביד הזהב שהוא נושא על צוארו והוא תכשיט. אבל כלי השעות )שעון המונח בתוך הכיס(, הוי משא ]ממש[ ואין לו התר

סעיף ג מפתח של כסף, אע"פ שהוא נעשה להשתמש בו, כיון שהוא גם לתכשיט, נוהגין לצאת בו בשבת, אבל בתי עינים - משקפים - ברילל אע"פ שהן משבצות בכסף,אסור לצאת בהן

סעיף ד אסור לאשה לתת בגד על צעיפה, וכן האיש על הכובע שלו מפני הגשמים, שאין זה דרך מלבוש. ואם כונתן שלא יצערו אותן הגשמים מתר

יג אייר

סעיף ה החגר, וכן החולה שעמד מחליו, וכן זקן מפלג, שאי אפשר לו לילך בלא מקל, מתר לו לילך במקל בידו. אבל אם אפשר לו לילך בלא מקל, ובתוך ביתו הולך בלא מקל, אלא כשהולך לחוץ נוטל אותו להחזיק בו, אסור. וכן הסומא אסור לצאת במקל בעיר שאינה מתקנת בערובין. ומי שאינו צריך כלל למקל, אסור לולצאת בו אפלו במקום שיש ערובין, משום זילותא דשבת

סעיף ו מי שהוא אסור בשלשלאות, מתר לצאת בהן

סעיף ז אין יוצאים בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל, והולכין בהם בטיט ובמים

סעיף ח יוצאים ברטיה שעל המכה, - ובלבד שלא יניח אותה בשבת על גבי המכה, כדלקמן סימן צ"א סעיף י' כי לפי שהיא מרפאת, הרי היא כתכשיט. ויכול לכרכה במטלית שאינה חשובה ובטלה לגבי הרטיה. אבל דבר חשוב כגון מטפחת וכדומה, אסור לכרך עליה, לפי שאינו בטל לגבי הרטיה וגם לא הוי דרך מלבוש, והוי משא

סעיף ט יוצאין במוך שנותנים באזן לבלע לחה של צואת האזן, ודוקא כשהוא קשור ומהדק שם היטב שלא יוכל לפל . וכן יוצאין במוך שבסנדל, אם הוא באפן שאינו יכול לפול משם

סעיף י לא תצא אשה במוך שהתקינה לנדתה, שלא לטנף בגדיה. וכן לא תצא בסינר שהיא לובשת בשביל זאת, אלא אם כן הוא מלבוש גמור. אבל אם נותנת את המוך או את הסינר בשביל להציל את עצמה מן הצער שאם יפול הדם על בשרה ויתיבש, יהא לה צער, מתרת לצאת בהן

סעיף יא במקום רפש וטיט, מתר להגביה קצת בגדיו, שלא יתלכלכו. אבל להגביהם לגמרי אסור

סעיף יב מתר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה, ואע"פ שאינו צריך לעצמו את המלבוש השני, אלא שמוציאו לצרך חברו וכדומה. ודוקא כשדרכו לפעמים גם בחל ללבוש שני מלבושים כאלו, דהוי דרך מלבוש - ואע"פ שברב פעמים אינו לובש כן. אבל אם אין הדרך לעולם ללבוש שני מלבושים כאלו, אסור לצאת בהן בשבת משום דהשני הוי כמו משא. וכן הדין בשני אנפלאות - גרבים ובכובע גדול על כובע קטן - קאפל וכדומה

סעיף יג ושתי חגורות זו על גב זו, אם מנהג המקום לחגור כך, למטה חגורה גרועה ועליה חגורה חשובה, מתר לחגור כך גם בשבת, ואע"פ שעתה אין לו צרך רק באחת, והשניה מוציאה לצרך חברו. אבל אם אין הדרך לחגור בשתי חגורות, אע"פ שהוא רוצה לחגור כך בשביל עצמו, אסור, דכיון שיש לו די באחת, הוי השניה כמו משא. ובכל מקום מתר לצאת בשתי חגורות, כשיש מלבוש מפסיק ביניהן, כגון התחתונה על המכנסים, והעליונה על גבי הסרבל, שאז יש לו הנאה ותועלת משתיהן

סעיף יד מטפחת שמקנחים בהו את האף, נוהגין לכרכה תחת בגד העליון על המכנסים. ויזהר שלא לעשות בה שני קשרים זה על גב זה - עין לעיל סימן פ' סעיף מ"ה וירא -שמים אם הוא נוהג לשא רצועות המחזיקות את המכנסים - הויזענטרעגער יסירן בשבת, כדי שתהא לו המטפחת לצרך. ויש נוהגין לכרכה סביב הצואר. וזה אינו מתר, אלא אם אין לו שם מטפחת אחרת והוא רגיל לפעמים לכרוך שם מטפחת מפני הקר, ויקשרהו בהתר. אבל אם נותנה רק על הצואר והקצוות תלויות לו לפניו, זהו אסור גמור. וכן לכרכה סביב הרגל או סביב היד ולצאת בה, אסור

סעיף טו בתי ידים ]כסיות, כפפות[ - האנדשוה, יש מתירין לצאת בהן בשבת ויש אוסרין. ובזה העשוי לחמם שתי הידים ביחד ]ידונית[ - מוף יש להקל טפי

יד אייר

סעיף טז מתר לצאת בטלית מציצת בדרך מלבוש. אבל אם מקפלה סביב צוארו במקום שאין הדרך ללבשה כך, אסור

סעיף יז בגד שיש לו שתי רצועות או משיחות לקשרו בהן, או שיש לו קרסים לחברו ונפסק אחד מהן, אע"פ שהשני שנשאר כנגדו אינו חשוב, מכל מקום אם דעתו לתקנו אחר כך להביא לו בן זוגו, אם כן זה שנשאר אינו בטל לגבי הבגד והוי כמו משא. ואסור לצאת בבגד זה. אבל אם אין דעתו לתקנו, אם כן, כיון שזה שנשאר אינו דבר חשוב, הרי הוא בטל לגבי הבגד ומתר לצאת בו. ואם הוא דבר חשוב, כגון משיחה של משי או קרס של כסף, אע"פ שאין דעתו לתקנו, אינו בטל לגבי הבגד ואסור לצאת בו

סעיף יח בעלי הקרחה שמניחין על ראשיהן פשתן סרוק או צמר מנפץ שיהא נראה כשער בראשיהן ]פאה נכרית[ - פרוק מתרין לצאת בו בשבת לרשות הרבים, שתכשיט שלהם הוא - ובלבד שהוכן מערב שבת

סעיף יט הנושא קמיע, צריך לעשות שאלת חכם, אם מתר לצאת בה בשבת או לא, כי לא כל הקמעות שוים. ואשה הנושאת אבן הנקראת שטערנשוס כדי שלא תפיל, מתרת לצאת בה בשבת - ש"א ש"ג