קובץ יסודות וחקירות/קטן

הגדרה

מי שלא הגיע לי"ג שנה פטור ממצוות (מדאורייתא) ופסול להעיד (הסוגיות בברכות מח. וסנהדרין סח: לגבי פטור מצוות, בבא בתרא קנה: לגבי עדות, בבא קמא פז. לגבי פטור מחיוב נזיקין).
דוגמא לכך שפטור ממצוות: פטור מברכת המזון מדאורייתא (ברכות מח.).
דוגמא לכך שפסול להעיד: מעיד על דבר שראה ושמע (רש"י בבא בתרא קנה: ד"ה א"ר הונא).

מקור וטעם

המקור למיעוט קטן מדינים שונים הוא מהמילה "איש". וכך לומדים גם שקטן פטור ממצוות, שנאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה'" (במדבר ה-ו), שחטא נכתב רק לגבי "איש" (ברטנורא אבות ה-כא ד"ה בן י"ג. וכן ממעטים מ"איש" גם חרש ושוטה. אמנם הסתפק הקובץ ביאורים גיטין טז האם "איש" ממעט יחד את חרש שוטה וקטן, או שה"איש" ממעט רק את הקטן, ומהקטן לומדים בבניין אב גם לחרש ושוטה).
במקור לדין י"ג שנה נחלקו הראשונים לשלוש דעות:
א) מדאורייתא, שלא מצינו בכל התורה שבן פחות מי"ג יהיה נקרא איש, ורק לגבי בן י"ג מצינו שנקרא איש – "וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" (בראשית לד-כה), וגמירי שהיו אז בני י"ג (רש"י נזיר כט: ד"ה ורבי יוסי, ברטנורא אבות ה-כא ד"ה בן י"ג).
ב) הלכה למשה מסיני (שו"ת הרא"ש טז בתחילתו).
ג) מדרבנן, ששיערו חכמים שזהו הזמן להבאת שתי שערות (תוס' סנהדרין סט. ד"ה בידוע).
בגדר בן י"ג בזכר חידש הרוגאצ'ובר שבעצם גדלות מתחילה גם בזכר מבן י"ב, אלא שאין גדלות בלא שערות, ושערות בזכר קודם י"ג הרי הן שומא, ולכן זכר יכול להיות גדול רק בי"ג (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה טומטום ואנדרוגינוס).
טבעו של קטן (וכן חרש ושוטה) שאינו בן דעה (חגיגה ב:, גיטין כג.).
במהות הסימנים חקר הרוגאצ'ובר האם הם ראיה שהוא גדול (סימן), או שהם עצמם דין הגדלות (סיבה) (צפנת פענח אישות ב-ט בתחילתו תלה זאת במחלוקת בבלי וירושלמי, ושם ב-יז בסופו תלה זאת במחלוקת ראשונים).
בדין שפטור מהמצוות דנו האחרונים האם אין בו כלל סרך איסור ולא צריך כפרה כשיגדל, או שיש בו איסור ורק פטור (אחיעזר ח"ג פא-יא ד"ה יש: מותר, שערי יושר א-ג: לא ניחא לרחמנא, חלקת יואב א (וכן חקר שם לגבי חרש ושוטה), קובץ שיעורים קידושין פא: אינו כאנוס אלא אינו בר חיוב כלל, קובץ שיעורים בבא בתרא תיג, צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קטן. ובקובץ הערות עה-ב כתב שהקטן אינו מצווה אך יש בו את סיבת האיסור, וכן בקהילות יעקב יבמות טז-ו כתב שהקטן אינו מצווה אך המעשה שנאוי לקב"ה. והקונטרסי שיעורים קידושין כד-יב (ד"ה וסברא) הוסיף עוד שאינו בר חיוב, שהתורה לא חייבתו כלל (פטור שלילי), ולא כסומא (לדעת רבי יהודה שפטור מהמצוות) שכיוון שהוא גדול ובר דעת הוא בר חיוב אלא שהתורה פטרתו (פטור חיובי)).
בטעם שקטן פסול להעיד יש שלושה הסברים (קובץ שיעורים בבא בתרא תקסו):
א) "ועמדו שני האנשים" – ולא קטנים (גמרא שם).
ב) עדות שאי אתה יכול להזימה, שהרי לא נוכל להעניש את הקטן אם נזים אותו (רש"י).
ג) חשש משקר, שאין סומכים עליו לברר את הדבר (דעת הקובץ שיעורים עצמו שם, ודן שם מדוע צריך גם את הפסוק שהגמרא הביאה).

בדינים שונים

כלאיים, המלבישם לקטן – הסתפק המנחת חינוך האם עובר בלאו (מנחת חינוך תקנא-ב [ה], וכן דן בזה צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה כלאי בגדים אות ל).
פדיון הבן – קטן שפודה את עצמו, הסתפק המנחת חינוך (שצב-א [ב], ודן בזה גם בס"ק ז שם) האם יוצא ידי חובה, שהרי החוב הממוני פוקע, כדין קטן שפרע את חובו, אך המצווה שקטן עושה בקטנותו לא מועילה .
קטן שלווה – נחלקו הראשונים האם חייב לשלם, ואינו כקטן שהזיק שפטור, משום שכאן יש לו הנאה (רא"ש כתובות פרק יג סי' ז, שו"ע חו"מ צו-ג). או שפטור משום שנאמר "כי יתן איש אל רעהו" ולא קטן (רבינו יונה שהובא ברא"ש שם).
שמירה בבעלים, הסתפק המנחת חינוך (ס-א [י]) אם יש את דין זה בשואל מבעלים קטן, כיוון שמדאורייתא השואל מן הקטן הריהו גזלן ואין בו דיני שומרים.
קידוש השם – דנו האם קטן חייב בזה, ויש בזה שלושה צדדים:
א) חייב, משום ש"ונקדשתי" כולל גם קטנים (הגהות מיימוניות ברכות ה-ו).
ב) הקטן עצמו פטור, אך אביו מחוייב להמציא את בנו להריגה מדין חינוך.
ג) הקטן פטור וגם אביו פטור (בין שני הצדדים הללו הסתפק יחל ישראל לט ד"ה ולפי"ז (בשם אביו), והביא גם את ההגהות מיימוניות).
דיחוי – מי שמתו אביו או אימו בשעה שהיה קטן, והגדיל תוך שלושים למיתתם, נחלקו בזה הראשונים: מהר"ם מרוטנבורג סובר שחייב להתאבל ואין בו דיחוי, משום שאין דיחוי אצל מצוות. והרא"ש סובר שכאן לא שייך אין דיחוי אצל מצוות, שכאן הדיחוי אינו במצווה עצמה אלא באדם שהיה פטור באותה שעה, ובזה יש דיחוי גם במצוות (מועד קטן פ"ג סי' צו, והביא גם את המהר"ם מרוטנבורג).

פרטי הדין

בנים לדעה שהם כסימנים (דהיינו שאם הוליד בנים דינו כגדול גם בלי י"ג שנה ושתי שערות) – חידש הרוגאצ'ובר שלא הכוונה שהוא גדול, אלא אינו לא קטן ולא גדול (מפענח צפונות ה-כט, ו-לג).
ספק קטנה, דהיינו שהיא לאחר י"ב שנה ומחצה והביאה סימני איילונית, ואנו מסופקים האם היא איילונית והיא גדולה או שאינה איילונית והיא עדיין קטנה – הסתפק המשנה למלך (עבדים ד-א ד"ה ויש) האם על האב להביא ראיה שהיא קטנה ואינה איילונית, כדי שיוכל למוכרה לאמה, משום שהוא המוציא מחבירו, או שעליה להביא ראיה שהיא איילונית וגדולה, כדי שלא תימכר.
סימני נערות נוספים בבת (בנוסף לשתי שערות) – במסכת נידה (מז.) נשנו סימנים רבים במקום הדדים, גם במשנה וגם בברייתא: משיעלה הקמט תחת הדד, משיטו הדדים וכו'. ונחלקו הראשונים לגבי מה נאמרו סימנים אלה:
א) כל הסימנים הם סימני נערות (רמב"ם אישות ב-ז, ע"פ הלחם משנה שם. אמנם בפירוש המשניות שם (ד"ה איזו) פירש שסימני המשנה הם סימני בגרות).
ב) כל הסימנים הם סימני בגרות (רש"י שם ד"ה איזו).
ג) הסימנים שבמשנה הם סימני נערות, אך הסימנים שבברייתא הם סימני בגרות (רמב"ן שם ד"ה הא).

אנשים

בגוי נחלקו האחרונים מתי נעשה גדול ומחוייב בשבע מצוות בני נח: החלקת יואב (ח"א א ד"ה אבל) כתב שדינו בי"ג שנה ושתי שערות, כישראל, והמנחת חינוך (קצ-ה [ח]) והחתם סופר (שו"ת חתם סופר יו"ד קפד, הובא בחלקת יואב ח"א א ד"ה תשובה) כתבו שלא נאמר עליו דין י"ג ושתי שערות, משום שהם בכלל שיעורין ואין שיעורין לבני נח, אלא דינו כגדול מרגע שיש לו דעת.
עבד כנעני, הסתפק הקובץ הערות (יא-ג) האם דין גדלותו בי"ב שנה כאשה, שהרי כל דיניו נלמדים בגזירה שווה לה לה מאשה (חגיגה ד.), או שדינו בי"ג כאיש, שהחילוק בזה בין איש לאשה הוא בטבע הבריאה, ובזה לא שייך להקיש איש לאשה.
אדם הנוצר מספר יצירה, לצד שהוא מצטרף למניין (דן בזה החכם צבי צג), חידש הליקוטי חבר בן חיים (בהערות על החכם צבי שם, הובא בליקוטי הערות על החכם צבי שם ד) שהוא רק לאחר שנעשה בן י"ג, שאינו עדיף מתינוק שנולד. אך ממעלות היוחסין ומהברוך טעם (הובאו בליקוטי הערות שם) משמע שמייד כשהוא נוצר כבר נחשב גדול.

נאמנות

להעיד על אשה שהביאה שתי שערות ויכולה למאן – גם נשים כשרות ונאמנות, ואפילו אשה אחת ואפילו קרובה (שו"ע אה"ע קנה-טו).
(האחרונים הקשו מהגמרא (בבא בתרא נו:) שמשמע שצריך שני עדים, ותירצו שמדובר על העבר, שלא עבידא לגלויי (שער משפט ל), וכשאין חזקה דרבא – שחזקה על בת י"ב שנה שהביאה שתי שערות (קובץ שיעורים בבא בתרא רנג, והביא את שער משפט שם)).
בטעמה נחלקו הראשונים:
א) מדין מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי , שנוכל לבדוק האם באמת הביאה שתי שערות (מרדכי יבמות פרק יב, הובא בקובץ שיעורים בבא בתרא רנג).
ב) מדין חזקה דרבא (חזקת אומדנא) – שחזקה על מי שהגיע לשנים שהביא שתי שערות (ריב"ש קפג, גם הוא הובא שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אונס (בעבירות),איילונית, אפוטרופוס, אשה במצוות, בוגרת, גדלות בנו (לעניין נאמנות האב על כך), דעת אחרת מקנה, חינוך, חרש, מיאון, נערה מאורסה, סומא, עבד כנעני במצוות, עומד עלגביו, קנייני קטן, שוטה.