קטגוריה:דברים ה ו

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

אנכי ה' אלהיך וגו' עד שמור את יום השבת. עם היות שכבר פירשתי במאמר רחב עשרת הדברות בפרשת וישמע יתרו והעירותי בפירוש' ספקות באותה פרשה שפירשתיה בפני עצמה. הנה לא אחדל להביא במקום הזה דבר מה בפירוש' כי היה בלתי ראוי אם יעמוד המעיין על המקום הזה ולא ימצא בו ביאור הדבורים ההם. ויצטרך לחזור ולבקש על מה שכתבתי ואולי לא ימצאהו ונמצא שם שמים מתחלל בהעדר הפרשה והביאו' בכל מקום שיצטרך אליו. ואומר שעם היות שברב הענינים ימשכו המספרים אחר נושאיהם ואין לשאול טעם בהם כיון שאי אפשר שלא יפלו תחת מספר מה. הנה המספרים הנמצאים בתורה האלהית אם בקרבנות. אם במועדים. אם בטהרות. וזולתם אין לחשוב בהם שלא יבאו מכוונים בטוב טעמם ובחינתם כמו שכתב הראב"ע והנה אין מספר יותר מפורסם במעלה וכללות יותר ממספר עשרה כי הוא כולל כל העשרה מאמרות מאמר העצם וט' מאמרי המקרים שמהם הושתת העולם גם המספר הזה יכלול תשעה גלגלים הסובבים את הארץ עם מניעיהם עם הסבה ראשונ' יתברך. כי הוא רוכב בערבות ביה שמו. ולזה אמרו קצת הקדמונים כי עשרת דברים האלו נאמרו במעמד האלהי כנגדם ואולי לזה כוון באמרו כי מן השמים דברתי עמכם. רוצה לומר כי מן השמים ושמי השמים ודוגמת חילם וצבאם ביחסם ומספרם ומשפטם היו הדבורי' ההם שדבר עמהם כאלו היו הדברות האלהיות כלם מפתחו' השמים. וכמו שאמ' (פ' ברכה) רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. ואחז"ל בפרק ד' מיתות ובויקרא רבה פ' ל"ה אם בחקותי. חוקות שחקקתי בהם שמים וארץ. ואחר שידענו שהמספר הנכבד הזה. הוא מעיד על ידיעה עליונ'. נדע גם כן שנחלקו הדברות האלו בשני מחלוקות על שני לוחות. חמשה חמש' בכל לוח גם כן לסבה גדול' עצמית. כי לא הי' זה לחסרון לוח גדול שיכילם כלם רק ללמד על שהם מכוונים נגד שני חלקי האדם. הה' מהם אלהיות שהם מיוחדות אל החלק השכלי. והחמשה אנושיות מיוחדות אל הכח החמרי כי זה כל האדם. ולזה תמצא כי אל החמש' דברים שבאו בלוח הראשון במה שבין אדם למקום בא שם ההויה ושם אלהים בכל אחד מהם איש לא נעדר. אמנם בה' האחרים שהם בין אדם לחברו לא נזכר שם. לא מהויה ולא מאלהות לפי שהם אנושיים ולא מתיחסים לאל עם שיש יחס ודמיון בדבורים אשר בשני הלוחות האלה כמו שאבאר. והחמשה שהיו בלוח האחד היו. אנכי. לא יהיה לך. לא תשא. זכור את יום השבת. כבד את אביך. ובלוח השני היו הה' הנשארים לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. לא תענה. לא תחמוד. שאלה הם הדברות העשר'. ונהני מפרש אותם אחד אל אחד:

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'. ראוי שתדע שבדבור הראשון נפל חלוף גדול בין החכמים בהבנתו. כי הנה הרב המורה כפי מה שיורה עם הסברא הישרה והשכל הטוב מתוך דבריו בספר המדע פרק ראשון ובספר המורה מ"ב פ' ל"ג ובספר מנין המצות אשר היה דעתו בכונת הדבור הזה שיש שם מצוי ראשי' נמצא מחוייב המציאות שלם מצד עצמו ושהוא אמרו אנכי ה' אלהיך. ודעת הרב רבי משה מקוצי בעל ספר המצות גדול כתב וז"ל. מצות עשה להאמין שאותו שנתן לנו התורה בהר סיני הוא אותו אשר הוציאנו ממצרים. וזהו שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים עד כאן. הנה הניח הדבור הזה כחו שהתורה היא אלהית מן השמים. ובעל ספר עמודי גולה כתב וזה לשונו. המצוה הראשונה לידע שאותו שברא השמים והארץ והוא לבדו מושל למעלה ולמטה ולארבע רוחות העולם שנאמר אנכי ה' אלהיך וכתיב וידעת היום וגו' ואפילו באויר להוציא מהפלוסופי' האומרים שהעולם נוהג מאליו במזלות העולם. אכן הקב"ה מנהיג את העולם כלן ברוח פיו והוא הוציאנו ממצרים ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (משלי כ׳:כ״ד) מה' מצעדי גבר כוננו ואדם מה יבין דרכו עד כאן לשונו. הנה אם כן לדעתו כח הדבור הוא שנאמין בהשגחת השם. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש אנכי ה' אלהיך שידעהו ויאהבהו בכל לבו וידבק בו תמיד ולא תסיר יראתו מעל פניו וכו' ולפי זה יהיה כח הדבור הזה אמונת העקר שראוי לעבדו ולשבחו. והרב רבי משה בר נחמן בפירושו לתורה ובספרי השגותיו שעשה על מספר מנין המצית פירש. אנכי ה' אלהיך באופן כולל כל הדעות האלה שזכרתי כלם אמר וזה לשונו. צוה אותם שיכירו וידעו כי השם יתברך ישנו והוא ההוה הקדמון אשר מאתו היה הכל בחפץ ויכלת והוא אלהים להם ואנחנו חייבין בעבדתו. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי הוציאו אותנו יורה על החפץ ועל המציאות בידיעה והשגחה ממנו. גם יורה על החדוש כי על קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו ויורה על היכלת והיכלת תורה על היחוד. הנה הרכיב בדבור הזה רוב עקרי האמונה עם שלא יורה עליהם הכתוב וככל זה כתב הרב רלב"ג. ורב בן חסדאי בתחלת ספרו כתב שענין אנכי ה' אלהיך הוא שהשם הנקרא כן הוא האלוה והמנהיג אשר הוציאנו ממצרים. הנה הוא שם המאמר הזה באמונת ההשגחה לא זולתו. והרב רבינו נסים ובעל ספר העקרים במאמר א' פרק י"ד נמשכו בזה אחרי בעלי הדין שזכרתי עם היות שלא אמרו הדבר בשם אומרו ויחסו דעותיהם לעצמם. כי הר"ן פירש אנכי ה' אלהיך כמו שפירשו בעל ספר מצות גדול להאמין תורה מן השמים. ובעל ספר העקרים על אמונת ההשגחה כדעת בעל עמודי גולה והרב רבי חסדאי. הראיתיך בעיניך חילוף דעותיהם ואיך כל אחד מהם פונה בביאור הכתוב וכונת המצוה. וכלם נתרחקו מאד מהוראת הכתובים לפי פשוטיהם. והראב"ע כתב ששאל לו רבי יהודה הלוי ז"ל שהיה חותנו אבי אשתו של הראב"ע ז"ל. למה אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ולא אמר אנכי ה' אלהיך אשר בראתי את השמים ואת הארץ וכל צבאם. והשיבו כפי דרכו דברים בלתי מספיקים בעיני. ובספר הכוזרי מאמר א' כתב ר' יהודה הלוי הספק ההוא בשם הכוזר והשיבו דברים נכוחים ומתישבים על הלב באמרו שזכר להם מה שראו. וההטבה אשר עשה אליהם בפרט זה ימים מעטים. ולא הוצרך לומר הדברים הקודמים הכוללים לכל נברא. אבל הנראה אלי בפירוש הכוזר הזה. ותשובת הספק ההוא. הנה הוא כמו שאומר:

דע שלא בא הקב"ה לסיני להודיע לעם היותו נמצא או מחוייב המציאות כי המדע הזה הוא מושכל יגיע השכל אליו בהקדמותיו ומופתיו. וחכמי הפלוסופים השלמו באמתתו. ולא היו ישראל צריכים לשמוע מפי הגבורה זה כיון שהם מעצמם היו יודעים אותו. וגם לשון הדבור וענינו בלתי מורה עליו. שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כמו שלא יורה גם כן על אחד משאר הדעות שזכרו בזה החכמים הנזכרים ומפני זה דעתי נוטה. שהודיע הקב"ה לישראל בדבור הזה הראשון הדרוש אשר חקרנו עליו לעיל. רוצה לומר שאינם נכנעים תחת ממשלת שר אחד משרי מעלה אבל שהאלוה והשר אשר על ישראל הוא השם יתברך לבדו ואין עמו אל נכר שאינו נברא כמו שרי העולם שהם כלם נבראים. ואמנם השר המושל בישראל הוא בורא העולם ומהוה אותו. כי הוא אשר ברא העולם אחר האפס המוחלט. וכבר ידעתי ששם יהו"ה נאמר עליו מבלתי שישתתף בו אחר. ולכן נקרא שם המפורש שהוא נבדל משאר השמות ולא ישתתף בו שום נברא. והשם הזה הוא מלשון הויה שמורה בו שהוא מהוה העולם ובורא אותו אחר האין. ולכן אמר אליהם בדבור הראשון הזה אנכי ה' אלהיך. ר"ל דע ישראל שאנכי יהו"ה המהוה את העולם ובורא אותו אני עצמי הוא האלוה שלך והשר והמנהיג העליון אשר עליך ולכן הוצאתיך מארץ מצרים כי הוצאתיך משם כנגד השרים העליונים. כמו שאמר ובאלהיהם עשה ה' שפטים והיה תכלית ההוצאה משם כדי שאנכי אהי' לכם לאלהים וכמו שאמר ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. הנה א"כ במה שאמר אנכי ה' גלה להם שהמדבר אתם היה הסבה הראשונה מהוה העולם ובורא אותו. ובאמרו אלהיך. הודיעו כונת הדבור שלא יהיה להם אלוה אחר ולא שר בשמים זולתי הש"י. ואמרו אשר הוצאתיך היה להודיע שבעבור זה הוציאם ממצרים כדי שיהיו לו לעם נחלה:

ואחרי שהודיע המדע העליון הזה בדבור הראשון אמר בדבור השני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני רוצה לומר מאחר שאינכם כשאר האומות שיש להם אלוהות ושרים בשמים ואתה לא כן כי אנכי ה' אלהיך. אין ראוי גם כן שיהיו לך אלהים אחרים לא מהשכלים הנבדלים היושבים ראשונה במלכות. ועליהם אמר על פני. ר"ל אלהים אחרים מאותם שהם על פני. וכן פי' אנקלוס ופני לא יראו על השכלים הנבדלים ואמר ודקדמי לא יתחזון. ולא גם כן מן הגרמים השמימיים ועליהם אמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל. ולא מהעולם השפל רוצה לומר שיחשוב הדברים הטבעיים הם מנהיגים ומושלים בטבעם ושאין מי שיבטל סדר טבעיהם לכן אמר ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. הנה אם כן זכר בזה שלא יקבל על עצמו אלהות מאחד מכל ג' העולמות. עולם הרוחניי ועולם השמימיי. ועולם השפל וכללם כלם באזהרתו באמרו לא תשתחוה להם ולא תעבדם רוצה לומר לאל רוחניים. ולא לשמימיים. ולא לשפלים. לפי שכלם הם נבראים. ואנכי ה' בורא ומהוה את העולם בלתי ממונים עליך ואנכי ה' אלהיך. שהנהגתך כלה היא בידי ואל תחשוב שכפי מעלת רוממותי לא אחוש אם תשתחוה ותעבוד לאל אחר. כ"ש בהיותם כלם ברואים ממני. כ"א שאין זה לי מצד שאני ה' בורא הכל. הנה מצד זה שאני אל ומנהיג שלך. אהיה קנוא ונוקם כמו הבעל האוהב את אשתו ומרחם עליה שלרוב אהבתו אותם יקנא בה אם תלך ותסתתר עם איש אחר ואפקוד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי. כמו שאני עושה חסד לא לבד לד' דורות כי אם גם לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. וכבר כתב הרב המורה בח"א פ' נ"ד למה אמר בענין העונש על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים. והוא כי כשתחטא עיר ומדינה בעון עכו"ם הנה יכרתו שם האבות הזקנים עם בניו ובני בניו עד דור רביעי שאי אפשר שיראה אדם עוד מזרעו. ואמרו לשונאי כבר באר גם כן שנאמר לענין עכו"ם לא לזולתו מהעונות ואין ראוי שיחשב שעון האב יפקוד ה' על הבנים אם לא היו ראוים לכך. בהיות שכך היה המדה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. אבל הכונה היא כמו שפי' המתרגם כי כאשר הבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אז יפקוד הש"י עליהם עונם ועון אבותם. וזהו אמרו לשונאיו:

והנה היה הדבור השלישי לא תשא. שראה הש"י שיתרחק אדם מב' הקצות להיות שאינם מרוחקים מהאמת אם הקצה הראשון שישתף לו אלוה אחר ויתן מאלהותו לזולתו ועל זה בא דבור לא יהיה לך. ואם מהקצת השני שלא יאמין מהאלהות דבר כלל לא משאר האלוהות וגם לא מהש"י ויאמר שכלם שוא ודבר כזב ושג"כ שוא עבוד אלהים וכנגד זה אמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. רוצה לומר שלא ישא בפיו ובשפתיו שם כבוד מלכותו לשוא. ואמר ה' אלהיך ר"ל שלא יכפור ולא ייחס לשוא אמונת בריאתו לעולם הנרמז בשם יהו"ה ולא יכפור גם כן בפנה ההיא מההנהגה וההשגחה הנרמזות באלהיך. ויאמר ששתי האמונות האלה שהן רוצה לומר היותו יהו"ה בורא ומהוה העולם או היותו מנהיגך ומשגיח בך ואלהיך. הוא שוא ודבר כזב לא תעשון כן כי לא ינקה הש"י את אשר ישא את שמו לשוא. כי עם היות זה שטות ושגעון גמור ואין ראוי להשגיח לדבר השוטים הנה הש"י לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא. אע"פ שהוא להעדר ידיעה ומתוך סכלות. וראוי שתרגיש למה לא אמר בזה כי לא ינקה ה' אלהיך כמו שאמר למעלה לא תשא את שם ה' אלהיך כי תמיד יאמר בכל הדברות האלה אנכי ה' אלהיך אם לא במאמר הזה. וכן הוא גם כן בדברות הראשונות. והסב' אצלו בזה היא כי הרשע בהכחישו הנהגת הש"י והשגחתו נצטרך לתת אליו ראיות ומופתים. אבל אם יכחיש מציאות הש"י אין ראוי להתוכח עמו לפי שהוא דבר כוזב בעצמו ואין צורך לבארו במין ממיני הראיות. ולכן ראוי לקרעו כדג ולא להשיב לדבריו כי הוא כאחד מהבלתי מדברים כ"א הוא נברא ונמצא בעצמו. איך יכחיש מציאות הבורא יתברך אשר בראו. ואלו לא היה הבורא יתברך נמצא לא היה הרשע ההוא נמצא. ולכן אמר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. רמז בשמו שם יהו"ה יתברך שהוא הבורא ומהוה העולם לא ינקה את אשר יכחיש מציאותו. ומפני זה זכר אחריו דבור השבת המורה על חדוש העולם ובריאתו. ואחרים פירשו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שנשבע לשקר מצד אחד ישא השם על שפתיו ויאמר שהוא אלהיו ובנשיאות הזה מודה בו ברוממותו ובאמונתו. ובהיותו נשבע לשקר הנה הוא כופר בו להשוות בדבריו אמתת מה שנשבע אל אמתתו יתברך. ואם הוא נשבע לשקר. אע"פ שאין כופר בפירוש. הנה מדבריו תמשך הכפירה. שכמו הדבר שנשבע עליו אינו אמת. כך הוא האל יתברך חלילה. וזהו שאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. וכבר ביארו החכמים ז"ל בשבועות פרק שני שנכלל במאמרו זה שלא יוציא ולא יעלה אדם בשפתיו שם שמים לבטלה או לעניינים קלים כי השבועה באמת ענין אלהי לא לתהו בראה כי אם להשתמש בה שמוש אמתי הכרחי. וכמאמר הנביא (ירמיה ד' ב') ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה. ולזה אמרו בשבועות פרק שני (ד' ל"ט) שנזדעזע העולם בשעה שיצא מפי הגבורה לא תשא ואמרו שכל העולם כלו עומד עליה כמו שאמר (ישעיהו נ״ד:ט׳) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. ואם יקלו בה בני אדם עמודי שמים ירופפו: