לאחר שאיש הא-להים ניבא את נבואת-ההתנתקות שלו , וסירב באומץ להזמנתו של ירבעם לבוא אליו לסעודת-פיוס, פנה אליו אדם אחר ( [[ביאור:מלכים א יג יא-יד- ]] ): " "ונביא אחד זקן, יושב בבית אל... וילך אחרי איש האלוהים, וימצאהו, יושב תחת האלה;"

"ויאמר אליו 'האתה איש האלוהים אשר באת מיהודה?'"

"ויאמר 'אני'."

"ויאמר אליו 'לך איתי הביתה; ואכול לחם'."

"ויאמר 'לא אוכל לשוב איתך ולבוא איתך, ולא אוכל לחם, ולא אשתה איתך מים במקום הזה'."

"כי דבר אליי בדבר ה' 'לא תאכל לחם, ולא תשתה שם מים; לא תשוב ללכת, בדרך אשר הלכת בה'."

"ויאמר לו 'גם אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אליי בדבר ה' לאמור 'השיבהו איתך אל ביתך, ויאכל לחם וישת מים'; כיחש לו."

"וישב איתו, ויאכל לחם בביתו, וישת מים." "

מדוע טעה איש הא-להים מיהודה?

1. ייתכן שהנביא הזקן היה מוכר וידוע, ואיש הא-להים לא העלה בדעתו שהוא משקר (ע"פ "דעת מקרא")

• אולם, מדברי הנביא הזקן נראה שאיש הא-להים לא הכיר אותו, שהרי הוא אמר לו "גם אני נביא כמוך".

2. ייתכן שהנביא הזקן לא סתר את דבריו של איש הא-להים אלא רק פירש אותם בצורה אחרת - הוא אמר לו, שהאיסור היה רק לאותו זמן שהיה בבית-אל, ולא לנצח, ואחרי שיצא מבית-אל מותר לו לחזור לשם ולאכול שם. איש הא-להים טעה משום שלא פירש את הנבואה "לחומרה" (ע"פ מלבי"ם)

• פירוש זה מתאים למצב של הסתר-פנים, שבו המצוות הן מילים טכניות בלבד ללא משמעות (ראו היתר השיחרור ); אך אין זה סביר שאיש הא-להים, ששמע את דבר ה' באופן ישיר, יתייחס אליו בצורה טכנית ויעשה לעצמו "היתרים".

3. ייתכן שאיש הא-להים חשב שהאיסור מתייחס רק לירבעם ולאנשי בית-אל החוטאים, ולא לצדיקים; ומכיוון שהנביא אמר לו "גם אני נביא כמוך", כלומר מזדהה איתך ועם דבריך - הוא חשב שמותר לו לאכול אצלו. איש הא-להים טעה בכך שלא בדק אם הנביא הזקן הוא באמת צדיק - ואם הוא צדיק, מדוע הוא גר בעיר של חוטאים (ע"פ אברבנאל) .

• אולם, קשה להניח שאיש הא-להים לא הבין את הנבואה שנאמרה לו באופן ישיר.

4. ייתכן שהגוף הכריע אותו; כשדיבר עם ירבעם הוא היה עדיין רענן, אך לאחר הליכה ממושכת בשמש הוא נעשה רעב, צמא וחלש (לכן הוא עצר לנוח "תחת האלה" ), ולכן כשהנביא הזקן אמר לו שמותר לו לאכול ולשתות אצלו, הוא האמין בלי לבדוק.

• אולם, איש הא-להים קיבל את הנבואה עוד לפני שבא לבית-אל; האם לא העלה בדעתו לקחת צידה לדרך?!

5. לכן נראה לי, שאיש הא-להים היה אוהב-ישראל גדול; הוא כל הזמן קיווה שבני-ישראל יחזרו בתשובה, ונבואת ההתנתקות תתבטל (ע"פ הרב יגאל אריאל, "מקדש מלך") .

הוא עצר וישב "תחת האלה" , כדי לראות מה יקרה בעיר - כמו שעשה יונה אחרי שה' סלח לנינוה (יונה ד 5: "וייצא יונה מן העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה מה יהיה בעיר"). שניהם רצו לראות האם ה' ישנה את החלטתו - איש הא-להים רצה לראות אם ה' יבטל את גזירתו על בית-אל, ויונה רצה לראות אם ה' יבטל את מחילתו לנינוה.

כשאדם מקווה מאד שמשהו יקרה - הוא יאמין בקלות לכל מי שיגיד לו שזה אכן קרה; וזוהי בדיוק משמעות דבריו של הנביא הזקן - שבני-ישראל חזרו בתשובה, ולכן ה' ביטל את החרם על בית-אל - היא כבר לא נחשבת ל"עיר הנידחת", מותר לאכול ולשתות בה.

כשאיש הא-להים שמע את דברי הנביא הזקן, הוא היה בטוח שתקוותו התגשמה ושבני-ישראל חזרו בתשובה, ולכן האמין מייד.