קובץ יסודות וחקירות/קידוש

הגדרה

מצווה להזכיר את קדושת שבת ויו"ט בכניסתם (הסוגיא בפסחים קו.).

מקור וטעם

מקורו מכך שנאמר בדברות הראשונות (שמות כ-ח) "זכור את יום השבת לקדשו" (רמב"ם שבת כט-א, חינוך תחילת מצווה לא, ספר המצוות לרמב"ם עשה קנה). ויש שהוסיפו שנאמר גם בדברות האחרונות (דברים ה-טו) "שמור וגו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים", ומהכפילות "זכור" "וזכרת" (בדברות הראשונות והאחרונות) לומדים לקדש את השבת גם בתפילה וגם על הכוס (דעה המובאת בסמ"ג עשה כט בתחילתו).
מקור החיוב מדאורייתא. אמנם ישנם פרטים שדנו לגביהם האם הם דאורייתא או דרבנן:
א) קידוש ביום טוב – נחלקו המפרשים האם הוא דאורייתא (שיטה מקובצת ביצה ד: ד"ה רב אסי) או דרבנן (מגיד משנה שבת כט-יח). וביאר המנחת חינוך (לא-א [טז]) שמחלוקתם תלויה בשאלה האם לומדים את דיני יום טוב מדיני שבת, כמו המחלוקת האם שביתת בהמתו נוהגת גם ביום טוב.
ב) יין – הגמרא דורשת "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ-ח) – זוכרהו על היין (פסחים קו.). בפשטות זו אסמכתא (הדעה הראשונה בתוס' שם ד"ה זוכרהו), והחיוב לקדש על היין הוא רק מדרבנן (רמב"ם שבת כט-ו, חינוך לא בסופו, שאגת אריה ס, מגן אברהם רעא-א). אך יש אומרים שהוא דאורייתא (הדעה השניה בתוס' שם, וכן דעה זו הובאה במאירי נזיר ג: ד"ה ודברים).
ג) נוסח הקידוש – בוודאי מדרבנן, שתיקנוהו אנשי כנסת הגדולה, אך מדאורייתא החיוב הוא רק לומר דברים ע"פ לשונו (מנחת חינוך לא-א [ג], וכן משמע מברכות לג.).
ד) קידוש ביום – הוא דרבנן, אלא אם כן לא קידש בלילה, שאז הקידוש ביום מדאורייתא (מנחת חינוך לא-א [ו]).
ה) אין קידוש אלא במקום סעודה – דין זה מדרבנן (מנחת חינוך לא-א [יא]) .
במהותו חקרו האם המצווה לקדש את השבת בכניסתה ("לקדשו"), כמו קידוש יובלות, או שהמצווה לומר דברים של קדושת היום ("זכור"), כמו הבדלה (מנחת אשר שמות לא-א, ותלה במחלוקת ראשונים: לרמב"ן המצווה לקדשה בכניסתה, ולרמב"ם המצווה לומר קדושת היום).

פרטי הדין

דיבור – המצווה מדאורייתא דווקא בדיבור, ולא יוצא ידי חובה בהרהור (רמב"ן דברים כד-ט ד"ה ולשון, מנחת חינוך לא-א [א], שאגת אריה יג בסופו, שדי חמד ח"ב ז-יג עמוד 349).
בזמן הקידוש ביום חקר המנחת חינוך (לא-א [ט]) האם זמן הקידוש הוא כל השבת (ביום ובלילה) אלא שמצווה לכתחילה לקדש בלילה, או שהמצווה היא רק בלילה והיום הוא תשלומין.
בברכת הגפן חקרו האם היא נפרדת מברכת הקידוש, והיא ברכת הנהנין, או שהיא חלק מהקידוש ונחשבת גם היא לברכת המצוות (עיון בלומדות ד).
יציאת מצריים, צריך להזכירה בקידוש (פסחים קיז:), ויש בה שלוש דעות:
א) מדאורייתא (מנחת חינוך לא-א [ה]).
ב) דין זה הוא רק מדרבנן ואינו מעכב.
ג) גמרא זו לא נפסקה להלכה, ומה שאנו מזכירים יציאת מצריים בקידוש הוא רק משום שזהו נוסח הקידוש (את שתי הדעות האחרונות הביא מוה"ר יצחק ליב גראסבערג, הודפס בסוף שו"ת עונג יו"ט).
ונפק"מ האם יוצאים ידי חובת קידוש בתפילה, שהרי בתפילה לא מזכירים את יציאת מצריים (מנחת חינוך שם: לא יוצאים ידי חובה בתפילה. תוס' רי"ד פסחים קיז: ד"ה צריך, מגן אברהם או"ח רעא-א, מוה"ר יצחק ליב גראסבערג שם: יוצאים ידי חובה).
קידוש נאמר בכל לשון, ואפילו אם אינו מבינו (תוס' סוטה לב. ד"ה קריאת).
דין קידוש במקום סעודה הוא דרבנן, וכוונה מעכבת רק במצוות דאורייתא. לכן הסתפק המנחת חינוך (לא-א [יא]) אם קידש במקום סעודה ולא כיוון, ולאחר מכן חזר וקידש וכיוון אך שלא במקום סעודה – האם יצא ידי חובה, שהרי קיים את מצוות קידוש במקום סעודה, וגם קיים את מצוות כוונה בקידוש, אך קיימן בשני מעשים שונים.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: ארבעכוסות, הבדלה, הכנהדרבה, מלאכותשבת, נר שבת.