קיצור שולחן ערוך פו

סימן פו – דיני רחיצה

סעיף א

אסור לרחוץ כל גופו או אפילו רוב גופו במים חמים אפילו הוחמו בערב שבת ואפילו לרחוץ שלא בפעם אחת, אלא אבר אבר אסור ברוב גופו, ואפילו ליכנס למרחץ רק להזיע גם כן אסור, אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו מחמין שהוחמו בערב שבת.

המים שהם ממקורם נובעים חמים כמו חמי טבריא וכדומה, אם הם בקרקע ואין המקום מקורה מותר לרחוץ בהם אפילו כל גופו, אבל אם הם בכלי או שהמקום מקורה אסור, ואפילו לכנוס רק לבית המרחץ להזיע אסור. ויש אומרים דכל שהם בקרקע אפילו המקום מקורה מותר לרחוץ בהם.

מותר לטבול כל גופו בצונן, אבל לא יעמוד אחר כך נגד התנור להתחמם, משום דהוי כרוחץ בחמין, ואפילו רחץ רק ידיו במים צוננים לא יחמם אצל התנור בעודם לחים, משום דהוי כרוחץ במים שהוחמו היום, דאסור לרחוץ בהם אפילו אבר אחד אלא צריך לנגבם תחלה יפה. ועיין לעיל סימן פ' סעיף לב שישפשפם קודם הניגוב שלא ישאר עליהם רק מעט מים.

הרוחץ צריך ליזהר שלא לסחוט שערו, וכן צריך ליזהר שלא לשוט, כי אסור לשוט בשבת וביום טוב, וכן אסור להשיט איזה דבר כגון הקיסמין שעל פני המים, ואם רוחץ במקום שאסורין לטלטל, צריך עוד ליזהר שקודם צאתו יסיר תחלה המים שעל גופו ושערותיו, לנגבם יפה שלא ישאר עליו מים ויוציאם מרשות לרשות. וגם בנהר עצמו צריך ליזהר שלא ישא את המים שעליו ארבע אמות, כי הנהר הוא כרמלית, ולפי שאין כולם יודעים ליזהר, על כן נתפשט המנהג במדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת אפילו בצונן, כי אם לצורך מצוה כגון אשה נדה כדלקמן סימן קסב סעיף ז' ואיש לקריו.

מותר לעמוד על שפת הנהר ולרחוץ ידיו בנהר, ואין זה איסור במה שהוא מוציא את המים שעל ידיו מן הנהר על שפתו, לפי שהנהר הוא כרמלית ושפת הנהר הוא גם כן כרמלית, ומותר להוציא מכרמלית לכרמלית בפחות מארבע אמות, רק שיזהר לנגב ידיו היטב קודם שילך ארבע אמות.

מותר לשוף ידיו במורסן אף על פי שהידים רטובות, ובלבד שלא יתן את המים על המורסן ממש, אבל אסור לשוף ידיו במלח וכל שכן בבורית, סבון, משום דנימוח.

מים שאין הדרך לרחוץ בהם אלא לרפואה כגון שהם רעים או מאוסים, אסור לרחוץ בהם בשבת, כיון שניכר שהוא מכוין לרפואה. במה דברים אמורים כששוהה בהם, אבל אם אינו שוהה בהם מותר שאינו נראה אלא כמיקר. ובחמי טבריא וכדומה, אם אין הדרך לרחוץ בהם אלא לרפואה, אסור לרחוץ בהם בשבת לרפואה אפילו אינו שוהה בהם.