קובץ יסודות וחקירות/מוקצה

הגדרה

חפץ שאינו מוכן לשימושו של האדם, אסור בטלטול בשבת (הסוגיות בשבת מד. והלאה).
לדוגמא, אבנים.

מקור וטעם

מקורו בפשטות מדרבנן (פסחים מח., ובהו"א שם הוא מדאורייתא, מהפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (שמות טז-ה)).
בטעמו הביאו הראשונים ארבעה טעמים (משנה ברורה בהקדמה לסי' שח):
א) שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה כלים מפינה לפינה ונמצא שלא שבת.
ב) אם יטלטל כלים שמלאכתן לאיסור יבוא לידי מלאכה.
ג) כדי שתהיה בשבת שביתה ניכרת גם לאנשים שלא עושים מלאכה אפילו ביום חול (את שלושת הטעמים הנ"ל הביא הרמב"ם שבת סוף פרק כד).
ד) כדי שלא יעבור על איסור הוצאה מרשות לרשות (ראב"ד שם, וכן משמע בשבת קכד:).

פרטי הדין

בדינו נחלקו לחמש דעות (את שלוש הדעות הראשונות הביא הקהילות יעקב ביצה ד):
א) אסור רק באכילה ובטלטול (קהילות יעקב שם באפשרות השניה, בית הלוי).
ב) אסור באכילה, בטלטול ובהשתמשות (קהילות יעקב שם באפשרות הראשונה, רשב"א).
ג) אסור באכילה, בטלטול ובהנאה (מגן אברהם).
ד) אסור גם בנגיעה אם היא לצורך המוקצה (משנה ברורה שח-יז הביא את דעה זו ודחאה (ולא דן שם לגבי השתמשות והנאה)).
ה) אסור גם בנגיעה, וגם אם אינה לצורך המוקצה (ירושלמי שבת ד-ב [כט:], ונחלקו מפרשי הירושלמי שם האם הוא איסור עצמי או שהוא רק חשש שמא יזיז את המוקצה).
סוגי המוקצה בפשטות הם שישה (משנה ברורה בהקדמה לסי' שח):
א) מחמת חסרון כיס, כגון סכין של שחיטה.
ב) מחמת גופו, כגון אבנים.
ג) כלי שמלאכתו לאיסור, כגון קורנס של נפחים.
ד) בסיס לדבר האסור, כגון מיטה שיש עליה מעות.
ה) דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה, כגון עצים שנשרו מן האילן.
ו) מוקצה מחמת מצווה, כגון עצי סוכה.
והמאירי (ביצה ב. ד"ה וצריך) הביא שיש מי שמנה קרוב לחמישים סוגי מוקצה.
בסיס לדבר האסור – חקר הפרי משה (שבת מד-א) האם אסור לטלטלו מדין כלי שמלאכתו לאיסור, משום שהוא משמש את המוקצה שעליו, או משום שהוא טפל למוקצה שעליו ונחשב כחלק ממנו (כרגלו של המוקצה).
דבר שלא הכינו בפירוש אך גם לא דחאו בפירוש, נחלקו הראשונים האם הוא מוקצה. כגון שמן שבנר – לא הכינו כי נתנו להדלקה, אך גם לא דחאו ממש כיוון שישתמש בו אם יכבה הנר (קהילות יעקב ביצה ד ד"ה ויסוד מחלוקתם).
דבר שראוי לשימוש אך בעליו טעה וחשב שאינו ראוי, כגון פרי שנתנו לייבוש וחשב שעדיין אינו יבש ולכן אינו ראוי, אך באמת הוא כבר יבש – הבבלי כתב שהוא מותר (ביצה כו:), והירושלמי כתב שאסור (בתחילת ביצה, אמנם גליון הש"ס על הירושלמי שם סובר שגם הירושלמי חזר בו בסוף).
דבר שאינו ראוי לבעליו אך ראוי לאחרים, הסתפק מהר"י בן נעים האם מותר גם לבעליו משום שראוי לאחרים (הובא בשער המלך לולב א-כה ובקהילות יעקב שבת כב. ושער המלך שם תלה במחלוקת ראשונים). כגון מקטרת שבעליה נזהר שלא לעשן ביום טוב, ולכן בשבילו היא כלי שמלאכתו לאיסור, אך לאחרים שלא נזהרים בזה היא כן ראויה.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: הוצאה מרשותלרשות, מלאכות שבת.