קטגוריה:נחמיה ח יז

(נחמיה ח יז): "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד."

מדוע בני ישראל לא קיימו את מצוות הסוכות מאז יהושע בן נון ועד ימי נחמיה, במשך כמעט 1000 שנה?

בימי השופטים עוד אפשר להבין את זה, כי כידוע בימי השופטים בנ"י לא היו כל-כך צדיקים - הם עבדו עבודה-זרה, ובקושי היה אפשר לשכנע אותם להסיר את האלילים ולעבוד את ה'. כך שקיום מצוות עשה כגון סוכות לא בא בכלל בחשבון. אבל מה על ימי דוד, שלמה ושאר מלכי ישראל הצדיקים? כמה מלכים כרתו ברית בין העם לבין ה' - האם הם לא יכלו גם לחנך את העם לקיים את מצוות הסוכות? ואם אכן לא קיימו את המצוה, מדוע כל הנביאים שהיו באותן שנים לא הוכיחו אותם על כך?

חכמי התלמוד התייחסו לשאלה זו, (ערכין לב:): "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?! אלא, מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה". כך הוא בסדר עולם (פרק ל), ובירושלמי שביעית (פ"ו ה"א). ובהמשך מובא שם הסבר נוסף, "ואידך - דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע, והכא כתיב ישוע. בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע, דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי?!".

לפי שתי הדעות, המשפט "כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן" אינו מתייחס לסוכות, אלא למעשים אחרים שהתחדשו באותה תקופה: לפי דעה א הכוונה לחידוש המצוות התלויות בארץ - שמיטה, יובל וערי חומה, כפי שהיה בימי יהושע; לפי דעה ב הכוונה לביטול יצר-הרע של עבודה זרה וחידוש הדבקות בה', כפי שהיתה בימי מתן תורה. לפי זה, הפסוק כולל שני עניינים שונים: "בני ישראל עשו סוכות וישבו בסוכות. באותו זמן היתה שמחה גדולה, כי הם עשו דברים שלא עשו כמותם מימי יהושע".

שתי התקופות, תקופת יהושע ותקופת עזרא, הן תקופות של התחלה חדשה - בני ישראל נכנסים לארץ, משתלטים עליה ומתחילים לקיים בה את המצוות התלויות בארץ. התחושה של ראשוניות יוצרת אוירה מיוחדת ושמחה מיוחדת, המשפיעות על כל המצוות שמקיימים, גם על מצוות הסוכה. לפי זה, יש לפרש את הפסוק: "מימי יהושע לא עשו בני ישראל סוכות באותה התלהבות של מי שזוכה לקיים מצוה בפעם הראשונה".

דומה לזה כתב רלב"ג: "להיות לב כל הבאים שם טוב עם השם, ולקרא יום ביום בספר תורת האלוהים, וידמה שכן עשו בימי יהושע בן נון, לקרות גם כן בספר תורת האלוהים, או שיהיה שם אמרו, כי לא עשו כן לעשות הסוכות ולב כולם לה'"; ודומה לזה מצודת דוד.

בהסבר דרשת חז"ל עסק בהרחבה הגר"ש גורן בספרו תורת השבת והמועד, עמ' 219-222.

ניתן לפרש את הפסוק על פי הלכות בניית סוכה:

הרמ"א כותב באורח חיים סימן תרל"ז שאין לעשות סוכה ברשות הרבים. וכיון שירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא היתה שייכת לכל עם ישראל, מעולם לא קיימו מצוות סוכה בירושלים. וכשעזרא עלה לארץ הוא קידש את הארץ מחדש ועשה תנאי ב"ד שיוכלו לבנות סוכות ברשות הרבים, (תוספתא מסכת ב"ק פרק ו) שהוא כולל את כל ירושלים שהיתה שייכת לכולם, ואת כל רשות הרבים בכל מקום בארץ.

ומה שכתוב כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא הכוונה שלא עשו סוכות ברשות הרבים (=ירושלים ורה"ר בכל ערי ישראל) מזמן יהושע בן נון.

על-פי מלבי"ם. וכן כתב גם בשו"ת שואל ומשיב מדעת עצמו. הראי"ה קוק היה נוהג לחזור על הסבר זה - ראו מועדי הראיה עמ' צז.

יש דברים שקשה להבין מתוך התיאוריה - צריך לנסות כדי להבין. כדי להבין את הפסוק שמדבר על סוכות, צריך לנסות בפועל לקיים את מצוות חג הסוכות במלואן.

בסוכות צריך לא רק לבנות סוכות אלא גם לעלות לרגל לבית-המקדש. כשעולים לרגל, מאד קשה לסחוב את הציוד הדרוש לבניית סוכה, וגם לבנות את הסוכה בירושלים עצמה זה לא קל ודורש הרבה זמן (נסו ותיווכחו!).

מנהיגי ישראל בוודאי רצו להקל על בני ישראל העולים לרגל, ולכן התפתח מנהג שלפיו השופט או המלך בונה סוכות לכל העולים לרגל, כך שכאשר אדם מגיע לירושלים הוא כבר מוצא סוכה מוכנה. לכן, בכל תקופת השופטים והמלכים, לא בנו בני-ישראל סוכות, כי לא היה צורך בכך - הם ישבו בסוכות שבנו בשבילם בירושלים.

בימי יהושע היו כל ישראל במחנה מסביב לאוהל-מועד, העלייה לרגל הייתה קצרה ונוחה, ולכן הם יכלו לבנות לעצמם סוכות ליד הבית; אך מימי יהושע והלאה לא בנו סוכות והשתמשו בסוכות שבנו המנהיגים.

רק בימי נחמיה, בפעם הראשונה מאז יהושע, שוב נוצר מצב שבו כל ישראל גרים באזור מצומצם, בסמוך לבית המקדש, ולכן לא היה צורך לבנות סוכות ציבוריות, אלא כל אחד ואחד בנה לעצמו סוכה.

העיסוק של כל אחד ואחד במצוות החג, אחרי דורות רבים שבהם סמכו על המנהיגים שיכינו את הסוכות בשבילם, גרמה להם "שמחה גדולה מאד" .

ניתן להבין את העניין טוב יותר על-ידי השוואתו למצוות הקריאה בתורה בימינו: בימינו, רוב האנשים אינם בקיאים בקריאת התורה בטעמים, ולכן מקובל שיש "בעל קריאה" שקורא בתורה עבורם. אבל, אם יום אחד יהיה מצב שכל ישראל בקיאים בקריאת התורה, וכולם יעשו זאת - זה יהיה יום שמח מאד, ויוכלו להגיד עליו ש"מתקופת ... לא היה כדבר הזה בישראל".

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

עזרא ונחמיה מחברים את כלל המצוות לבית המקדש. המצוות שנוהגות בגוף, והמצוות התלויות בארץ עם המצוות הנוהגות במקדש. הם עושים זאת בשני מעגלים:

• מעגל ראשון - הסוכה. את הסוכה מצווה כל אדם לבנות בחצרו ובגגו, אך הם מוסיפים ובונים סוכות במקומות נוספים. ברשות הרבים - "ברחוב שער המים וברחוב שער אפרים", סוכות ציבוריות שישרתו את עולי הרגלים העולים לבית המקדש. בחצר המקדש - "ובחצרות בית האלוהים" (נחמיה ח, טז), סוכות מיוחדות לכהנים וללויים המשרתים בבית המקדש (שו"ת בית מרדכי לרב מרדכי פוגלמן, סימן פג).
• מעגל שני - ארבעה ושבעה מינים. הם מביאים מיני עצים שונים, כדי לקיים בהם מצוות ארבעת המינים ומצוות סוכה, לדברי רב חסדא בגמרא בסוכה (יב ע"א); או כדי לקיים רק את מצוות סוכה, בסכך ובדפנות, לדברי ר' יהודה ור' מאיר בגמרא בסוכה (לז ע"א).

... במשך כל השנים מאז שנצטוינו במצוות לולב וסוכה קיים עם ישראל את המצוות הללו. אלא שחיבור כזה בין כלל מערכת המצוות לבין בית המקדש, אכן לא נעשה מימות יהושע בן-נון.

עם ישראל נכנס לארץ עם יהושע בן-נון:

• ומקים את המשכן בגלגל.
• שם מצווה אותם הקב"ה למול את העם, אשר לא נימולו במדבר. מצוות ברית מילה היא מצווה הנוהגת בגוף, והיא איננה מהמצוות התלויות בארץ ובוודאי לא במקדש. ולמרות זאת ברית המילה היא המצוה הראשונה שמקיים עם ישראל בארץ, ובמקום המשכן, ערב אכילת קרבן פסח אותו לא יכול לאכול מי שהוא ערל. "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה" (יהושע ה, ט). מקום משכנו הראשון של המשכן בארץ, נקרא על שם המצוה הראשונה שהם קיימו בארץ, ובמקום הזה בדווקא. יהושע מחבר מצוה התלויה בגוף, ובמקרה זה כפשוטו, עם המשכן.
• הוא אינו מחבר למשכן גם מצוות התלויות בארץ, מפני שעדיין הם לא התחייבו בהם. הם נמצאים בארץ יום או יומים בלבד. אכן חז"ל דרשו על פסוק זה: "מקיש ביאתם בימי יהושע לביאתם בימי עזרא, שקדשו שמיטים ויובלות וקדשו ערי חומה" (ערכין לב ע"ב), וכוונתם לציין דוגמאות בולטות מכלל המצוות התלויות בארץ כמו שמיטה ויובל, שמעמדם שוה בימי יהושע ובימי עזרא, אך באותו מעמד החיבור שעשה עזרא היה גדול אף מזה של יהושע. הוא מחבר מצוות התלויות בגוף כמו סוכה ולולב, עם מצוה התלויה בארץ - הביכורים, עם הקרבת קרבנות חג הסוכות בבית המקדש.

ע"פ הרב יהודה זולדן, מתוך אמונת עתיך 19.

הדבר המוזר הוא שכתוב שהם עשו סוכות וישבו בהם "כי לא עשו עד אותו היום כן בנ"י". לא ברור למה באים לתת טעם. בפשטות הסיבה שהם עשו את הסוכות או ישבו בהם היא כי הם לא עשו עד עכשיו כן. ונראה שהם התרגשו מהעובדה שעד אותו יום לא עשו סוכות ולכן הם עשו סוכות. זה המניע.

מה מיוחד שלא עשו? נראה שהמיוחד ש כל הקהל עשו. ולפני זה היו רק חלק - או כי היו רשעים חלקם ולא באו, או שהיו המון פטורים ולא כל הישוב היה במקום, אבל פה רק עלו וכל היהודים שהיו בארץ יכלו לעשות ביחד סוכות ולכן התרכזו בירושלים לעשות את הסוכות יחדיו.

על-פי תגובה של נתנאל viva@012.net.il שפורסמה לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-31.

הגר"ש גורן (תורת השבת והמועד עמ' 228-229) כותב הסבר ששמע מהראי"ה קוק זצ"ל, לפיו ההדגשה בפסוקים היא על ההכנות הרבות לקראת קיום המצוה ברוב עם. הדברים מתאימים לדברי הכוזרי (ג, סג) שכוונת המקרא להפליג בשבח היום ההוא, שהמוני העם בשומעם את הדברים הזדרזו לעשות את הסוכות.

דברים נוספים בשם הראי"ה קוק זצ"ל ראה בשמועות ראי"ה, הוצאת המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, פרשת בהר תרפ"ט, עמ' 19-20.

על פי ביקורת המקרא, מצוות סוכות מופיעה בטקסט P - כהנים, וייתכן שהמצווה החלה להיות נפוצה בתקופת (סוף) בית ראשון. הטקסט כאן מסביר מדוע לא היה זכרון קדום של חגיגת החג, יחד עם הסבר מדוע אין זו מצווה חדשה (היא לכאורה קוימה אך הופסקה בתקופה קדומה הרבה יותר).

עיינו בהרחבה בנושא זה בדברי הרב גרוזמן על המועדים שמשם משמע שבאמת רק מנהיגי ישראל קיימו את מצוות ישיבה בסוכה.

ראו גם מאמרו של הרב גורן זצ"ל במועדי השנה (תשנ"ז) ושם הוא מביא גם את תשובת הרב קוק זצ"ל.

על-פי תגובה של אליאב ויזל שפורסמה לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-05-23

ראו דיון בנושא בפורום עצור כאן חושבים.