קיצור שולחן ערוך פג

סעיף א הקף מחצות לטלטל בתוכן, לא מהני אלא כשהקף לדירה. ומהו נקרא מקף לדירה. זה שבנה לו בית דירה, או שפתח פתח מביתו ואחר כך הקיף שם במחצות, כדרך שעושין החצרות לבתים, אז אפלו אם הוא גדול הרבה מאד, הוי רשות היחיד גמורה. אבל כל שהקף שלא לשם דירה, כגון גנות ופרדסים, שאין המחצות עשויות אלא לשמור מה שבתוכן, באלו יש חלוק בגדלן. אם אינו גדול מבית סאתים - שיבאר בסעיף שלאחר זה, מתרין לטלטל בתוכו - ועין לקמן סעיף ג אבל אם הוא גדול מבית סאתים דינו ככרמלית

סעיף ב כמה הוא שעור סאתים. כמו שהיה חצר המשכן, מאה אמה ארך וחמשים אמה רחב. ואם הוא מרבע, עולה בחשבון שבעים אמה וארבעה טפחים על שבעים אמה וארבעה טפחים - ובאמות שלנו חמשים ושלש על חמשים ושלש ומעט יותר. ואם המקום עגל או בשאר ציור צריכין גם כן לחשוב כן שיעלה בתשברת - במרבע, חמשת אלפים אמה. - ובאמות שלנו שלשת אלפים שבע מאות וחמשים. אך אם ארכו יותר על פי שנים ברחבו אפלו רק אמה אחת, אז נחשב כיותר מבית סאתים כיון שאינו דומה לחצר המשכן


יב אייר

סעיף ג מקום שמקף שלא לשם דירה, והוא אינו גדול מבית סאתים, שמתר לטלטל בתוכו, אם יש בסמוך לו חצר, מתר גם כן להוציא מתוכו לחצר ומחצר לתוכו, כלים ששבתו בתוכו או בחצר, כי נחשב לרשות אחת עם החצר. אבל אינו רשות אחת עם הבית, שהכלים ששבתו בתוכו, אסור להכניסן לתוך הבית והכלים ששבתו בבית, אסור להכניסן לשם

סעיף ד מקום שהקף שלא לשם דירה, דהינו שמתחלה הקיף במחצות, ואחר כך בנה שם בית דירה או שפתח לשם פתח מביתו, מאי תקנתיה לעשותו מקף לדירה. יפרץ במחצות מקום יתר על עשר אמות, - כי עשר אמות חשובות כפתח, ויתר מכן הוי פרצה, ונתבטלו המחצות, ואחר כך יגדור אותה, ונחשב מקף לדירה

סעיף ה חצר שהיא יותר מבית סאתים, ונטע בה אילנות, אפלו ברבה, לא נתבטלה בזה הדירה ועדין חשובה מקפת לדירה, שכן דרך האדם להסתופף בצל אילנות. אבל אם זרע בה זרעים, אם זה ברב החצר, - אפלו אינו במקום אחד אלא מפזר, נתבטלה בזה הדירה וחשובה כלה כגנה. ואם זה במועט החצר, אם הוא פחות מבית סאתים, בטל לגבי החצר וכלו דינו כחצר. אבל אם הוא יותר מבית סאתים - במקום אחד, הרי מקום הזרע כמו כרמלית, והשאר מן החצר הרי הוא פרוץ במלואו למקום האסור, ואסור לטלטל גם בו רק בארבע אמות

סעיף ו וכן חצר שאין בה אלא בית סאתים או פחות וזרע במקצתה, גם כן נדון אחר הרב. ואם רבה זרוע,אע"פ שמתרין לטלטל שם, כיון שאינה יותר מבית סאתים, מכל מקום כלים ששבתו בבית, אסור להוציא לשם - כמו שכתבתי בסעיף ג'. ולכן צריך לעשות מחצה בפני הגנה, שיהא מתר לו להוציא מן הבית אל החצר - שנ"ח