בנבואת נחמה בספר ישעיהו, נזכרו דברי ה' (ישעיהו סו יג): "כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ - כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ".

יש מפרשים, שבפסוק זה, כמו בפסוקים נוספים , ה' נמשל לאֵם - כמו שאם מנחמת את בנה, כך ה' ינחם את בני ישראל.

• אך המשל בפסוק זה הוא לא האם אלא האיש - " כאיש אשר..."; אילו הכוונה היתה להמשיל את ה' לאם, היה ראוי לכתוב "כאם אשר תנחם את בנה - כן אנכי אנחמכם".

לכן נראה לי, שכוונת הפסוק היא "כאיש אשר אמו תנחמנו - כן בירושלים תנוחמו", כלומר - בני ישראל נמשלים לאיש, וירושלים נמשלת לאֵם, כמו בפסוקים הסמוכים (מפסוק ח והלאה: "כִּי-חָלָה גַּם-יָלְדָה צִיּוֹן, אֶת-בָּנֶיהָ... שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם... לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ..."). והמשפט "כן אנוכי אנחמכם" הוא מאמר מוסגר שמתאר את מי שעומד מאחרי הקלעים - ה', שמאפשר לירושלים לנחם את בניה (פסוקים 12-13): "כִּי-כֹה אָמַר ה', הִנְנִי נֹטֶה-אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם--וִינַקְתֶּם; עַל-צַד, תִּנָּשֵׂאוּ, וְעַל-בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ. כְּאִישׁ, אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ--כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם, וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ".