קובץ יסודות וחקירות/בין השמשות

הגדרה

הזמן שבין שקיעת החמה לבין צאת הכוכבים, ויש בו ספק האם דינו כיום או כלילה (הסוגיא בשבת לד:).
בפירוש "בין השמשות" נחלקו האחרונים האם הוא בין ביאת השמש (שקיעתה) להתחלת ביאת האור (שנשקע אורה מלהאדים) (ביאור הגר"א או"ח רסא-יא באמצעו), או בין הימים, דהיינו בין היום שעבר ליום שנכנס (גור אריה שמות יב-ו (פרשת בא ד"ה ולשון בין הערביים) עמוד נה).
לדוגמא, זב שראה ראיה בבין השמשות – ספק אם נחשב שראה ביום, או בלילה, או גם ביום וגם בלילה (שבת לד:).
משמעות נוספת: במילים "בין השמשות" תרגם אונקלוס את "בין הערביים" (שמות יב-ו, שתרגם "בין שמשיא"), ושם פירושו מחצות היום ועד הלילה (רש"י שם ד"ה בין הערביים).

מקור וטעם

צדדי הספק – מפורש בגמרא (שבת לד:) שהספק בבין השמשות הוא בין שלושה צדדים: האם כולו מן היום, או שכולו מן הלילה, או שחלקו מן היום וחלקו מן הלילה.
והרוגאצ'ובר חידש שהוא גם יום וגם לילה באותו הרגע (מפענח צפונות ח-ו, צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה בין השמשות (אות לח). ולכן חילק בזה בין מצוות שצריך לעשותן ביום לבין מצוות שאסור לעשותן בלילה).
במהות הספק נחלקו הראשונים: לרש"י לא כל בין השמשות שווים בספק זה, שיתכן שבין השמשות של יום זה כולו מן היום, ובין השמשות של יום אחר כולו מן הלילה (רש"י שבת לד: ד"ה ספק), ולתוס' כל בין השמשות שווים, ולצד שבין השמשות של יום זה כולו מן היום – בין השמשות של כל הימים כולו מן היום (תוס' שם ד"ה ספק).
בהגדרת הספק חקרו האם הוא ספק במציאות (שאנו מסופקים מהו הזמן הזה – יום או לילה), או ספיקא דדינא (שאנו מסופקים כיצד לפסוק על הזמן הזה) (זמני ההלכה למעשה ח"ב (באותו כרך) עמוד יט "בדין בין השמשות" ד"ה ויש לעיין. והרעק"א (ברכות ב. ד"ה שם וממאי) כתב שהוא ספיקא דדינא).
מקור הדין – מפורש בגמרא (שבת לד:) שמחמירים בבין השמשות גם כיום וגם כלילה. ובמקור לדין זה נחלקו המפרשים: הר"ן (ביצה ל. סוף ד"ה תנן, וכן כתב המנחת חינוך שיג-ט [טז] ד"ה והנה) כתב שהוא כשאר ספיקא דאורייתא לחומרא, שנחלקו בו הראשונים האם אנו מחמירים בו מדאורייתא או מדרבנן , ושער המלך (טומאת מת ט-יב) כתב שבבין השמשות לכו"ע מחמירים מדאורייתא (דן בזה גם השדי חמד ח"א שיורי הפאה ב-יא-א עמוד 472).

בדינים שונים

איסורי דרבנן בבין השמשות, כגון עירוב תחומין לדעה שהוא דרבנן, או ספירת העומר בזמן הזה – תוס' כתבו שמקילים אפילו לכתחילה (תוס' מנחות סו. תחילת ד"ה זכר), והמגיד משנה כתב שלכתחילה יש להחמיר (מגיד משנה עירובין ו-יג באמצעו).

פרטי הדין

חזקה דמעיקרא בזמן – דנו המפרשים האם אומרים חזקה זאת, כגון בין השמשות שאנו מסתפקים אם הוא יום או לילה, ולכאורה יש חזקה שהוא יום, שהרי קודם לכן היה יום – ויש בזה שלוש דעות:
א) אינה מועילה משום שהזמן אינו דבר אחד מחובר אלא מורכב מרגעים נפרדים (שו"ת בשמים ראש (נאסף ע"י יצחק די מולינא) קכא בסופו, ובלשונו: הזמן אינו מחובר. ואפשר שתלוי בחקירה האם הזמן מורכב מחלקים קטנים שא"א לחלקם, או שכל רגע נוכל לחלק עד אין סוף (הובאה במפענח צפונות ג-ב)).
ב) אינה מועילה כי הוא ספיקא דדינא ולא ספק במציאות (רעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי. אמנם בספר זמני ההלכה למעשה ח"ב (באותו כרך) עמוד יט "בדין בין השמשות" (ד"ה ויש לעיין) הביא חקירה האם בין השמשות הוא ספק במציאות או ספיקא דדינא).
ג) יש מי שכתב שהיא כן מועילה, ולכן בבין השמשות של מוצאי שבת גזרו גם על שבות, שמספק לא פקעה קדושת השבת, ורק בבין השמשות של ערב שבת לא גזרו בה (אליה רבה או"ח רעו-יב, ומשמע מדבריו שהוא משום חזקה דמעיקרא, והמגן אברהם שמב-ב הסתפק בזה. אמנם הרשב"א עירובין לב:, ערוך השולחן או"ח שמב-ד וביאור הלכה שמב-ב כתבו שלא גזרו שבות גם בבין השמשות של מוצאי שבת).
ספק יום ספק בין השמשות, כגון שהאדם מסופק האם שקעה החמה בערב שבת, נחלקו בו הפוסקים:
א) הוא כספק ספיקא (ספק יום ספק בין השמשות, ובין השמשות עצמו הוא ספק) ומקילים בו (מהר"ח אור זרוע רל).
ב) יש להחמיר בו כבין השמשות (מגן אברהם או"ח רסא-א), משום שחיסרון ידיעה (שאינו יודע האם שקעה החמה) לא נחשב לספק (פרי מגדים שם).
ג) יש להחמיר בו כבין השמשות משום שהוא ספק ספיקא משם אחד, שהספק אם שקעה החמה הוא האם הוא עדיין יום, וכן הספק בבין השמשות עצמו הוא האם הוא יום או לילה, ואם כן בעצם הוא רק ספק אחד – האם הוא יום או לילה (שדי חמד ח"א ב-ב ד"ה ובספק עמוד 362, והביא גם את שתי הדעות הקודמות).
בתוספת יום הכיפורים, כתב הר"ן שמדאורייתא צריך להוסיף על בין השמשות (דהיינו להתחיל את התוספת לפני השקיעה), שהרי בבין השמשות כבר מחוייב מדאורייתא ממילא מדין ספיקא דאורייתא (ביצה ל. סוף ד"ה תנן (וכן כתב מנחת חינוך שיג-ט [טז] ד"ה והנה). אך קודם לזה הביא תירוץ אחר, שמשמע ממנו שחולק על כך).

ערכים קרובים

ערכים קרובים:הבדלה, מלאכותשבת, נרשבת, ספיקא דאורייתא, קידוש, תוספת שבת יום טוב ויום הכיפורים.