קובץ יסודות וחקירות/מלאכות שבת

הגדרה

מלאכות שאסור לעשותן בשבת מדאורייתא (הסוגיא בשבת עג. במשנה ובגמרא שלאחריה באריכות).
לדוגמא, המבשל, האורג, המבעיר, הקושר, המוציא מרשות לרשות (שבת עג. במשנה).

מקור וטעם

מקורן מהיקש מהמשכן לדיני שבת: (שמות לה-ב) "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' וגו' קחו מאתכם תרומה לה' כל וגו'" (שבת עג: ובשיירי קרבן על הירושלמי עירובין ח-ח [נד:] (ד"ה אין) חידש שריש לקיש סובר דלא ילפינן מלאכות שבת ממשכן, והוסיף שיש גם תנאים שסוברים כך).
באופן הלימוד מההיקש נחלקו רש"י ותוס' בכמה וכמה מקומות, שלרש"י לומדים מההיקש רק את עיקר המלאכה, אך פרטיה נלמדים מסברא, אמנם לתוס' לומדים מההיקש גם את פרטי המלאכות.
ונביא לכך שלוש דוגמאות:
א) מלאכה שאינה צריכה לגופה, כגון המוציא את המת מרשות היחיד לרשות הרבים, שאין מטרתו לצורך המת, לרש"י היא מוגדרת כמלאכה שאינו צריך אותה אלא לסלקה מעליו (שבת צג: ד"ה ורבי שמעון פוטר), ולר"י היא מלאכה שאינו לצורך שהיו צריכים לה במשכן (צד. ד"ה רבי שמעון פוטר).
ב) חי נושא את עצמו, דהיינו שהמוציא את החי מרשות היחיד לרשות הרבים פטור – לרש"י הוא מסברא, שהחי מקל את עצמו ונושא את עצמו (שבת צג: ד"ה את החי במיטה), ולר"י נלמד מהמשכן שלא היו נושאים דברים חיים (צד. ד"ה שהחי).
ג) הנחה על גבי מקום ארבעה על ארבעה, דהיינו שהמניח חפץ על פחות מארבעה על ארבעה פטור – לרש"י הוא מסברא, שמקום כזה הוא חשוב (ד. ד"ה מעל גבי מקום ד) ולר"ת הוא משום שמסתמא כך היו מניחים במשכן (שם ד"ה והא, בפירוש הראשון בתוס').
במקור למניין אבות המלאכות – שלושים ותשעה – נחלקו תנאים ואמוראים (בבבלי הוזכרו רק שלוש הדעות הראשונות):
א) כנגד עבודות המשכן.
ב) כנגד מניין המילים "מלאכה" "מלאכתו" ו"מלאכת" שכתובות בתורה (שתי הדעות הללו בשבת מט:, והתוס' (שם ד"ה כנגד) הוסיפו שגם דעה זו לומדת גם מהמשכן).
ג) "אלה הדברים" – "אלה" בגימטריא שלושים ושישה, "דברים" – שניים, "דברים-הדברים" – לרבות עוד אחד (שבת ע. לעניין חילוק מלאכות).
ד) כנגד עבודה ומלאכה שכתובות במשכן.
ה) "אלה" הדברים, דורשים כאילו נכתב "אלח" (שהאותיות ה"א וחי"ת מתחלפות בדרשות), שהוא בגימטריא שלושים ותשעה (שתי הדעות האחרונות בירושלמי שבת ז-ב [מד.], וכן הובאו שם דעות ב וג).
במהות דיני שבת חקרו כמה וכמה חקירות:
א) מצווה לנוח, או שאסור לעשות מלאכה (מפענח צפונות ו-ה).
ב) מצווה שהאדם ינוח בשבת (שלא יעשה מלאכה), או שהעולם ינוח בשבת (שלא תעשה בו מלאכה) (מי טל מרקד לו-יג. ומעין זה חילק הצפנת פענח איסורי ביאה יז-כא שמלאכת הוצאה היא באדם ושאר המלאכות הן בפעולה).
ג) אסור לעשות את המלאכה (פעולה), או ליצור את תוצאתה (תוצאה) (עיון בלומדות יג. הגר"ש שקאפ יבמות לז ד"ה וע"כ: פעולה. פרי משה שבת ב. ומעין זה חקר בשיעורי ר' שמואל קידושין עמוד רסא האם האיסור הוא כשהמלאכה מתייחסת אליו, או כשהיא נעשית בגופו).
ד) מצווה נפרדת על כל שבת, או מצווה אחת כללית על כל השבתות (מפענח צפונות ה-יד).
ה) חיוב כל רגע ורגע, או חיוב אחד מתחילת השבת על כולה (קובץ שיעורים ביצה יז, מפענח צפונות ה-טו).
===פרטי הדין === בחצי שיעור בשבת יש שלוש דעות:
א) בפשטות הוא תלוי במחלוקת האחרונים בשאר האיסורים שאינם איסורי אכילה .
ב) אפילו לדעה שבכל האיסורים (שאינם אכילה) אסור מן התורה, באיסורי שבת מותר מן התורה, מגזירת הכתוב "בעשותה" (קריית ספר שביתת עשור פ"ב ושבת פי"ח).
ג) אפילו לדעה שבכל האיסורים מותר מן התורה, בשבת אסור מהתורה מגזירת הכתוב (ברכת שמעון שבת לד, הובא בליקוטי הערות על החכם צבי פו אות ד ד"ה בס' (ולא ביאר מהי הגזיה"כ). ורש"י שבת עד. (ד"ה וכי) כתב שחצי שיעור בשבת אסור מן התורה, ולא ביאר את הטעם לזה).
חצי מלאכה בשבת, כגון שאינו מעביר חצי גרוגרת ארבע אמות ברשות הרבים, שזהו החצי שיעור הרגיל, אלא שמעביר שתי אמות ברשות הרבים, או העוקר ואינו מניח, וכן התופר תפירה אחת, או הכותב אות אחת – בפשטות מותר מן התורה לכו"ע (אפילו לרבי יוחנן, ואפילו לדעות שחצי שיעור בשבת אסור מן התורה) (אבני נזר רא-ו בשם מגן אבות, ספר קובץ על הרמב"ם שבת יב-ט). ויש שחידשו שאסור מן התורה (רש"ש שבת ג. על רש"י ד"ה פטורי, לחם שמיים המובא בספר קובץ שם) .
איסור העשה של שבת נאמר רק על המלאכות, ולא על מחמר ותחומין (רשב"א יבמות ו.). אמנם לגבי הבערה, גם לדעה שללאו יצאת, יש בה גם את העשה (מנחת חינוך רצח-ב [ה] ד"ה ולפי, והביא שם גם את הרשב"א).
כח כחו פטור במלאכות שבת (אור שמח שבת ט-ב בתחילתו).
הואיל – יש דעה שהאופה מיום טוב לחול אינו לוקה, הואיל ויכולים להגיע אליו אורחים שיהיו צריכים את פת זו היום, נחשב כאוכל נפש (פסחים מו: ורש"י ד"ה הואיל). אך בחילול שבת לא אומרים שהמחלל לא יענש הואיל ומותר לצורך חולה שיש בו סכנה. ובטעם לזה יש שתי דעות:
א) תוס' (פסחים מו: סוף ד"ה רבה) כתבו שהוא משום שחולה שיש בו סכנה אינו שכיח כלל.
ב) המידות לחקר ההלכה (כ-ב,ד) ייסד שדין הואיל (וכן שאר הדינים שבהם אנו פוסקים ע"פ הבכח ולא ע"פ הבפועל) נאמר רק להסיר עיכוב שמעכב את החלות, אך לא להחיל חלות. ולכן לגבי אוכל נפש ביום טוב אומרים הואיל, משום שתמיד יש את היתר אוכל נפש, אלא שהכוונה להכין לחול היא עיכוב שמעכב את ההיתר, ודין הואיל יכול להסיר את עיכוב זה. אך לגבי חילול שבת לא אומרים הואיל, משום שתמיד יש את איסור מלאכת שבת, ודין פיקוח נפש הוא סיבה להתירו, ודין הואיל לא יכול להחיל סיבה (ובדומה לזה כתב המהר"ם חלאווה (פסחים מו: ד"ה רבה) שמלאכת יום טוב לצורך אוכל נפש נעשית בהיתר, אך במלאכת שבת לצורך חולה שיש בו סכנה האיסור עדיין קיים, וההיתר מתחדש על פיקוח נפש, ולכן לא אומרים בזה הואיל).

תולדות

תולדות – חקרו האם הן מוסיפות על אבות המלאכות וכלולות בהם, או שהן איסור נפרד (עיון בלומדות א. קונטרסי שיעורים בבא קמא ג-ז). במניין התולדות חידש הירושלמי שהיו שמנו ומצאו שש תולדות לכל אב, והיו שמצאו ל"ט תולדות לכל אב. והוסיף שתולדה שלא מצאו לה אב – סמכו אותה כתולדה של מכה בפטיש (שבת ז-ב [מד.]).

מלאכות שונות

בסעיף זה נביא חקירות ודינים לגבי מלאכות שונות, ע"פ סדר האל"ף בי"ת.
אופה – המלאכה היא עשיית הפת, או שינוי העיסה (מי טל אופה א).
אורג שני חוטים – הוא שיעור ככל השיעורים, או שבחוט אחד לא נחשבת אריגה כלל (עיון בלומדות י).
בורר –
א) המלאכה היא לברור (הפרדת הפסולת מהאוכל), או לגרום שהאוכל יהיה מבורר (מתוקן ומנוקה) (אגלי טל זורה א-ה,ו, פרי משה שבת טז-ג, מי טל בורר א).
ב) גדר התערובת – שלושה צדדים: שהפרטים יגעו זה בזה, או שיהיו בכלי אחד, או שיהיו מונחים זה על זה (מנוחת עמי ו-3 עמוד 36 דן לגבי כל אחד מהצדדים הללו).
ג) גדר התערובת – שתהיה בכוונה (בעצם), או גם במקרה (מנוחת עמי ו-3 עמוד 39).
בישול – תולדה של תולדת האש, כגון דבר שנתחמם ממים שהוחמו מן האש, או שנצלה מברזל שהוחם בקדירה – חידש האור שמח שדינו ככח כחו שפטור עליו בשבת (שבת ט-ב סוף ד"ה הנה).
גרופה וקטומה – הפחתת חום האש, או היכר במקום החיתוי (מנוחת עמי טז-3 עמוד 112).
הבערה, למ"ד ללאו יצאת, אין שם מלאכה עליה (תוס' פסחים ה: ד"ה לחלק).
הוצאה מרשות לרשות – ע"ע.
העברת ארבע אמות ברשות הרבים – ע"ע.
זורה – המלאכה היא לברור, או לגרום שהאוכל יהיה מבורר (אגלי טל זורה א-ה ו, מי טל זורה א).
זורע – המלאכה היא ההשרשה, או ההנחה בקרקע (פרי משה שבת יב-א. וכן חקר מי טל זורע א האם המלאכה היא גרימת הצמיחה, או ביטול הגרעין בקרקע).
חורש – שלושה צדדים: המלאכה היא ריפוי וריכוך הקרקע, או הכנתה לזריעה, או ייפוי הקרקע (מי טל חורש א: ריפוי או הכנה לזריעה. פרי משה שבת יא-א: ריפוי לזריעה (שני הצדדים יחד), או ייפוי).
טוחן – המלאכה היא פירור החיטה, או עשיית הקמח (מי טל טוחן א).
כותב – המלאכה היא מעשה הכתיבה (ציור האותיות), או יצירת התוכן שבכתב (המשמעות שבמילים) (פרי משה שבת כד-א, מי טל כותב א).
כתב על גבי כתב –
א) פטור משום שלא נחשב כתב, או שאינה מלאכת מחשבת (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד שב).
ב) כשהעליון אינו כתב – פטור ממוחק משום שלא נחשב שנמחק, או שנמחק אך אינו על מנת לכתוב (הגר"ח סטנסיל קמה).
לש – המלאכה היא חיבור פירורי הקמח זה לזה (הרכבה שכנית), או מציאות חדשה – העיסה (הרכבה מזגית, פנים חדשות) (מפענח צפונות ח-ב: מזגית, מי טל לש א: מחלוקת תנאים, מנוחת עמי ט-2 עמוד 58).
מבעיר – המלאכה היא עשיית האש, או כילוי העצים (מי טל מבעיר א).
מבשל –
א) התקנת האוכל ע"י הבישול, או חימומו (שחימומו הוא התקנתו) (אבן האזל שבת כב-ד: באוכל – התקנה, במים – חימום. מנוחת עמי ה-3 עמוד 30).
ב) לא היה ראוי לאכילה ונעשה ראוי (הצורך בבישול), או השבחת המאכל (גם אם היה ראוי כבר קודם) (מנוחת עמי ה-1 עמוד 27).
ג) תלוי רק במאכל המתבשל (הפעולה), או גם באש המבשלת (הפועל) (מנוחת עמי ה-5 עמוד 32).
מהלך כעומד –
א) עומד ממש (מציאות), משום שיש זמן שבו שתי רגליו עומדות על הקרקע, או שרק מתייחסים אליו כאילו הוא עומד (דין), משום שמתייחסים בכל רגע לרגל שעומדת (פרי משה שבת לד-ב).
ב) כעומד במקומו בדיוק, או שנחשב עומד ברשות שבה נמצא, אך לא במקום מסויים (עיון בלומדות ט).
מוחק –
א) המלאכה היא הסרת האותיות, או יצירת האפשרות לכתוב מחדש (פרי משה שבת כה-ב, מי טל מוחק א).
ב) היפוכה של מלאכת כותב, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).
מוחק על מנת לכתוב – אם אינו על מנת לכתוב אינה כלל מלאכת מוחק, או שהיא מלאכה, אך הוא מקלקל (מחלוקת ראשונים, דן בזה אבני נזר או"ח קפו).
מחתך – המלאכה היא הסרת חלק הפסולת, או תיקון החלק שנשאר (מי טל מחתך ח).
מכבה –
א) המלאכה היא ביטול האש, או קיום העץ (שלא ישרף) (מי טל מכבה א).
ב) היפוכה של מלאכת מבעיר, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92, מי טל מכבה א).
מכה בפטיש – גמר מלאכה של ל"ח המלאכות האחרות, או כל תיקון שיהיה (מנוחת עמי ג-2 עמוד 15).
מלבן – המלאכה היא הסרת הלכלוך, או יצירת הגוון החדש בבגד (מי טל מלבן א).
ממחק – המלאכה היא שמסיר את השערות מהעור, או שעושה את העור חלק (מי טל ממחק א).
מעמר – משום תיקון הפרי, שע"י איסופו נשמר יותר טוב, או משום שזו דרך עבודת השדה (פרי משה שבת יד-ב).
מפשיט – המלאכה היא שהעור יפרד מהבשר, או שהבשר יפרד מהעור (מי טל מפשיט א).
מצטמק ויפה לו (או ורע לו) – יפה (ורע) לתבשיל, שהוא משתבח (או נחסר), או לאדם, שהאדם שמח (או עצוב) (אגרות ראי"ה ח"א מב בשם ספר אורה המיוחס לרש"י: לאדם).
מתיר – היפוכה של מלאכת קושר, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).
סותר –
א) המלאכה היא מעשה הסתירה, או האפשרות לבנות מחדש (מי טל סותר א).
ב) היפוכה של מלאכת בונה, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).
פוצע – היפוכה של מלאכת אורג, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).
צד –
א) המלאכה היא השינוי במצב בעל החיים (שכעת הוא ניצוד), או התועלת לאדם (שמחזיק בבעל החיים ויכול בקלות לתפוס את בעל החיים) (פרי משה שבת כו-ב, מי טל צד א).
ב) המלאכה היא המעשה לצוד (וצריך שכוונתו תהיה לצוד, ואם לא כיוון אינה מלאכה כלל), או שבעל החיים נכנס לרשותו (וגם בלא כוונה היא מלאכה) (הגר"ש שקאפ כתובות ד ד"ה ועפ"ז: המעשה).
צובע – המלאכה היא צביעת הצבע החדש, או ביטול המראה הקודם (מי טל צובע א).
קוצר – המלאכה היא שהפרי נעשה תלוש וחפץ בפני עצמו (הפסקת החיבור), או שאינו יונק (הפסקת היניקה) (פרי משה שבת יג-ג, מי טל קוצר א).
קורע – היפוכה של מלאכת תופר, או שהן שתי מלאכות נפרדות (שדיניהן שונים) (מנוחת עמי יג-3 עמוד 92).
קושר – המלאכה היא יצירת הקשר (שיוצר דבר חדש), או חיבור שני דברים נפרדים (פרי משה שבת כז-ב, מי טל קושר א, מנוחת עמי ד-2 עמוד 21).
שוחט – המלאכה היא שמפסיק לחיות, או שנעשה מת (מי טל שוחט א).
תופר – האיסור לחבר שני דברים, או שהאיסור לתפור (מנוחת עמי ד-2 עמוד 21).

אנשים

גר תושב נחלקו בו תנאים האם דינו בשבת כישראל בחול המועד, או כישראל ביום טוב, או כחול (כריתות ט.). אמנם רש"י חידש שגר תושב חייב לשמור שבת, משום שדין שבת כאיסור עבודת כוכבים, שחל גם על גר תושב (יבמות מח: ד"ה גר תושב. ותוס' (שם ד"ה זה) הקשו עליו מהגמרא בכריתות שם).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: בין השמשות, דבר שאינו מתכוון, הבדלה, הוצאה מרשותלרשות, הכנהדרבה, העברת ארבע אמות ברשותהרבים, חולהמועד, יום הכיפורים, יוםטוב, כרמלית, מוקצה, מלאכה שאינה צריכהלגופה, מלאכתמחשבת, מקוםפטור, מתעסק, נרשבת, עציץ, פסיקרישא, קידוש, רשותהיחיד, רשות הרבים (בשבת), שניים שעשאוה, תוספת שבת יום טוב ויום הכיפורים.